חייל שנעצר בכוח על ידי שוטרים צבאיים הוכר כנכה צה"ל

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת החייל כי מעצרו במהלך הליכי הגיוס לצה"ל גרם לו להפרעה פוסט-טראומטית. נקבע, כי התנהלות החייל, שהתנגד בכוח למעצרו, אינה מהווה "התנהגות רעה חמורה" השוללת הכרה בנכות.

תביעות משרד הביטחון

האם סירוב של מגויס לשתף פעולה עם הליכי הגיוס לצה"ל והתנגדותו למעצר מספיקים על מנת לשלול ממנו הכרה בנכות שנגרמה לו עקב מעצר אלים? בית המשפט המחוזי השיב על כך לאחרונה בשלילה. על פי בית המשפט, על מנת לשלול הכרה בנכות יש צורך שההתנהגות תלווה בפגם מוסרי חמור או במעשה פלילי חמור, וכי במקרה הנדון לא היה הדבר כך.

סקירת פסק הדין חושפת האתגרים הקיימים בהגשת תביעות משרד הביטחון על ידי חיילים המבקשים הכרה בנכות צבאית.

המצב המשפטי בהכרה של תביעות נכות צבאית

בהתאם לפסיקה, על מנת להוכיח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של חייל לבין התפרצותה של מחלה נפשית ממנה הוא סובל, יש להראות הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן על יסוד חוות דעת רפואית, בעוד הקשר הסיבתי המשפטי דורש זיקה בין השירות הצבאי להתפרצות המחלה.

אחת הדוגמאות לזיקה כזו היא התפרצות המחלה בעקבות אירוע או רצף אירועים שאינם בהכרח ייחודיים לשירות הצבאי, אולם הינם חריגים ויוצאי-דופן.

משרד הביטחון, דרך קצין התגמולים, מהווה גורם מכריע בהחלטות על הכרה בנכות צבאית, כאשר תביעות משרד הביטחון משפיעות על חייהם ועתידם של חיילים רבים.

סיפור המעשה

החייל, יליד 1997, ביקש להשתבץ במסגרת שירותו הצבאי כלוחם במשמר הגבול. בקשתו נדחתה ובעקבות כך סירב לשתף פעולה עם החלטות השיבוץ של הצבא. כאשר התייצב בבקו"ם על מנת להישפט, ביקש להיפגש עם קב"ן ונענה בשלילה. בהמשך, סירב להיכנס לתא המעצר, התעמת עם שוטרים צבאיים, נאזק והוצמד לקרקע. זמן קצר לאחר מכן שוחרר מהצבא.

החייל טען, כי בעקבות המעצר חלה הידרדרות במצבו הנפשי, עד כי לבסוף אובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). הוא הגיש תביעה לקצין התגמולים להכרה כנכה על פי חוק הנכים וטען לקיומו של קשר סיבתי בין המעצר לבין מצבו הנפשי.

קצין התגמולים דחה את התביעה והחייל הגיש ערר לוועדת הערר לפי חוק הנכים. וועדת הערר דחתה את הערר בקובעה, כי גם אם קיים קשר סיבתי עובדתי בין המעצר למחלת החייל, לא קיים קשר סיבתי משפטי. זאת, שכן לא ניתן לומר שלחייל ארע אירוע חריג ויוצא דופן במהלך שירותו הצבאי.

החייל לא וויתר והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור טען, כי המעצר הכוחני אכן היווה אירוע חריג. קצין התגמולים טען מנגד, כי המעצר הינו אירוע שהחייל יכול היה לחוות בחייו האזרחיים, ללא קשר לשירותו הצבאי, ולכן לא ניתן לראותו כחריג.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור

בית המשפט המחוזי דחה את טענת קצין התגמולים לפיה האירוע אשר הוביל להתפרצות מחלתו של החייל אינו מהווה אירוע חריג ויוצא דופן. לדברי בית המשפט המחוזי, לא סביר כי בחייו האזרחיים היה החייל מוצא את עצמו נאזק על ידי מעבידו.

שאלה אחרת אליה התייחס בית המשפט היא – האם התנהגות החייל מהווה "התנהגות רעה חמורה" השוללת את זכאותו להכרה בנכותו. התשובה שניתנה היתה שלילית. נקבע, כי על מנת שהתנהגות "רעה" תחשב ל"רעה חמורה", צריך שיידבק בה פגם מוסרי חמור או התנהגות פלילית חמורה, כגון: שימוש בסמים, שימוש בנשק, פגיעה עצמית או מעשים מסוכנים שנעשו בזדון. במקרה הנדון סבר בית המשפט, כי לא ניתן לראות בהתנהגות החייל כ"התנהגות רעה חמורה" באופן השולל ממנו את הזכות להכרה בנכותו.

