נזקי גוף הנגרמים בעקבות מוצרים פגומים
מקרה שנדון בפסיקה כבר לפני כעשרים וחמש שנה מדגים היטב את השקפת העולם של בתי המשפט בכל הנוגע לנזקים שנגרמים לאדם עקב מוצרים פגומים. באותו מקרה הגיע התובע, מר עמר, לביתה של אחותו לאירוע משפחתי. במסגרת ההכנות לאירוע פתח התובע מספר בקבוקי בירה, אולם פתיחה של אחד מאותם בקבוקים הסבה לו נזק רב, היות והבקבוק נשבר בידו ללא כל סיבה נראית לעין.
בעקבות אותם נקזי גוף, הגיש מר עמר תביעה נזיקית כנגד החברה המייצרת את בקבוקי הבירה וכנגד החברה שאחראית על שיווקם לצרכנים. את עיקר תביעתו ביסס התובע על שתי עילות: עילת הרשלנות המנוייה בפקודת הנזיקין ועילה המעוגנת בחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם – 1980.
בית המשפט המחוזי בחן את הנסיבות העובדתיות של מקרה דנן וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח את התקיימותם של שלושת יסודות עוולת הרשלנות, אולם פסק כי על הנתבעות לפצותו בגין נזקי גופו, זאת על פי חוק האחריות למוצרים פגומים.
על פי העדויות שנמסרו במהלך המשפט עולה כי הניזוק פתח את בקבוק הבירה שגרם לנזקיו באופן רגיל ובדומה לצורה שבה פתח את שאר בקבוקי הבירה – באמצעות פותחן בקבוקים וללא שימוש בכוח. על כן, בית המשפט מסיק כי בקבוק הבירה שהביא לנזקי התובע היה פגום. ודוק, איכות בקבוקי הבירה המיוצרים על ידי הנתבעת מבוקרת הן על ידי מכונות והן על ידי עובדיה. על כן, בית המשפט קובע כי בכל הנוגע לבדיקת איכות הבקבוקים המיוצרים על ידה עמדה החברה המייצרת בתקן הישראלי.
אולם, למרות העמידה בתקן, הוכח בפני בית המשפט כי מדי פעם מקבלת החברה המשווקת בקבוקים פגומים מהחברה המייצרת וקיימים בקבוקים פגומים שאף מגיעים לשוק. כאשר ממלאים את אותם מוצרים פגומים במשקה מוגז, הדבר עלול לגרום להתפוצצות הבקבוק.
בית המשפט סוקר את ההליך שעובר הבקבוק מרגע ייצורו ועד למועד בו הוא משווק במדפי החנויות השונות ופוסק כי בכל שלב בהליך האמור יכול להיגרם נזק לבקבוק, אשר עלול להוביל למכירת בקבוק פגום.
סעיף 3 לחוק המוצרים הפגומים קובע כי חזקה שמוצר מסויים הינו פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם ההנחה שהיה פגם מאשר עם המסקנה שלא היה כל פגם במוצר. לאור חזקה זו בית המשפט בוחן את נסיבות העניין ומגלה כי הבקבוק נשבר בחלקו התחתון ולא בחלק העליון הקרוב יותר לפקק. עובדה זו, מצטרפת לאפשרות שישווק לשוק בקבוק פגום, כמפורט לעיל, מביאה את בית המשפט להחיל את החזקה המנויה בחוק המוצרים הפגומים.
לאחר שנקבע כי הבקבוק אכן היה פגום, ניסו התובעות לטעון כי ההגנות המנויות בסעף 4 לחוק מתקיימות בעניינן, משום שהבקבוק יצא משליטתן והן הוכיחו כי בדיקות הבטיחות שעבר הבקבוק עמדו בתקן, עובדה שמנתקת את הקשר הסיבתי בין אחריות הנתבעות לנזקיו של התובע.
בית המשפט לא מקבל את טענות ההגנה של הנתבעות ומחייב אותן לשלם לתובע את הסך של כשמונים אלף שקלים. ערעור שהגישו הנתבעות על פסק הדין האמור נדחה מאוחר יותר על ידי בית המשפט העליון.
ת.א 335/83
תגובות
