עו"ד רן שפירא
ביום 28.10.2008 ניתן פסק דין בעניין תביעת רשלנות רפואית שיתוק מוחין על ידי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. הרקע לפסק הדין הנזכר לעיל הינו לידתו של התובע בבית החולים "שיבא", בשנת 1994. כך, ביום בו נולד התובע נראה היה כי מצבו תקין והוא אינו סובל מפגם רפואי כלשהו אך עם הזמן הידרדר מצבו הרפואי וכיום הוא סובל משיתוק מוחין ומוגדר כנכה במאת האחוזים.
התובע הקטין הגיש, בצוותא עם הוריו, תביעת רשלנות רפואית שיתוק מוחין כנגד משרד הבריאות, הנושא באחריות למעשיו של בית החולים הציבורי "שיבא". בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת התובעים וקבע כי האופן שבו יילד הצוות הרפואי את הניזוק לא היה רשלני, כמו גם הטיפול שניתן לו על ידם לאחר הלידה, ואך אם הייתה רשלנות רפואית שיתוק מוחין, הרי שבכל מקרה אין כל קשר סיבתי ביו אותה התרשלות לשיתוק המוחין שנגרם לקטין.
בעקבות קביעותיו של בית המשפט המחוזי, הגישו התובעים את ערעורם לבית המשפט העליון. בראשית דבריו, קובע בית המשפט שלערעור כי עסקינן במקרה מסובך, המצריך בחינה מדוקדקת של הראיות שהציגו הצדדים. על פי ערכאת הערעור פסק דינו של בית משפט קמא אמנם היה מנומק וניתן לאחר הערכה קפדנית של חומר הראיות, אולם, יחד עם זאת, קיימים חללים מסויימים בתשתית העובדתית, אשר השלמתם מעידה כי ככל הנראה עסקינן במקרה של רשלנות רפואית שיתוק מוחין, זאת בניגוד לקביעת בית משפט קמא.
עיקר טענות הרשלנות מצידם של התובעים נוגעת לאופן הטיפול שניתן על ידי הצוות הרפואי בזמן שהתינוק סבל מהפסקות בנשימתו ובנוסף רואים התובעים התרשלות בעצם העובדה שהעברתו של התינוק למחלקת טיפול נמרץ עוכבה, דבר שהחמיר את נזקיו. בכל הנוגע לטענה הראשונה, תומך בית המשפט העליון בקביעת הערכאה המבררת, לפיה בית החולים טיפל בהפסקות הנשימה על ידי הזרקת נרקן לעובר, כפי שמקובל לעשות במצבים כגון דא.
לעומת זאת, בכל הנוגע לטענת העיכוב בהעברת התינוק למחלקה לטיפול נמרץ, הופך בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי. התינוק סבל משתי הפסקות נשימה שונות, בזמנים שונים, אולם הרשומות הרפואיות שנוהלו על ידי הצוות הרפואי לא תיעדו את הפסקת הנשימה השנייה, עובדה היוצרת חלל בהשתלשלות העניינים ומקשה על בירור התביעה והוכחתה. יחד עם זאת, אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע הועבר למחלקת טיפול נמרץ כשעתיים לאחר הפסקת הנשימה הראשונה. על פי פסק הדין בערעור, פרק זמן זה הינו ארוך מהמקובל, באופן שניתן לראות בו רשלנות רפואית שיתוק מוחין.
בית המשפט פוסק כי אמנם מדובר בשיקול דעתו של הרופא המטפל, אשר קובע, על פי נסיבות העניין ודחיפותו, האם יש להפנות מטופל למחלקת טיפול נמרץ. אף על פי כן, עולה כי שיקול דעתו של הרופא בנסיבות האמורות היה מוטעה, שכן מצבו של התינוק היה קריטי, עובדה שהקימה צורך ממשי להעבירו בדחיפות למחלקת טיפול נמרץ.
אין במסקנה זו כדי לשנות את תוצאת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, היות ולא נקבעו כל מסקנות באשר ליסוד הקשר הסיבתי. לצורך קביעת מסקנות בעניין, מחזיר בית המשפט העליון את הדיון לערכאה המבררת.
תגובות