לפני סיום ציין בית המשפט, כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי אילו היו גורמי הצבא מאפשרים לחייל להיפגש עם קב"ן, האירוע לא היה מתרחש ומחלתו של החייל לא הייתה מתפרצת. לדברי בית המשפט, יש להצר על כך כי במצבו הנפשי הסוער של החייל לא נשקלה האפשרות לאפשר לו לראות קב"ן.

סיכומו של דבר

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ולמעשה את תביעתו למשרד הביטחון של החייל, אשר הובילה להכרה בנכותו. בהתאם, נקבע, כי קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של החייל לבין התפרצות מחלתו. כמו כן, הורה בית המשפט על חיוב קצין התגמולים בתשלום הוצאות בסך של 15,000 ₪.

[ע"ו (מחוזי חיפה) 34624-07-23 פלוני נ' קצין התגמולים]

מה זה CRPS וכמה פיצויים אפשר לקבל כתוצאה מאי אבחון בזמן?

במאמר זה נצלול לעומקה של תסמונת CRPS,תסמונת כאב אזורי מורכב, המתאפיינת בכאב כרוני חריף בגפיים. נבחן את הגורמים, האבחון, הטיפולים השונים וההשלכות הרפואיות והמשפטיות של התמודדות עם התסמונת המורכבת הזו.

תסמונת כאב אזורי מורכב

מה זה CRPS?

CRPS – Complex Regional Pain Syndrome, ובעברית "תסמונת כאב אזורי מורכב", הינה תסמונת נדירה שמתאפיינת בכאב כרוני שמופיע בעיקר באחת מארבע הגפיים, ובמיוחד בקצה שלה, קרי, בכף היד או בכף הרגל.

התסמונת מופיעה לרוב עקב פגיעה כלשהי באזור הכאב (כגון חבלה, מחלה, או ניתוח), אולם היא מתבטאת בעוצמת כאב שגבוהה בהרבה מהכאב שלכאורה צפוי בהתחשב בחומרת הפגיעה.

לרוב התסמונת מתפרצת בעיקר בגילאים מאוחרים יחסית, בין 50 ל-70, אך היא עלולה להופיע גם קודם לכן, כולל אצל ילדים ובני נוער.

עם זאת, וכפי שצויין לעיל, מדובר גם בתסמונת נדירה, בעלת שכיחות נמוכה ביותר, כך שמדי שנה מאובחנים בכל העולם כ-20 חולים בלבד ל- 100,000 אנשים.

סוגי התסמונת: כיום מזוהים קיימים 2 סוגים שונים של תסמונת CRPS, אם כי התסמינים שלהם דומים:

סוג 1 – RSD: סוג זה מתפתח לאחר פגיעה מקומית בגפה שלא גרמה לפגיעה בעצבי הגפה, והוא גם הסוג היותר נפוץ של התסמונת (מופיע בקרב כ-90% מהחולים).

סוג 2 – נוירלגיה פוסט טראומתית: סוג זה מתפתח לאחר פגיעה מקומית בגפה שגרמה לפגיעה מוכחת בעצבי הגפה.

אבחון התסמונת: כיום לא קיימת עדיין בדיקה שמיועדת לאבחן באופן ספציפי את תסמונת CRPS, ומקובל להשתמש במספר בדיקות שונות יחדיו כדי לאבחן אותה. בדיקות אלו כוללות צילומי הדמייה שונים, כגון רנטגן, MRI , מיפוי עצמות; בדיקת EMG; בדיקות טמפרטורה של העור וכמות הזיעה של הגפה בזמן מנוחתה; בדיקת זרימת הדם בגפה; ועוד.

טיפול בתסמונת: בחלק מהמקרים התסמינים של התסמונת עשויים לחלוף מאליהם, אולם במקרים אחרים הם עלולים להישאר במשך חודשים ואף שנים, ולהידרדר בחלוף הזמן ללא טיפולים מתאימים.  טיפולים אלו מיועדים למנוע את החמרת התסמונת ואף לנסות להביא להחלמתה, והם כוללים משחות, תרופות לשיכוך כאבים, סטרואידים, פיזיותרפיה, דיקור סיני, דמיון מודרך, טיפול פסיכולוגי, ועוד.

מהם התסמינים הנפוצים של תסמונת CRPS?

