פיצויים לאישה שהתקן תוך-רחמי הושאר בגופה מעל 30 שנה

בית-המשפט קבע שהשארת עצם זר בגופה של אישה, תוך סיכון בריאותה, הוא בגדר רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה, וחייב את קופ"ח כללית לשלם לה פיצויים.

התקן תוך רחמי

אישה שהוכנס לגופה, בהסכמתה, התקן תוך-רחמי, במטרה למנוע את כניסתה להריון, נכנסה להריון חרף הימצאות ההתקן ברחמה והפילה את העובר בשבוע ה-19 להריונה. במהלך ההריון, רופאיה של האישה בבית-החולים סורוקה רצו להוציא את ההתקן מגופה, אך לא איתרו אותו, וכך במשך למעלה מ-30 שנה ההתקן נשאר ברחמה, עד שזוהה במקרה במהלך בירור אורתופדי. בעקבות זאת הגישה האישה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, שבי"ח סורוקה משתייך אליה.

בית-משפט השלום בתל-אביב קיבל את התביעה וקבע, כי על אף שלאישה לא נגרם בפועל נזק פיזי כתוצאה מהשארת ההתקן בגופה, השארת ההתקן ברחמה מסכנת אותה ומהווה פגיעה באוטונומיה שלה, וזהו נזק בפני עצמו, בגינו היא זכאית לפיצויים.

התרשלות בהוצאת ואיתור ההתקן

בשלב ראשון, קבע סגן נשיא בית-משפט השלום בתל-אביב, רמי חיימוביץ', שדן בתיק, כי רופאיה של האישה התרשלו בטיפול שהעניקו לה.

לפי התיאור בפסק-הדין, הרופאים ידעו על קיומו של ההתקן ואף ניסו לאתרו, לאחר שהאישה הרתה לראשונה כשההתקן בגופה, בשנת 1979, אך החוט של ההתקן לא נראה בבדיקות. בהמשך, ההתקן זוהה בצילום בטן, ונעשה ניסיון שלא צלח להוציאו. משלב זה ואילך ההתקן לא זוהה והרופאים הניחו שנפלט באופן ספונטני. בשנים שחלפו, האישה הרתה מספר פעמים נוספות. שניים מההריונות הסתיימו בלידות, הריון אחד הסתיים בהפלה טבעית והריון נוסף התגלה כהריון חוץ-רחמי, ובעקבותיו עברה האישה גרידה וניתוח לכריתת חצוצרות. על כך ציין השופט, כי לא נמצאה התרשלות ברורה בהתקנת ההתקן ובטיפול שניתן לאישה במהלך הריונה הראשון לאחר הכנסת ההתקן לרחמה, אך "המשך הטיפול והפעולות שנעשו להוצאת ואיתור ההתקן אינן עומדות בסטנדרט רפואי תקין".

השופט ציין כי השארת ההתקן בבטן עלולה לגרום להידבקויות ברחם ולנזק למעיים, ורק במזל לא נגרם לאישה נזק בפועל כתוצאה מהימצאות ההתקן בגופה. בפסק-הדין נקבע, כי היה מקום לנקוט גישה אקטיבית לאיתורו והוצאתו של ההתקן ו"כן לשתף את התובעת בסיכונים ובטיפולים האפשריים". באור בעייתי במיוחד ראה השופט את העובדה שלא נעשו פעולות לאיתור והוצאת ההתקן במהלך ניתוח כריתת החצוצרות שעברה האישה ב-1987. הוא ציין, כי מדו"ח הניתוח לא ברור אם הרופאים לא ידעו על קיומו של ההתקן או ידעו והחליטו לא להוציאו, אך כל אחת מהאפשרויות אינה עומדת במבחן "הסבירות הרפואית", שהינו המבחן לפי נקבע אם הייתה התרשלות בטיפול או לא.

הימצאות עצם זר בגוף – פגיעה בליבת האוטונומיה

על-מנת לזכות בתביעת רשלנות רפואית יש להוכיח לא רק שהצוות הרפואי התרשל במילוי תפקידו, אלא גם שלמטופל נגרם נזק כלשהו כתוצאה מההתרשלות. עם זאת, הנזק לא חייב להתבטא בפגיעה פיזית ממשית במטופל. גם פגיעה באוטונומיה של המטופל, כלומר ביכולת שלו לקבוע כיצד יטופל ומה ייעשה בגופו, נחשבת לנזק שמחייב, במקרים מסוימים, תשלום פיצויים, כפי שהומחש בפסיקת בית-המשפט במקרה הנדון.

השופט חיימוביץ קבע אמנם, כי אין קשר סיבתי בין השארת ההתקן ברחמה של האישה לבין ההפלות שעברה, וכי עד כה ההתקן לא גרם לנזק, אך עצם הימצאותו של ההתקן בגוף היא מסוכנת. לדבריו, "הימצאות עצם זר בגופה של התובעת מהווה פגיעה בליבת האוטונומיה ועל כן מזכה בפיצוי". עוד ציין כי הזכות לאוטונומיה קשורה בראש ובראשונה לזכותו של אדם לשלוט על גופו  וכי "התערבות פיזית בגוף היא אפוא פגיעה ב'גרעין הקשה' של אוטונומיה".

השופט התייחס לפסיקה הנוגעת לפגיעה באוטונומיה של מטופלים, שלרוב מתייחסת לנסיבות בהן לא ניתן למטופל מידע רפואי מלא, והדגיש נקודה נוספת: פגיעה באוטונומיה של מטופל אינה חייבת להתבטא רק בהסתרת מידע רפואי ממטופל או רק בביצוע הליך רפואי פולשני בגופו של המטופל ללא הסכמתו, אלא היא יכולה להתבטא גם בצורות אחרות, כמו במקרה הנדון. הוא ציין, כי יש לבחון את הפגיעה באוטונומיה בצורה מהותית ולא טכנית וקבע, כי "הימצאות עצם זר בתוך גופה של התובעת והידיעה כי עצם זה עלול ביום מן הימים להפוך לסימפטומטי היא פגיעה פיזית שנמצאת בגרעין הקשה של האוטונומיה".

בהתחשב בעובדה שעד כה לא נגרם נזק ממשי כתוצאה מהימצאות ההתקן בגופה של האישה ובכך שניתן להוציא את ההתקן בהליך כירורגי שאינו מורכב וסיכוניו מצומצמים, חייב השופט את קופ"ח כללית לשלם לאישה פיצויים בסך 50 אלף ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

[ת"א 4795-12-13 י.ד. נ' שירותי בריאות כללית]