התיישנות תביעת רשלנות רפואית

בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נקבעה הלכה חשובה בכל הנוגע להתיישנות בהגשתה של תביעה רשלנות רפואית.

     
התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי, בשמה של הניזוקה, כפי שיפורט להלן: לאחר שחשה הניזוקה כאבי ראש ובעיות ראיה, היא פנתה לרופא עיניים אשר הפנה אותה לאישפוז, בשל חשש לחור ברשתית העין. חרף כל התרופות שניתנו לה והבדיקות שנערכו על ידי בית החולים, מצבה הלך והידרדר עד שלבסוף נפטרה מדום לב, כאשר הסיבה שגרמה למותה נותרה נסתרת (בין היתר בשל סירובו של בעלה, מטעמים דתיים, לביצוע ניתוח לאחר המוות). יורשיה של המנוחה הגישו בשמה תביעה רשלנות רפואית ובחוות דעתו של המומחה מטעמם טענו כי על פי הבדיקות הראשונות שנערכו לה, בנקל ניתן היה לגלות את הבעיה הרפואית ממנה סבלה.

         
הנתבעות שללו את הטענה כי מדובר ברשלנות רפואית מטעם בית החולים ובכל מקרה טענו כי עילת התביעה של התובעים התיישנה זה מכבר. בית המשפט המחוזי קבע כי תחילת תקופת התיישנותה של התביעה הינה במועד בו נמסרו לתובעים הרשומות הרפואיות בנוגע לטיפול במנוחה, מאחר ולפני כן לא היה יכול בעלה לדלות פרטים אודות הנזק שנגרם לו.

         
בערעור שהגישו הנתבעות (בית החולים ביניהן), נטען כי המועד בו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית הוא הרגע שבו נודע לבעלה של המנוחה אודות הנזק שנגרם לה, היינו, הרגע שבו נפטרה. לפי כך, היה הבעל צריך להגיש את תביעה רשלנות רפואית תוך שבע שנים ממועד פטירתה ומשלא פעל כאמור, דין תביעתו להידחות.

         
בית במשפט העליון קובע כי אם הבעל יוכיח שלא היה מודע לטיפול הרשלני שהביא למותה של אשתו, הרי שהמועד בו מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות הוא אינו המועד בו נקבע מותה. בית המשפט עוסק בשאלה האם יש לצפות מאדם שיבדוק התנהגות רשלנות רפואית בטיפול. תשובת בית המשפט הינה כי ככל והנסיבות של קרות הנזק חשודות יותר וככל שהנזק חמור יותר, כך גוברת אותה ציפייה מהאדם - במקרה זה, בעלה של המנוחה - לברר את נסיבות האירוע ולבדוק האם היה "נגוע" ברשלנות רפואית.

           
במקרה דנן פנה הבעל לבית החולים חודשים ספורים לאחר שנפטרה אשתו וזהו, על פי בית המשפט, זמן סביר בהתחשב בנסיבות הטרגיות של המקרה הספציפי ועל כן מתחילה תקופת ההתיישנות במועד בו קיבל מבית החולים את הרשומות הרפואיות. למעשה, בית המשפט קובע כי כאשר תובע מתחיל לחקור אודות קיומה של רשלנות רפואית, בתוך זמן סביר מהמועד בו ארע הנזק, נדחית תקופת ההתיישנות של עילת תביעה רשלנות רפואית עד למועד שבו נמסר לו התיק הרפואי.

           
יודגש כי דעת המיעוט בפסק הדין גרסה כי על התובע להוכיח שגורם אובייקטיבי מנע ממנו את הידיעה אודות ההתנהגות הרשלנית וכי בגינו גם מאמצים סבירים לגלות אודות נסיבות המקרה לא היו עוזרים לו. על פי פרשנות זו, כאשר ניתן עם קרות הנזק לאתר במאמץ סביר את נתוני האירוע, לא תקום הגנת התיישנות שלא מדעת ועל כן, כך על פי דעת המיעוט, מירוץ ההתיישנות של תביעת הבעל החל עם מותה של אישתו.

אהבתם את הכתבה? לעדכונים ללא תשלום

תגובות