התסמינים הנפוצים של תסמונת CRPS כוללים בעיקרם את התסמינים הבאים:

  • תחושת כאב חריפה
  • נפיחות
  • שינויים בצבע, מרקם, וחום העור
  • חולשה
  • הרס רקמות ואטרופיה
  • צמיחה חריגה של שיער ו/או ציפורניים

תסמונת CRPS נוטה להתפתח בהדרגה, לפי 3 שלבים, כאשר לכל שלב יש את התסמינים שאופייניים לו:

  1. בתחילה מופיע כאב חריף בגפה, בעיקר בכף היד או בכף הרגל.
  2. לאחר מכן מופיעים שינוי צבע העור של הגפה לגוון כהה יותר, התעבות של העור, בצקות, ואטרופיה (הידלדלות של רקמות הגפה).
  3. לבסוף הגפה כבר איננה מתפקדת עקב ירידה בפעילות ובתנועה שלה, כאביה מחמירים עוד יותר, ואף עלול להתפתח בה נמק.

מהם הגורמים לתסמונת CRPS?

הגורמים לתסמונת CRPS עדיין אינם ידועים כיום באופן ודאי וברור, אולם מניחים שהיא נוצרת כתוצאה משילוב של פגיעה כלשהי בגפה (שיכולה להיות גם קלה ביותר), ביחד עם תגובה משובשת של מערכת העצבים, שגורמת בדיעבד לעוצמת כאב חריגה בעוצמתה.

הפגיעה בגפה יכולה להיות מסוגים שונים, כגון חבלה, מכה, נקע, פגיעה במהלך ניתוח, שבץ, התקף לב, הרעלות של חומרים מסויימים שפוגעות במערכת העצבים, ועוד.

תסמונת CRPS גם עלולה להתפרץ מחדש בשל טריגרים שונים, כגון לחץ ומתח נפשיים או חשיפה לקור.

למה חשוב לאבחן את תסמונת CRPS מוקדם?

מלבד לחשיבות הרבה הקיימת בהבנה מה זה CRPS, בדומה לבעיות רפואיות אחרות, גם את תסמונת CRPS חשוב לאבחן בהקדם, מאחר שאבחון מוקדם מביא לטיפול מוקדם, וככל שהטיפול מוקדם יותר, כך גם גדלים הסיכויים להצלחתו. לעומת זאת, ככל שהאבחון נעשה מאוחר יותר, כך גם עלול מצב הגפה להידרדר ולהחמיר עוד ועוד עקב התפתחות סיבוכים קשים.

מתן טיפול רפואי מתאים בשלבים המוקדמים של התסמונת עשוי אף להביא לריפויה בחלק נכבד מהמקרים.

עם זאת, חשוב גם להיות מודע לכך שלא פשוט לאבחן את תסמונת CRPS, מאחר שהתסמינים שלה מאפיינים גם בעיות רפואיות אחרות, כגון דלקת מפרקים ועוד, דבר שעלול לבלבל ביניהן.

בנוסף, חלק מהרופאים כלל לא מודע לקיומה, ולעתים עלולים לאבחן אותה באופן שגוי, כמין סוג של "תסמונת פסיכוסומאטית" שנגרמת עקב סיבות נפשיות.

למרבה הצער, קשיים אלו מובילים בפועל במקרים רבים לאבחון מאוחר מדי של המחלה. לפי מחקר נורבגי שהתפרסם בשנת 2016, פרק הזמן הממוצע שחולף ממועד הופעת התסמינים ועד לאבחונם הינו 3.9 שנים (!).

מהן ההשלכות של אי אבחון תסמונת CRPS בזמן?

כאמור, איחור באבחון של תסמונת CRPS בהקדם, עלול להביא  להתפתחות סיבוכים קשים ומיותרים שניתן היה למנוע אותם אם התסמונת הייתה מאובחנת בזמן ומטופלת מייד בהתאם לכך.

סיבוכים אלו כוללים בעיקרם סיבוכים שנגרמים בעקבות הימנעותם של מי שלוקים בתסמונת מלהניע את הגפה הפגועה בשל הכאבים העזים שנגרמים להם כתוצאה מהתנועה.

סיבוכים אלו כוללים אטרופיה – ניוון של רקמות הגפה, כגון רקמות העור, השרירים, והעצמות, וקיצור שרירי הגפה. ככל שמצב זה נמשך, הגפה עלולה להגיע למצב שבו היא מאבדת את כושר התפקוד שלה, ואף מפתחת נמק.

ואם לא די בכך, החולים גם עלולים לסבול מתעוקת חזה (משערים שהסיבה לכך הינה פגיעה בעצבי הלב).

דוגמאות למקרי רשלנות רפואית?

