רבים נוהגים להקל ראש בהשפעתה של זריקת האלחוש המוזרקת לפיו של מטופל במהלך טיפול השיניים. המקרה שארע למר אירני מעיד כי אף רופאים מסויימים נוטים לזלזל בהשלכות הזריקה, עובדה אשר יכולה לגרום למטופל נזק בתי הפיך ולהקים לזכותו עילת תביעה עקב רשלנות רפואית בטיפולי שיניים.
בדצמבר 1990 הגיע מר אירני למרפאת השיניים של ד"ר רצקין בני, לצורך ביצוע עקירת שן. במסגרת אותו טיפול הזריק הרופא חומר מרדים לפיו. מיד עם סיום הטיפול, קם התובע מכיסא המטופלים ונפל על רצפת המרפאה, כאשר פניו ושיניו ניטחים ברצפה. כתוצאה מהנפילה האמורה, נאלץ הרופא לעקור את שני השיניים הקדמיות של התובע, היות ונגרם להן נזק בלתי הפיך.
על פי כתב תביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים שהגיש המטופל, עולה כי במהלך טיפול השיניים שבוצע בתובע, טיפל רופא השיניים בפציינט נוסף ששהה בחדר הסמוך. בנוסף, לטענת התובע יש לראות בהתנהגותו של הרופא רשלנות רפואית אף בשל העובדה שלא וידא כי המטופל התאושש מזריקת ההרדמה ולא העניק לו כל סיוע בפעולת ההתרוממות מן הכיסא.
טענות כתב ההגנה מגלות סיפור שונה במקצת, לפיו הטיפול שניתן לתובע היה נורמטיבי לחלוטין ולא נתגלעו במהלכו סיבוכים מיוחדים. יתר על כן, על פי הנטען, הורה הרופא למטופלו כי עליו להישאר ישוב על כיסא המטופלים למשך מספר דקות, במהלכן שוחחו השניים על המשך הטיפול העתידי. כך, רק לאחר שהרופא וידא כי התובע התאושש מהטיפול, הוא הורה לו לקום מכיסא מטופלים. לאור כל זאת טוען הנתבע כי התנהלותו לאורך כל הטיפול לא מהווה רשלנות רפואית בטיפולי שיניים וכי אין לחייבו בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לשיניו של התובע.
בבוחנו את התקיימות יסוד ההרשלות, חוזר בית המשפט על ההלכה כי אין לייחס לרופא רשלנות רפואית בטיפולי שיניים מקום שמתרחש סיכון בלתי ידוע, אשר אין כל אפשרות לגלותו ו/או לצפותו. אולם, על פי בית המשפט, אובדן חושים או תעלפות של מטופל לאחר טיפול שיניים או במהלכו, הינן בגדר האירועים שעל רופא השיניים לצפות, וזאת גם אם מדובר במטופל צעיר ועל אף העובדה שההסתברות כי יתעלף הינה קלושה. זאת ועוד, בנסיבות העניין לא רק שניתנה לתובע זריקת אלחוש, אלא שבוצעה בו אף עקירת שן בינה, אשר גם בה יש כדי להוסיף לטראומה שחווה המטופל.
בית המשפט פוסק כי יש לאמץ את גירסת התובע, כאשר המשמעות המשפטית של אימוץ זה הינה הקביעה כי הנתבע לא פעל על הנדרש מרופא סביר בנסיבות העניין. בית המשפט מוסיף וקובע כי התנהלות הנתבע אף סטתה מהוראות המנויות בהנחיות להבטחת איכות במרפאות השיניים, אשר לפיהן ישנה חובה לבצע טיפול שיניים בנוכחותה של סייעת (אלא אם כן עסקינן במקרים דחופים של עזרה ראשונה). ההנחיה האמורה, אשר הוצאה על ידי משרד הבריאות, משקפת את הפרקטיקה הרפואית המקובלת. אשר על כן, בשל העובדה שלא הייתה סייעת במהלך הטיפול שבוצע בתובע ולאור זאת שהתובע טיפל בשני פציינטים בו זמנית, אין כל ספק כי הטיפול שהוענק על ידו מהווה רשלנות רפואית בטיפולי שיניים.
לאור המפורט לעיל מעמיד בית המשפט את הפיצוי המגיע לתובע על הסך של כשישים אלף שקלים, לא כולל עשרת אלפים שקלים נוספים, אותם חוייב הנתבע לשלם בגין ההוצאות המשפטיות שהוציא התובע בניהול הליך דנן.
תגובות
