רשלנות רפואית אחרי תאונת דרכים

האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית אחרי תאונת דרכים ? האם כלל ייחוד העילה הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו מונע אפשרות זו ? מהי עמדת בית המשפט העליון בסוגיה זו ? על כל אלה ושאלות נוספות בכתבה הבאה.

גברת חנוקייב חוותה על בשרה עד כמה חשוב לשכור את שירותיו של עורך דין רשלנות רפואית מיומן, אשר יגיש את תביעתה הנזיקית בהתאם לכללים המשפטיים הקבועים בחוק ובדין.
במקרה של גברת חנוקייב הוגשה תביעתה תחת הכותרת של "נזקי גוף (רשלנות רפואית)", כאשר במסגרתה טענה התובעת כי בעקבות ניתוח שעברה ברגלה בבית החולים "סורוקה" נגרמו לה נזקים רבים, ובין היתר פגיעה באונוטמיה שלה על גופה.
גברת חנוקייב פירטה במסגרת תביעתה את השתלשלות האירועים אשר, לטענתה, הולידה את אותה עילת רשלנות רפואית. כך, טענה כי בעקבות תאונת דרכים שעברה, נוצר לה גוש זר בירך. בעקבות כך, היא הופנתה על ידי בית החולים לניתוח להסרת הגוש, כאשר עובר לעריכת הניתוח לא סיפק לה הצוות הרפואי הסברים על סוג הניתוח והסיכונים הכרוכים בו. בפועל, הניתוח גרם להופעת צלקות ברגלה ולשקע בירך. לעניין הוכחת העובדות העוסקות ברפואה, צירפה התובעת חוות דעת של מומחה רפואי, כפי שהייתה צריכה לעשות והעריכה את סך הפיצוי שמגיעה לה בגין אותה שרלנות רפואית מצידו של בית החולים בסך של מיליון שקלים.
טענת הסף של בית החולים הייתה כי יש לדחות את תביעתה של התובעת משום שכלל לא קמה לה עילת תביעה נזיקית. ודוק, עיקרון ייחוד העילה, המנוי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שולל מניזוק שנפגע בתאונת דרכים, כאמור בחוק, להגיש תביעה בגין עילה נזיקית אחרת בגין אותם נזקי גוף. בכתב התשובה, טענה התובעת כי עיקרון ייחוד העילה אינו חל בעניינה שכן עילת התביעה של פגיעה באונוטומיה איננה מכוסה על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ועל כן היא רשאית להגיש בגינה תביעת רשלנות רפואית.
בית המשפט קובע כי כל מהותו של עיקרון ייחוד העילה הינו מתן פיצוי נפגעי תאונות דרכים, תוך הימנעות מהצורך לדון בשאלת האשם של בעל הדין שכנגד. זאת ועוד, מן המפורסמות היא כי הוראות החוק שוללות את זכות הניזוק להגיש כל תביעה נזיקית בגין נזקי הגוף שנגרמו לניזוק בתאונת הדרכים. זאת ועוד, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מקנה לניזוק זכות לדרוש פיצויים אף בגין החמרת הנזקים בעקבות רשלנות רפואית.
אשר על כן, דוחה בית המשפט את טענתה של התובעת, לפיה פגיעה באוטונומיה מקימה לה עילת תביעה עצמאית. ודוק, בית המשפט אמנם מודע לכך שהפסיקה הכירה בפיצוי בגין ביצוע טיפול רפואי שנעשה תוך הפרת עיקרון ההסכמה מדעת, כפיצוי נפרד מהפיצוי הניתן לניזוק בגין נזקיו, אולם על פי הכותרת של כתב התביעה שהגישה התובעת, עולה כי היא בעצמה ראתה את הפגיעה באוטונומיה שלה כנזק גוף. זאת ועוד, הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, נדרש במסגרת הפיצוי הכללי שביקשה בתביעתה ולא כנזק העומד בפני עצמו. לא כל שכן, הרי שאילו היה נדרש הפיצוי בגין הפגיעה האמורה באופן עצמאי, ייתכן והדבר היה מצריך מהתובעת לשלם אגרה בגין תביעת אותו נזק, השונה מהאגרה ששילמה בעבור תביעת הנזק הכללי.
על כן, היות והתביעה הוגשה כתביעת נזקי גוף ולא תוקנה בשום שלב יש מוחק אותה בית המשפט ולו בשל עיקרון ייחוד העילה.

 

יחד עם זאת, חשוב לנו להבהיר כי ישנם מקרים בהם יקבלו בתי המשפט תביעות רשלנות רפואית אחרי תאונת דרכים על אף כלל ייחוד העילה הנ"ל. בית המשפט העליון קבע כי מקום שמדובר במקרה של רשלנות רפואית חמורה המנתקת את הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים, הרי שניתן אפוא להגיש תביעה מכוח עילת הרשלנות הרפואית.

 

ראו בנושא זה כתבה נוספת שהועלתה באתר – רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים.