בית המשפט חייב רופאת שיניים לשלם למטופל שלה פיצויים בגין רשלנותה בביצוע השתלות עצם לסת ושיניים, וזאת בגין הוצאותיו הרפואיות לעבר ולעתיד, וכן בגין הכאב וסבל שנגרם לו עקב כך.
תיק זה עסק בתובע בן 63 שבפברואר 2015 פנה לרופאת שיניים לצורך ביצוע השתלת שני שתלים דנטליים בלסתו העליונה.
מאחר שהתובע סבל באותה עת גם ממחלת חניכיים מתקדמת וספיגת עצם נרחבת, סוכם ביניהם שהשתלת השתלים הדנטליים תבוצע בו רק לאחר שקודם לכן יושתל בו שתל עצם לסת והמתנה של כחצי שנה לצורך קליטתו. אולם, לאחר השתלת השתלים הדנטליים הסתבר שהם לא נקלטו, והרופאה הוציאה אותם, אך התובע החליט להפסיק את הטיפול אצלה.
קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיו הרופאה התרשלה
בפברואר 2018 הגיש התובע תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופאה, במסגרתה תבע פיצויים בגין שלושה ראשי נזק: עלות הטיפולים הרפואיים בעבר ובעתיד, כאב וסבל (בשל כאבים, דלקות וקושי באכילה), ופגיעה באוטונומיה.
בכתב הגנתה, הכחישה הרופאה את טענות התובע. לאחר שכל צד הגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, שקבע שהרופאה אכן התרשלה, וכי כשלון השתלת השתלים הדנטליים אינו תוצאה מסתברת של ההליך הרפואי, אלא תוצאה של רשלנות הרופאה, לרבות מאחר שהיא השתמשה בשתלים בגדלים שאינם מתאימים. עוד קבע המומחה שהליך השתלת העצם הינו הליך מסובך ביותר, ומוטב היה לו היה נעשה על ידי רופא מומחה לכירורגיית פה ולסת, ולא על ידי רופאת השיניים, שאינה כזו.
הרופאה קיבלה את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לא חלקה על קיומה של הרשלנות, ואף הסכימה לשלם לו פיצויים בגין עלות הטיפולים בעבר ובעתיד וכן בגין כאב וסבל.
לגבי הפיצויים בגין עלות הטיפולים בעבר ובעתיד, הסכימה הרופאה לשלם לתובע פיצויים בשיעור שיקבע על ידי בית המשפט, שפסק בעניין זה סך כולל של 44,600 ₪.
גם לגבי הפיצויים בגין הכאב והסבל הסכימה הרופאה לשלם לתובע פיצויים בשיעור שיקבע על ידי בית המשפט, אם כי היא הגבילה סכום זה לסך של 20,000 ₪ – 25,000 ₪ בלבד. התובע התנגד לתקרה זו, וטען שמגיעים לו פיצויים בסך של עשרות ואף מאות אלפי ₪ בגין כאב וסבל, תוך שהוא מסתמך על מקרים אחרים בפסיקה שקבעו פיצויי עתק בגין רשלנות רפואית של רופאי שיניים. אולם, בית המשפט דחה את טענת התובע, ופסק לו פיצויים בסך של 22,500 ₪ בלבד, בקובעו שדוגמאות הפסיקה של התובע עוסקים ב-"אסונות דנטליים", שגרמו לנזקים חמורים ביותר למטופלים, בעוד שנזקו של התובע, שאין להקל בו ראש, רחוק מהם מרחק עצום.
האם התובע זכאי לפיצוי גם בגין הפגיעה באוטונומיה שלו?
לאור האמור לעיל, המחלוקת שנותרה בין הצדדים עסקה, איפוא, בראש הנזק של הפגיעה באוטונומיה.
בעוד הרופאה התנגדה לשלם לתובע פיצויים גם בגין ראש נזק זה, עמד התובע על זכותו לקבל פיצוי גם בגין הפגיעה באוטונומיה שלו, בטענה שהוא לא נתן את הסכמתו מדעת להליך ההשתלה שבוצע בו, היות ולא הוסבר לו כנדרש על מהות ההליך והסיכונים שטמונים בו, והרופאה גם לא גילתה לו שיש לה רק ניסיון של שנתיים ושאינה מומחית.
התובע אף הוסיף וקרא לבית המשפט לקבוע קביעה עקרונית לפיה אסור לרופאי שיניים כלליים שאינם מומחים לבצע התקנת שתלי עצם, וכי עליהם להפנות את לקוחותיהם לרופאים מומחים לצורך ביצוע הליך זה. לטענתו, למרות שלפי הדין והנחיות משרד הבריאות מותר לרופא שיניים מועט ניסיון ושאינו מומחה לבצע השתלת עצם, אזי בחירתו של רופא כזה שלא להתריע בפני הלקוח שלו שהוא בעל ניסיון מוגבל, ולא להפנות אותו למומחה, פוגמת בהסכמתו מדעת של המטופל.
אולם, בית המשפט דחה את טענות התובע, וזאת בהסתמך על מספר נימוקים.
ראשית, לפי הפסיקה של בית המשפט העליון, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה וזאת בנוסף לפיצוי בגין העדר הסכמה מדעת או בגין התרשלות בטיפול רפואי (2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל). ומכיוון שלתובע כבר נפסק כאמור פיצוי בגין נזק לא ממוני, כלומר, בגין הכאב והסבל, אין הוא זכאי בנוסף גם לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלו.
שנית, בית המשפט דחה את טענת התובע גם לגופו של עניין, מאחר שבמהלך ניהול המשפט הסתבר שהוא היה מודע לסיכונים שטמונים בהליך ולמשמעויות, וכי הוא חתם על טופס הסכמה מדעת שלא היה חסר בו דבר, ואף בשפה הרוסית שאותה הוא דובר.
שלישית, בית המשפט דחה גם את טענת התובע לפיה על בית המשפט לקבוע שלרופא שיניים כללי בעל מעט ניסיון אסור לבצע בכלל השתלת עצם, ועליו להפנות את הלקוח שלו לרופא מומחה לשם ביצוע הליך זה. בית המשפט קבע שאין כל בסיס לטענה זו לא בחוק ולא בפסיקה, וכי למעשה היא קוראת לבית המשפט להיכנס בנעלי המחוקק או משרד הבריאות, ולקבוע מהם הטיפולים שרופאי שיניים כלליים יורשו לבצע, ומהו הניסיון המינימאלי שנדרש מהם לפני שהם יבצעו טיפול כאמור. פסק דין לפיו הקבוע כי לרופאים עם ניסיון דל ישנה חובה להפנות את המטופלים לרופאים מומחים, על פני ביצוע הטיפול בעצמם, עלול להוביל לנזקים קשים בפרנסתם להופכם ל"מודיעין לקוחות". אמנם, מובן שעדיף שכל איש מקצוע יבדוק האם הוא סבור שכישוריו המקצועיים מאפשרים לו להעניק טיפול ברמה המקצועית שנדרשת ללקוח שלו, אולם לא מתפקידו של בית המשפט למנוע מאיש מקצוע באופן גורף ומראש לעשות את מה שהדין מתיר לו לעשות.
בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי, ופסק לתובע פיצויים בגין הוצאות לעבר ולעתיד וכאב וסבל בסך כולל של 67,100 ₪. בנוסף נפסק לו שכ"ט עו"ד בסך של 20% בתוספת מע"מ והחזר הוצאות משפט.
[ת"א (ת"א) 60192-02-18 א.מ. נ' ד"ר קטרינה עמראנה]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
