בתיקי רשלנות רפואית רגילים התובע מבקש לפצותו בגין נזקים גופניים ו/או נפשיים, אשר נגרמו לו בשל הרשלנות הרפואית, זאת על מנת להשיבו למצב בו היה נמצא עובר לטיפול הרפואי הרשלני. לעומת זאת, בתביעות רשלנות רפואית בלידה, מסוג הולדה בעוולה, הטענה העיקרית עליה מתבסס התובע הינה כי בגין אותה רשלנות רפואית העובר נולד נכה ולעיתים מוסיף וטוען כי עדיף היה לו אילו לא היה נולד כלל.
בכל הנוגע לתביעות רשלנות רפואית בלידה, הדעות בפסיקה חלוקות לגבי התנאים הנדרשים על מנת שהתובע יקבל פיצוי בגין ההולדה בעוולה. כבר בשנת 1986 עסק בית המשפט העליון בסוגיה. על פי דעה אחת על בית המשפט ליתן פיצוי בתיקי רשלנות מסוג דא, רק במקרה שמדובר בנזק כה קשה, כזה שעלול להוביל למסקנה כי טוב לו התינוק לא היה נולד. לעומת זאת, על פי דעה נוספת באותו פסק דין אין להבחין בין נזקים חמורים יותר לנזקים חמורים פחות לעניין זכאות הניזוק לפיצוי. ודוק, כל נכות שהיא הינה נכות שיש לה משקל והיא תיבחן דרך המשקפיים של הולדה בעוולה, כך שככל והנזק חמור יותר יינתן פיצוי גבוה יותר.
המחלוקת המוזכרת לעיל טרם הוכרעה בפסיקה. כלומר, כיום ישנם שופטים שנותנים פיצוי בגין רשלנות רפואית בלידה אף אם נכות התובע היא איננה נכות בשיעור של מאה אחוזים. לעומתם, יש הגורסים כי רק במידה ומדובר בנכות מלאה, אשר מובילה למסקנה כי עדיף היה לא ליילד את הניזוק, קמה הזכאות לפיצוי בתיקי הולדה בעוולה.
על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית בלידה יש לאסוף את כל החומר הרפואי אודות היולדת, זאת על מנת לעמוד על עברה הרפואי ולבחון, בין היתר, האם ניתן להגדיר את הריונה כהריון בסיכון, אשר מגדיל את חובת הזהירות של הרופאים המטפלים כלפיה. בנוסף, יש לרכז את כל הרשומות הרפואיות שנערכו במהלך ההריון מטיפת חלב, מקופת חולים וכל מוסד רפואי אחר בו טופלה האם, הכול כדי לבדוק האם הייתה רשלנות רפואית בלידה במעקב אחר הלידה, קרי, האם הבדיקות שנערכו לאם העלו תסמינים שמהם יכלו הרופאים לאבחן ולאתר את נזקי העובר. זאת ועוד, גם במהלך הלידה עצמה מתנהל רישום רפואי שהינו בעל חשיבות רבה לביסוס תביעתו של הניזוק.
יש להבהיר כי המוסדות הרפואיים מחויבים למסור לניזוק את החומר הרפואי אותו הוא דורש. חוק זכויות החולה הוא העוגן המעגן את חובת המוסד הרפואי לתת למטופל את כל המידע הרפואי אודותיו. זאת ועוד, במידה ומסיבה כלשהי המוסד הרפואי אינו מוסר את החומר האמור או מוסר אותו באופן חסר, שאינו משקף את עברו הרפואי של הניזוק ו/או היולדת, יכול בית המשפט שידון בתיק להגיר בנזק ראייתי שנגרם לתובע ולמעשה להעביר את נטל ההוכחה, כך שהנתבעים הם אלו אשר יצטרכו להוכיח כי הם לא התרשלו (בעוד במצב הדברים הטבעי והרגיל, ללא היפוך נטל ההוכחה, התובע הוא זה שצריך להוכיח כי הייתה התרשלות מצידם של הנתבעים).
