המדינה תפצה מנותחת שנשכח ברגלה חלק ממקדח

בית המשפט קבע שמטופלת שנותחה בבית החולים רמב"ם זכאית לפיצוי לאחר שהתברר שהמנתחים השאירו ברגלה חלק ממקדח שבו הם השתמשו במהלך הניתוח, וזאת למרות שבפועל הוא לא גרם לה לכל נזק.

כלי ניתוח

מדי פעם מתפרסמות בתקשורת ידיעות על מנתחים שמשום מה "שכחו" בתוך גופם של המטופלים שלהם כל מיני אביזרים רפואיים קטנים (כגון מחט של מזרק, תחבושת גזה, וכדומה). מדובר אמנם במקרים נדירים למדי, אולם גם אין ספק שמדובר בטעויות רשלניות מובהקות, שחורגות לחלוטין מהסטנדרט הרפואי המקובל.

האביזרים הרפואיים שמושארים בטעות בתוך גופם של המטופלים מתגלים בדרך כלל בעקבות תלונות של המטופלים על כאבים חריגים במקום הניתוח. תלונות אלו מובילות לביצוע צילום רנטגן של מקום הניתוח, שאו אז מגלה 'לפתע' את האביזר שנשכח בגוף המטופל. אולם, המקרה של המנותחת בבית החולים רמב"ם היה יוצא דופן גם במובן זה שהיא כלל לא חשה כאבים ברגלה. למעשה, חלק המקדח שהושאר ברגלה התגלה במסגרת צילום רנטגן שנעשה לה במסגרת המעקב לאחר הניתוח.

המדובר היה בניתוח שהמטופלת עברה בבית החולים רמב"ם לצורך החלפת ברך שמאל שלה, ביולי 2010. מספר ימים לאחר הניתוח, ובעודה עדיין מאושפזת בבית החולים, עברה המטופלת צילום רנטגן לצורך מעקב, ורק אז נודע לה שחלק מהמקדח שנעשה בו שימוש בניתוח, שמכונה "גייד" בשפה המקצועית, נשבר ונותר בתוך עצם הירך השמאלית שלה.

למטופלת לא נגרם כל נזק פיזי עקב השארת הגייד השבור בגופה, והיא גם לא טענה שנגרמה לה נכות כלשהי עקב כך. למרות זאת, במאי 2017 (כלומר, כחודשיים בלבד לפני תום תקופת התיישנות), הגישה המטופלת תביעת רשלנות רפואית בסך של 100,000 ₪ כנגד המדינה, שמחזיקה בבעלות על בית החולים רמב"ם, בטענה לפגיעה בזכות האוטונומיה שלה, וזאת מאחר שלא יידעו אותה כנדרש שנותר חלק מתכתי בגופה.

באופן חריג נמנעה התובעת מלהגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענתה, בנימוק שאין צורך בכך מאחר שאין מחלוקת שבגופה נותר חלק מתכתי לאחר הניתוח, ושהדבר מהווה רשלנות מובהקת שצריכה לזכות אותה בפיצוי.

המדינה, לעומת זאת, לא ויתרה על הגשת חוות דעת רפואית מטעמה, וטענה שיש לדחות את התביעה מאחר שלתובעת לא נגרם כל נזק וכן מאחר שהיא לא הגישה חוות דעת משלה. עוד טענה המדינה שהתובעת סמכה על הרופא שביצע את הניתוח בברך שמאל שלה, ואף חזרה ועברה אצלו לאחר מכן ניתוח להחלפת ברך ימין.

חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם המדינה קבעה שלא נעשתה כל רשלנות בהישברות הגייד, ושגם לא היה מקום להוציא אותו, מכיוון שאין לו כל משמעות קלינית, וכן מכיוון שהנזק מהניסיון להוציא אותו עולה על התועלת שבהוצאתו, וזאת לאור מחלות הרקע של התובעת וכן מאחר שלהשארת הגייד השבור אין כל נזק או השפעה על מצבה.

המחלוקת העובדתית: מתי וממי נודע לתובעת על הותרת חלק המקדח בגופה

לאחר שהצדדים העידו את התובעת והמנתח שניתח אותה, הסתבר שהמחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים נגעה לשאלה מתי וממי נודע לתובעת לראשונה על הותרת הגייד השבור ברגלה.

התובעת העידה שנודע לה לראשונה על הותרת הגייד השבור רק לאחר צילום הרנטגן שהיא עברה מספר ימים לאחר הניתוח לצורך המעקב, וזאת מפי טכנאי הרנטגן שערך לה את הצילום, וכי רק לאחר שהיא הקימה צעקה בעקבות הגילוי הנ"ל, הודיע לה גם המנתח על כך. לטענת התובעת, מי שהיה צריך ליידע אותה על כך לראשונה היה הצוות המנתח, ולא טכנאי הרנטגן שהודיע לה על כך באקראי.

המנתח טען בתחילה שהוא זה שיידע לראשונה את התובעת על המקרה, וזאת כבר למחרת הניתוח. אולם, בחקירתו הנגדית הוא הודה שמדובר רק במסקנה שלו, מאחר שהוא לא זוכר מה קרה לאחר הניתוח, שאירע 9 שנים קודם לכן. בנוסף, לא היה כל רישום במסמכים הרפואיים שציין שהוא הודיע לתובעת על המקרה.

לאור האמור לעיל, החליט בית המשפט לקבל את טענת התובעת, וקבע שהוא נותן אמון בעדותה לפיה הצוות המנתח לא יידע אותה על העובדה שחלק מהמקדח נשאר בגופה, בוודאי לא מיד לאחר הניתוח, וכי הדבר נודע לה באקראי כעבור מספר ימים על ידי טכנאי הרנטגן שביצע את הצילומים.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

סכום הפיצוי הנתבע אינו פרופורציונאלי לנסיבות המקרה

בהמשך לקבלת טענת התובעת בדבר האופן שבו נודע לה על המקרה, קבע בית המשפט שדין התביעה כולה להתקבל ושלתובעת מגיע פיצוי.

יחד עם זאת, בית המשפט גם קבע שהפיצוי שהתובעת דורשת, בסך של 100,000 ₪, הינו פיצוי מופרז ולא פרופורציונאלי לנסיבות המקרה.

אמנם, האוטונומיה של התובעת נפגעה כאשר לא נמסר לה לאחר הניתוח שהושאר חפץ בגופה. הגילוי של עובדה זו בפניה היה אקראי, ובוודאי הסב לה חוסר נחת קשה. אולם, הגילוי גם אירע מספר ימים מועט לאחר הניתוח, ובשעה שהתובעת הגישה את תביעתה שנים רבות לאחר המקרה, מבלי שהיא טענה טענות כאלו או אחרות כנגד המנתח, והיא אף עברה אצלו לאחר מכן ניתוח נוסף בברכה הימנית. כמו כן יש לקחת בחשבון את העובדה לפיה התובעת נמנעה מלהגיש חוות דעת רפואית לגבי התביעה.

לאור הנתונים הללו, קבע בית המשפט שלתובעת מגיע פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלה בסך של 35,000 ₪ בלבד.

בנוסף קבע בית המשפט שלסכום זה יש לצרף שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, וכן את החזר האגרה ששולמה על ידי התובעת.

[ת"א (קריות) 64426-05-17 פלונית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך