פסק דין מרתק שניתן על ידי בית המשפט העליון בנוגע לתביעת רשלנות בלידה כי הצוות הרפואי התרשל כאשר לא הותיר בפני היולדת את חופש הבחירה באשר לטיפול הרפואי הרצוי.
ישנם מקרים של רשלנות רפואית בלידה בהם הצוות הרפואי המטפל מתרשל בטיפול כלפי האישה ההרה, וגורם לה (ואולי אף לעוברה) לנזקים, ולעיתים אף לנזקים קשים עד מאוד.
דוגמה אפשרית לכך היא כאשר בבדיקות שגרתיות המבוצעות בכל הריון, לא מגלים הרופאים סיכונים שהיו אמורים לגלותם וכתוצאה מכך נגרם לאם נזק לפני הלידה או אחריה. במצבים אלו קמה לאותה אישה הזכות להגיש תביעת משפטית ולקבל פיצוי בגין נזקיה.
יחד עם זאת, קיים סוג שונה של תביעות רשלנות בלידה, במסגרתן תובע העולל עצמו פיצויים לנזקים שנגרמו לו בשל התרשלות הרופאים.
בהקשר זה ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין מרתק, אשר נסיבותיו יפורטו להלן.
התובע נולד עם פגיעה במערכת העצבים, אשר גרמה לשיתוק בשתי רגליו. לטענתו, החלטת הרופאים המיילדים ליילדו בלידת עכוז ולא בלידה קיסרית, סטתה מחובת הזהירות של רופא סביר ועל כן מהווה רשלנות. עוד טען התובע כי רשלנותם של הרופאים, כאמור, היא זו שהביאה אותו למצבו הנוכחי – משותק בפלג גופו התחתון.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו בטענה כי שיקולם של הרופאים שלא ליילדו בניתוח קיסרי, לא סטה מקריטריון הרופא הסביר ושיקף את הנורמה הרפואית שהייתה מקובלת בשנות השבעים, התקופה בה נולד התובע.
סטנדרט רפואי סביר חייב ניתוח קיסרי
הניזוק לא אמר נואש והגיש ערעור על דחיית תביעתו לבית המשפט העליון, במסגרתו טען, בין היתר, כי בית משפט קמא טעה בקביעותיו, כמפורט לעיל, היות ובמצב בו היה נמצא הניזוק טרם יצא לאוויר העולם, חייב הסטנדרט הרפואי באותה תקופה לבצע ניתוח קיסרי.
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של התובע וקבע כי אכן מדובר במקרה של רשלנות של הצוות המיילד בלידה.
הבסיס להחלטתו של בית המשפט היה היעדר רישום רפואי מדויק אודות המקרה של הניזוק, אשר מהווה, כשלעצמו, נזק ראייתי לתובע ובמקרים לא מעטים גורם להעברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים, על כל הנובע מכך. בית המשפט המשיך ופסק כי יש לבדוק את חובת הזהירות של הרופאים בהתאם לתקופה בה יילדו את המערער – ולא על פי הסטנדרט כיום, שלושה עשורים אחרי – שכן מדובר בשתי חובות זהירות שונות, אשר יובילו, מן הסתם, לתוצאה שונה לעניין רשלנות רפואית בלידה.
יחד עם זאת, אותו בית חולים שנתבע על ידי הניזוק היה מהחלוצים שאימצו סטנדרט גבוה במקרים של לידות עכוז וקבע קריטריונים מחמירים למצבים אלו, כשהנטייה שלו הייתה לערוך ניתוחים קיסריים. עצם העובדה שבתי חולים אחרים באותה תקופה אימצו רמת טיפול נמוכה יותר, שאינה נוטה להשתמש בניתוח קיסרי במצבים אלו, אינה פוטרת את הנתבעים מנקיטת שיקול דעת מושכל בבחירה האם לטפל בסוג הניתוח המתקדם, בהתאם למידע והידע החדשניים המצויים ברשותם.
בהמשך לאמור לעיל, קבע בית המשפט העליון כי חובת הזהירות תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי. כך, בנסיבות מקרה דנן, לבית החולים המסוים היתה את כל האינפורמציה והיכולת להגיע להחלטה מושכלת ולבחור בניתוח קיסרי שהלם יותר את מצבו של הניזוק. משלא פעל כך, בית החולים הפר את חובת זהירותו כלפי הניזוק ולכן מדובר במקרה רשלנות במהלך הלידה. בהמשך מצאו השופטים קשר סיבתי ישיר בין הפרת חובת הזהירות לניזקו של המערער ועל כן החזירו את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את סכום הפיצוי המגיע לניזוק.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
