תמר ביטחה את רכבה בביטוח מקיף בחברת ביטוח. כאשר נגרם לרכב נזק כתוצאה מתאונה עצמית, מסרה לחברת הביטוח כי היא זו אשר נהגה ברכב, אלא שבדיעבד הסתבר כי היא שיקרה ומי שנהג ברכב היה בנה. בשל היותה בנה נהג צעיר, סכום ההשתתפות העצמית שהיה עליו לשלם בגין אירוע התאונה הוא 150% מסכום ההשתתפות העצמית שהיה על התובעת לשלם לו היא היתה הנהגת בעת התאונה, וזו הסיבה שבעטיה בחרה להודיע לחברת הביטוח כי היא נהגה ולא בנה.

                 
במסגרת בירור חבותה על פי הפוליסה, הוציאה חברת הביטוח חוקר פרטי. תחילה מסרה תמר לחוקר כי בנה נהג ברכב, אולם בהמשך כאשר גילתה באמצעות החוקר כי דמי ההשתתפות העצמית גבוהים בהרבה, הודיעה לו כי לא בנה נהג במועד התאונה אלא היא. 

               
חברת הביטוח סירבה לשלם את התגמולים לתמר משום שלטענתה תמר מסרה לה מידע כוזב באשר לזהות נהג הרכב במועד התאונה.

               
חברת הביטוח טענה כי בהתאם לאמור בסעיף 25 של חוק חוזה הביטוח היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח. 

                   
סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח קובע כי במקרה שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו.

                    
בית המשפט קיבל את תביעת המבוטחת לתגמולים וקבע כי אמנם מטרת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח הינה הרתעתית, אך לא די שהמבוטח ימסור למבטח עובדות כוזבות, אלא צריכה להצטרף למסירת עובדות אלה גם כוונת מרמה.

                 
התובעת טענה כי מניעיה במסירת המידע הכוזב לא היו על מנת להונות את חברת הביטוח (כלומר לקבל תגמולי ביטוח להם היתה זוכה אילולא שיקרה) אלא הימנעות משלילת רישיון הנהיגה של בנה הצעיר. בית המשפט השתכנע כי התובעת לא ידעה, בעת ששיקרה שמסרה פרטים כוזבים, כי סכום ההשתתפות העצמית שיצטרך לשלם בנה גבוה יותר ועל כן לא היתה לה כוונת מרמה אלא אך ורק עניין בכך שלא יישלל רישיון הנהיגה של בנה.

                    
סוגיה נוספת אשר נדונה בפסק הדין היא מהו הנטל המוטל על כתפי חברת הביטוח להוכיח מרמה בעת הפעלת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח. בעניין זה פסק בית המשפט כי הנטל להוכיח את כוונת המרמה רובץ על פתחה של חברת הביטוח הטוענת לפטור מאחריות. כן קבע בית המשפט כי מדובר בנטל גבוה מהנטל הרגיל בתביעה אזרחית, שכן מדובר בייחוס מעשים המהווים עבירה פלילית ופגיעה בשמו הטוב של אדם.

                        
בית המשפט חייב את חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת בגין התאונה.

                        
לשיטתנו פרש בית המשפט את סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח במקרה דנא באופן הראוי ונתן דגש להעדר כוונת המרמה כדגש מרכזי בהחלטה האם לפטור את חברת הביטוח מתשלום התגמולים באופן אשר יגן על המבוטחים. שכן, המבוטחת לא מסרה הפרטים הכוזבים מתוך כוונה להשיג יתרונות שלא היתה משיגה אילו הצהירה אמת, אלא חששה לרישיון הנהיגה של בנה. 

                       
גולשים יקרים, פסק הדין בא ללמדנו כי גם כאשר דוחה חברת הבטוח תביעת ביטוח בטענות כה קשות של מרמה בין השאר בלש מסירת פרטים כוזבים, אסור לומר נואש ויש לעמוד על זכויותינו המשפטיות. זאת, קל וחומר כאשר הנטל להוכיח טענת מרמה הינו קשה מנשוא.

                   
לכן, בכל מקרה בו נדחית תביעתכם לתשלום תגמולי ביטוח אנו ממליצים לכם להיוועץ עם עורך דין ביטוח לשם בירור זכויותיכם.