במסגרת תיק ת"א 5007/03 יעקב בכר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, נדון מקרה של מטופל בן 40 שנסע לביקור בתאילנד.

איתרע מזלו, ובמהלך ביקורו בתאילנד, פגע רכב חולף בזרועו הימנית בעת שהוא הלך ברגל, וגרם לו לשבר בזרוע.

המטופל בחר לשוב לישראל כדי לקבל בה טיפול במקום בתאילנד, אולם הוא לא שיער בנפשו איזו מסכת ייסורים מחכה לו בארץ.

בתחילה התאשפז המטופל בבית החולים שערי צדק בירושלים, שם הוא קיבל טיפול שמרני בשבר, שכלל מתלה וסד.

כעבור 3 חודשים הסתבר שהשבר עדיין לא נרפא, ועל כן המטופל עבר ניתוח בבית החולים לצורך קיבוע השבר באופן פנימי ע"י לוחית מתכת וברגים. בצילום שנעשה לאחר הניתוח הסתבר שהקיבוע הפנימי אינו יציב דיו, ועל כן הוא הוסר ובמקומו קובע זרועו של המטופל באופן חיצוני.

למרות הקיבוע החיצוני, המטופל המשיך לסבול מכאבים. במקום לחזור לשערי צדק, הוא העדיף לפנות לבית החולים הדסה עין כרם, שם הוסר הקיבוע החיצוני מזרועו, ובמקומו היא הושמה בגבס.

בהמשך עבר המטופל ניתוח שני, אף הוא לצורך קיבוע השבר באופן פנימי, ע"י לוחית וברגים, אך גם בתוספת שתל עצם שניטל מהאגן שלו.

לאחר הניתוח השני המטופל החל לחוש ירידה בתחושה ונימול בזרוע הימנית שלו. בשלב זה הוא אובחן עם תסמונת  CRPS, ובנוסף נקבע שהוא סובל מנכות אורטופדית ונכות נוירולוגית.

המטופל הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים שערי צדק בטענה שהוא התרשל בטיפול בו.

בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע שבית החולים אכן התרשל בטיפול במטופל, וזאת הן לגבי אופן ביצוע הניתוח לצורך הקיבוע הפנימי, והן לגבי אופן ביצוע הקיבוע החיצוני והותרתו במצב בלתי יציב.

עוד קבע בית המשפט  שהתרשלות זו גרמה למטופל לפגיעה אורטופדית, וכן לפגיעה נוירולוגית ולהתפרצות תסמונת  CRPS, ופסק לו פיצויים בגין רכיבים שונים בסך כולל של 695,000 ₪.

מהם הזכויות והפיצויים שניתן לקבל עקב אי אבחון בזמן?

בתחילת המאמר הרחבנו אודות – מה זה CRPS תסמיניו והחשיבות באבחון המחלה מהר ככל שניתן. כעת, נבקש לעמוד על הפיצויים השונים שניתן לקבל במקרים של איחור באבחון המחלה.

קיימים שני סוגים של פיצויים שניתן לקבל עקב אי אבחון בזמן של תסמונת CRPS (או של כל בעיה רפואית אחרת):

פיצויים בגין ראשי נזק ממוניים, שעוסקים בנזקים כספיים שאפשר לכמת ולחשב באופן חשבונאי, כגון הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות שאינן מכוסות בסל הבריאות הממלכתי, הוצאות סיעוד ועזרה צד ג', הוצאות נסיעות, הוצאות להתאמת רכב לנכות, ועוד, וזאת לפי תלושי שכר, קבלות, ואסמכתאות אחרות.

פיצויים בגין ראשי נזק לא ממוניים, שעוסקים בנזקים תחושתיים ורגשיים, כגון כאב וסבל, עוגמת נפש, אובדן הנאות החיים, אובדן סיכויי החלמה, ועוד.

ככל שהרשלנות הרפואית גם גרמה לנכות רפואית ונכות תפקודית בשיעורים משמעותיים מסויימים, ייתכן שהמטופל גם יהיה זכאי לזכויות שונות מטעם המוסד לביטוח לאומי, כגון קצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים, ועוד.

כמה פיצויים יהיה ניתן לקבל במקרה של רשלנות באבחון או בטיפול?

גובה הפיצויים בגין רשלנות רפואית באבחון או בטיפול נקבע עבור כל ראש נזק בנפרד, וזאת לפי פרמטרים שונים, ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו.

