LawTip
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את התביעה הנזיקית שהוגשה על ידי גברת מינקוב, אשר ביקשה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לדידה, בעקבות רשלנות רפואית בהריון של רופאי בית החולים, אשר הובילה לכריתת החצוצרה הימנית בגופה בשל הריון חוץ ריחמי. הריון מחוץ לרחם הוא הריון שבמסגרתו העובר מתפתח מחוץ לרירית הרחם (בצוואר הרחם, בחלל הבטן, בשחלה או בדופן החצוצרה), לרוב בשל כשל במעבר העובר בחצוצרה. לא למותר לציין כי לעובר המתפתח מחוץ לרחם אין כל סיכוי לשרוד ובנוסף לכך, מצב זה מסכן את חייה של האישה ההרה, שעלולה לסבול מקרע בשחלה או בחצוצרה, מדימומים פנימיים ועוד. אשר על כן, הטיפול היחידי שנהוג לבצע בנסיבות העניין הוא טיפול המפסיק את ההריון (באמצעות טיפול תרופתי או כירורגי).
כתב תביעת רשלנות רפואית דנן תיאר השתלשלות אירועים טרגית, אשר תוצאתה הסופית היא שהתובעת לא תוכל להיכנס להרין לעולם. ודוק, בשנת 1986 הרתה התובעת, אולם ההריון גרם לקרע בחצוצרה השמאלית שלה, עובדה שחייבה את הצוות הרפואי לכרותה. כשנה לאחר מכן, הגיעה התובעת לבית החולים הנתבע והתלוננה על איחור בהופעת המחזור החודשי, כמו גם על כאבים באיזור הבטן התחתונה וסחרחורות. לאחר שבוצעו בה בדיקת אולטראסאונד ובדיקות נוספות, שוחררה התובעת לביתה, כאשר מסקנת הצוות הרפואי הייתה כי מצבה תקין והיא לא הרתה פעם נוספת. לאחר הידרדרות הכאבים, הגיעה התובעת לבית החולים, אשר גילה כי בגוף התובעת התפתח הריון מחוץ לרחם, באיזור החצוצרה הימנית. בעקבות כך, נאלצו הרופאים לכרות גם את החצוצרה הימנית, עובדה אשר שללה כליל את הסיכוי של התובעת להרות באופן טבעי בעתיד. בעקבות כך, ביצעה התובעת אחד עשרה טיפולים להפריה חוץ גופית, אולם לאחר שאלו נכשלו היא נאלצה לאמץ תינוקת מווייטנאם.
במסגרת כתב תביעת רשלנות רפואית דנן טענה התובעת כי רופא בית החולים הנתבע, אשר בדק אותה עת הגיעה לחדר המיון כשהיא סובלת מכאבים, איבחן את מצבה באופן לקוי ולא העניק לה את הטיפול המתבקש לאור מצבה בפועל. לדידה, איבחון לקוי זה סוטה מכל סטנדרט רפואי מקובל ומהווה רשלנות רפואית שהובילה לכריתת החצוצרה הימנית, כאשר משמעות הכריתה בנסיבות העניין היא קטיעת האפשרות שהתובעת תוכל ללדת שוב.
בית החולים הנתבע טוען כי אין לראות בהתנהלות הרופא המטפל, כאמור, משום רשלנות רפואית, היות ובעת שבדק את התובעת הוא היה מתמחה בתחילת דרכו. זאת ועוד, לטענתו, התובעת הגיעה לבית החולים בשלבים מוקדמים מאד של ההריון, עובדה אשר מונעת מרופא סביר בנסיבות העניין לעלות את החשד כי מדובר בהריון חוץ ריחמי.
בית המשפט המחוזי קובע באופן חד משמעי כי אי אבחון ההריון החוץ ריחמי שהתפתח בגופה של התובעת, מהווה רשלנות רפואית מצידו של הרופא המתמחה. יתר על כן, בית המשפט פוסק כי אף אם יניח שלא היו בידיו של המתמחה הצעיר הכלים לקבוע באופן חד משמעי כי עסקינן בהריון חוץ ריחמי, היה עליו, לכל הפחות, לעלות את האפשרות כי זהו המקרה ובעקבות כך הוא היה חייב להפנותה לטיפול מקיף יותר, קל וחומר לאור עברה הרפואי, כאמור.
תגובות