לדוגמא, הפרמטרים שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב הפיצויים בגין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל הינם גיל המטופל + אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לו + ימי האשפוז שלו + רמת הפגיעה בחיי היומיום שלו עקב הרשלנות הרפואית שנגרמה לו.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

מהי החשיבות של ייעוץ עם עורך דין על מנת לקבל את הזכאות לזכויות?

כדי לקבל את הזכאות לזכויות שמגיעה לכם, חשוב מאד להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית, ולא "סתם" כל עו"ד, אלא עו"ד שמתמחה ספציפית בתחום זה.

וזאת יש לדעת: תחום הרשלנות הרפואית הינו תחום מורכב ביותר, שמצריך בקיאות כפולה, הן בתחום המשפט והן בתחום הרפואה.

לא בנקל ניתן לקבל הכרה בזכאות לזכויות עקב רשלנות רפואית שלא באמצעות עו"ד שמתמחה ומנוסה בתחום זה, והדבר קשה שבעתיים כשמנסים להשיגה לבד ובאופן עצמאי.

למעשה, טיב עוה"ד שינהל את תביעת הרשלנות הרפואית יכול לא פעם להכריע את גורלה, ועל כן חשוב מאד להקפיד להתייעץ עם עו"ד שבאמת מבין ומתמצא בתחום זה.

שאלות נפוצות

מהן הסיבות הנפוצות להתפתחות תסמונת CRPS?

תסמונת CRPS יכולה להתפתח לאחר פגיעה או נזק בגפה, כגון חבלה, ניתוח, או מחלה. ישנם מקרים בהם התסמונת מתפתחת ללא סיבה ברורה.

כיצד מאבחנים את תסמונת CRPS והאם יש בדיקה ספציפית לזיהוי התסמונת?

אין בדיקה ייחודית לאבחון CRPS. האבחון מתבצע באמצעות סדרת בדיקות, כולל צילומי הדמייה, בדיקות עצבים והערכה קלינית של התסמינים.

מהן אפשרויות הטיפול בתסמונת CRPS והאם ניתן לרפא אותה לחלוטין?

טיפול ב-CRPS כולל שילוב של תרופות לשיכוך כאבים, טיפולים פיזיותרפיים, פסיכותרפיה ולעיתים גם טיפולים נוספים כמו דיקור או טיפולים אלטרנטיביים. הטיפול יכול להביא לשיפור משמעותי, אך האפשרות לריפוי מלא תלויה במקרה הספציפי ובתגובת הגוף לטיפול.

כיצד יכולה לבוא לידי ביטוי רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בתסמונת CRPS?

רשלנות רפואית במקרה של CRPS יכולה להתבטא באי-אבחון, אבחון מאוחר או שגוי של התסמונת, כמו גם בטיפול לקוי או בלתי מתאים. במקרה של חשד לרשלנות, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, על מנת לבחון את האפשרות לתביעה ולקבלת פיצויים.

נוירולבסטומה – מהם הגורמים, התסמינים והזכאות לפיצויים?

נוירובלסטומה: תובנות לגבי גורמים, תסמינים, ושלבי המחלה – מדריך מקיף להבנת האבחון, הטיפול, והזכויות המשפטיות של המטופלים ומשפחותיהם.

נוירובלסטומה

מזה נוירובלסטומה?

נוירובלסטומה הינה סוג של גידול סרטני נוירו-אנדוקריני שמתפתח מתאי עצב עובריים, שמכונים גם "נוירובלסטים",  וזאת בעיקר בקרב ילדים עד גיל 5, ובמיוחד אצל תינוקות עד גיל שנה-שנתיים. בדרך כלל מדובר בגידול שמתפתח בבלוטת יותרת הכליה (האדרנל), אולם הוא מסוגל להתפתח גם לאורך מערכת העצבים הסימפטטית מהצוואר של הילד, דרך החזה והבטן, ועד לאגן שלו. מבחינת השכיחות, מדובר בגידול שמהווה 6% עד 10% מכלל מקרי הסרטן אצל ילדים.

כיום מקובל לחלק את התפתחות המחלה לשלבים הבאים:

  • שלב L1: הגידול ממוקם במקום אחד בגוף, ללא גרורות, וללא גורמי סיכון. שלב זה מוגדר כבעל סיכון נמוך, שמצריך מעקב בלבד וללא ניתוח, ובעל סיכויי החלמה בשיעור של 90%.
  • שלב L2: הגידול ממוקם במקום אחד בגוף, ללא גרורות, אולם עם גורמי סיכון. שלב זה מוגדר כבעל סיכון בינוני, שמצריך ניתוח ו/או טיפולי כימותרפיה, ובעל סיכויי החלמה בשיעור של 70% עד 90%.
  • שלב M: הגידול המקומי כבר שלח גרורות בגוף. שלב זה מוגדר כבעל סיכון גבוה, שמצריך מגוון טיפולים, כגון ניתוח, טיפולי כימותרפיה, טיפולי הקרנות, השתלות מח עצם עצמית, מתן נוגדנים ועוד. עם זאת, שם לשלב זה יש כיום סיכויי החלמה לא מבוטלים, בשיעור של כ-60%.

ישנו שלב נוסף, שמכונה שלב MS, אשר מתאר את הופעת הגידול בקרב ילדים עד גיל שנה וחצי, עם התפשטות למח העצם, לכבד, או לעור. עם זאת, גם שלב זה בדרך כלל מוגדר כבעל סיכון נמוך.

מהם הגורמים לנוירובלסטומה?

נוירובלסטומה מתרחשת כאשר הנוירובלסטים, אותם תאי עצב עובריים, גדלים, מתחלקים, ומתרבים יותר מדי וללא בקרה ועקב כך יוצרים גידול, וזאת במקום להתפתח לתאי עצב בוגרים ותקינים.

לא ברור עדיין מדוע תהליך זה מתרחש, אולם מניחים שהוא כנראה נגרם עקב מוטציה גנטית כלשהי, לאור העובדה לפיה קיימת שכיחות גבוהה יחסית של המחלה בקרב בני משפחות מסויימות.

בנוסף, ישנה טענה לפיה שימוש בחומרים מסויימים במהלך ההריון, כגון תרופות ספציפיות, אלכוהול, סיגריות, ועוד, מהווה גורם סיכון להתפתחות המחלה, אולם טענה זו טרם הוכחה באופן חד משמעי.

מהם התסמינים של נוירובלסטומה?

התסמינים של נוירובלסטומה מופיעים בדרך כלל כשהמחלה כבר התפשטה בגוף, והם מאופיינים לפי מיקומו של הגידול בגוף ושלב התפתחות המחלה:

  • גידול בחזה עלול לגרום לקשיי נשימה.
  • גידול בבטן עלול לגרום לכאבי בטן, נפיחות, עצירות, שלשול, קושי במתן שתן.
  • גידול בחוט השדרה עלול לגרום לחולשה ולקשיי הליכה, עמידה, או זחילה.
  • גידול ברגליים עלול לגרום לכאבים וצליעה.
  • גידול במח העצם עלול לגרום לאנמיה ועקב כך לחיוורון.
  • גידול בעיניים עלול לגרום להבלטת העיניים, כהויות מסביב לעיניים, ועוד.

תסמינים נוספים של המחלה כוללים: חולשה, עייפות, חום ממושך, חוסר עליה במשקל, דימום, ועוד.

אבחון המחלה נעשה בתחילה באמצעות שתי בדיקות שהרופא עושה לילד: בדיקה פיזית ובדיקה נוירולוגית לצורך בדיקת תפקוד מערכת העצבים, הקואורדינציה, והרפלקסים שלו.

כדי לוודא את האבחנה הראשונית, יש לעשות בדיקות דם ושתן, ובדיקות הדמייה שונות כגון רנטגן, אולטרסאונד, CT, MRI, ובמיוחד מיפוי MIBG, שמאבחן כ-90%-95% ממקרי המחלה (MIBG הינו חומר שמתרכז בגידולים ממקור עצבי-עוברי, ומזוהה במיפוי באמצעות סימונו ביוד רדיואקטיבי).

האבחון הסופי של המחלה נעשה באמצעות בדיקת ביופסיות של הגידול ושל מח העצם.

מהן הזכויות שמגיעות לי בשל נוירובלסטומה?

ילדים שחלו במחלת סרטן כלשהי, לרבות נוירובלסטומה, זכאים לזכויות שונות ממקורות שונים, ולרבות טיפולים ותרופות מטעם קופת החולים, גמלת ילד נכה מטעם המוסד לביטוח לאומי (כפי שיפורט להלן), ועוד.

בנוסף, גם ההורים של הילדים, שמטפלים בהם וסועדים אותם, זכאים למגוון זכויות על מנת לסייע להם בהתמודדות עם מחלת ילדם. זכויות אלו כוללות הטבות מס, הנחות בתשלומי הארנונה וחשבונות המים והחשמל, תג חניה לנכה, החזר הוצאות הסעות לטיפולים, ועוד.

גמלת ילד נכה

ילדים שחלו במחלת סרטן כלשהי, לרבות נוירובלסטומה, עשויים להיות זכאים לקבלת גמלת ילד נכה מטעם המוסד לביטוח לאומי.

כמו כן, ילדים שהחלימו מהמחלה בשלביה המתקדמים יותר (דרגת סיכון בינונית וגבוהה), עלולים לעתים לסבול גם מנזקים משניים שנגרמים עקב הטיפולים במחלה, כגון ירידה בשמיעה, עיכוב גדילה, פגיעה בתפקוד בלוטת התריס, ועוד. לפיכך, גם ילדים אלו עשויים להיות זכאים לקבלת גמלת ילד נכה, במקרים מסויימים.

זכאות לגמלת ילד נכה

קבלת גמלת הילד הנכה מותנית בעמידתו של הילד בתנאי הזכאות הכלליים לכך, לפיהם המדובר בילד שגר בישראל, בבית משפחתו, לא מקבל קצבת ניידות, ויש לו הורה תושב ישראל שמבוטח בביטוח הלאומי (ישנם חריגים מסויימים לחלק מהתנאים הללו).

סכום גמלת ילד נכה

סכום גמלת הילד הנכה נקבע לפי רמת הזכאות שלו.

החל מינואר 2022 ואילך, קיימות בארץ 5 רמות זכאות (הסכומים נכונים לשנת 2024):

50% (1,771 ₪);  100% (3,479 ₪), 112% (4,099 ₪), 188% (6,542 ₪), ו-235% (8,313 ₪)

רמת הזכאות של הילדים נקבעת לפי הטיפולים שניתנים להם. לדוגמא:

  • ילדים עם מחלה לא פעילה שמקבלים טיפולים ביולוגיים, זכאים לרמת זכאות בשיעור של 50%, למשך שנה, החל מהיום הראשון בחודש שבו הטיפול במחלה הפעילה הסתיים, והחל הטיפול הביולוגי במחלה לא פעילה.
  • ילדים עם מחלה פעילה שמקבלים טיפולים ביולוגיים זכאים לרמת זכאות בשיעור של 100%, וזאת במשך כל תקופת הטיפולים אך לא פחות מחצי שנה.
  • ילדים שמקבלים טיפולי כימותרפיה/הקרנות זכאים לרמת זכאות בשיעור של 235% במשך תקופת הטיפולים וכן חודש נוסף לאחר שהם הסתיימו. במשך חמשת החודשים שלאחר מכן, הם זכאים לגמלה בשיעור של 100% (אם כי תקופה זו יכולה להתארך אם הטיפולים גרמו להם לחלות במחלה קשה וממושכת).

כמה פיצויים ניתן לקבל בשל רשלנות באבחון או טיפול בנוירובלסטומה?

ישנם שני סוגים של פיצויים שניתן לקבל בגין רשלנות רפואית באבחון או בטיפול:

פיצויים בגין ראשי נזק ממוניים ופיצויים בגין ראשי נזק לא ממוניים.

ראשי הנזק הממוניים הינם נזקים כספיים, שניתן לחשב בחישוב מתמטי רגיל, כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרה וסיעוד, הוצאות נסיעות, וכיו"ב, בכפוף להצגת ראיות ואסמכתאות כגון תלושי שכר, קבלות, וכדומה.

ראשי הנזק הלא ממוניים עוסקים בנזקים רגשיים שאינם מוחשיים ולא ניתן למסור עליה מידע (הפסד / הוצאה בפועל), כגון כאב וסבל, עוגמת נפש, אובדן סיכויי החלמה, ועוד.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

דוגמאות למקרי רשלנות רפואית

כמו לגבי כל מחלה, גם לגבי נוירובלסטומה ישנם שלושה שלבים רפואיים עיקריים: שלב האבחון, שלב הטיפול ושלב המעקב, כאשר בכל אחד מהם עלולה להתרחש רשלנות רפואית.

בשלב האבחון, הרשלנות יכולה להתבטא בהעדר אבחון המחלה, אבחון שגוי שלה, או אבחון מאוחר מדי.

בשלב הטיפול, הרשלנות יכולה להתבטא במתן טיפול שאינו מתאים לשלב שבו המחלה נמצאת, או ביצוע כושל ולא מקצועי שלו (כגון מתן מינון מוגזם של הקרנות), ועוד.

בשלב המעקב, הרשלנות יכולה להתבטא בהעדר מעקב, התעלמות מממצאי מעקב מחשידים, פיענוח שגוי של ממצאי המעקב, וכדומה.

בתיק ת"א  157234/09 עזבון אלבז נ' שירותי בריאות כללית נדון מקרה טראגי של תינוק שבגיל שנה ו-5 חודשים אובחן בבית החולים שניידר עם נוירובלסטומה שהשתרעה מצווארו, דרך החזה והבטן, ועד לאגן שלו.

לתינוק ניתן טיפול כימותראפי, אולם היה זה כבר מאוחר מדי, והוא נפטר כעבור 10 ימים בלבד ממועד האבחנה.

בכתב התביעה שהגישה אמו חד ההורית של התינוק נגד בית החולים, נטען שמגיל 3 חודשים ועד לפטירתו בגיל שנה וחמישה חודשים, התינוק נבדק בחדר המיון של שניידר לא פחות מאשר 17 פעמים (!), מתוכן הוא אושפז 7 פעמים בשל מחלות שונות שאובחנו בו, ושהרופאים יכלו לאבחן מוקדם יותר את מחלת הנוריובלסטומה שבה לקה התינוק, וזאת 4 חודשים לפני פטירתו, כשסיכויי ההחלמה ממנה היו עדיין טובים, וזאת לאור התסמינים שהופיעו אצל התינוק וממצאי הבדיקות שלו שהעידו כבר אז על קיום חשד לגידול בגופו, לרבות שלשולים, בטן נפוחה, כבד וטחול מוגדלים, אנמיה, רמות גבוהות של פריטין ו- LDH , ועוד.

בית המשפט קבע כי הרופאים אכן יכלו לאבחן את הגידול בשלב מוקדם יותר אם הם היו טורחים לעשות בירור מעמיק יותר לאור התסמינים וממצאי הבדיקות המחשידים, אולם הם התרשלו והתעלמו מהם ללא צידוק. בעקבות זאת נפסקו לעזבונו של התינוק פיצויים בסך כולל של כ-400,000 ₪.

פיצוי בסך של 400,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה של מנותחת

הפיצוי הגבוה נפסק לאחר שבשני אירועים נפרדים הצוות הרפואי לא מסר למטופלת את מלוא המידע הרפואי הנדרש טרם הניתוח. עם זאת, מכיוון שהמטופלת קיבלה לאורך השנים גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, בסך הגדול בהרבה מהפיצויים שנפסקו לה במסגרת התביעה הנזיקית, נקבע כי התובעים יקבלו סך של 100,000 ₪ בלבד.

פגיעה באוטונומיה

מה הדין כאשר מנתח, על מנת לגונן על מטופלת, בוחר שלא לגלות לה כי קיימת אפשרות שתידרש לניתוח נוסף? לדברי בית המשפט המחוזי, למרות כל הכוונות הטובות, מדובר בפטרונות רפואית אשר אין לקבלה. ביחס לאירוע אחר בו בחר המנתח, לאור עמדתו המקצועית, שלא להציג בפני המטופלת את האפשרות שלא לבצע את הניתוח, נקבע כי על הרופא קיימת חובה לשקף למטופל את דעתו המקצועית בעניין והמלצותיו, אך במקביל, עליו להציג גם את האפשרות שלא לעשות את הניתוח ולאפשר למטופל לבחור, באופן מושכל, בין החלופות.

סיפור המעשה

המנוחה, ילידת 1957, עברה בבית החולים איכילוב שני ניתוחים להסרת גידול מוחי שפיר. בשנת 2011, במהלך הניתוח הראשון, הוסר רוב הגידול, אך הוחלט להפסיקו באמצע לאחר שהתגלו קשיים בהגעה לחלק העליון של הגידול. כחמישה חודשים לאחר מכן עברה המנוחה ניתוח שני, אשר אף הוא הופסק באמצע. המנוחה נותרה עם חולשה בפלג הגוף השמאלי, חוסר שיווי משקל, הפרעות בדיבור ועוד. במרוצת השנים התדרדר מצבה, היא הפכה מרותקת לכיסא גלגלים ואף לא היתה מסוגלת לבצע את פעולות היום-יום. בשנת 2019 בחרה המנוחה לסיים את חייה בהמתת חסד.

טענות התובעים

בשנת 2017 הגישה המנוחה תביעה כנגד המדינה, כבעלים של בית החולים איכילוב, בגין רשלנות רפואית. לאחר מותה בשנת 2019, בניה של המנוחה באו במקומה כתובעים. התובעים ביקשו פיצוי בגין שלושה ראשי נזק:

  1. פיצוי בגין רשלנות בטיפול – התובעים טענו, כי המנוחה נותחה לראשונה באיחור של כשנה מאז אבחנת הגידול. עוד טענו, כי הניתוח הראשון נערך תוך הסתמכות על בדיקת MRI לא עדכנית שבוצעה חמישה חודשים קודם לכן. כמו כן, שיטת הניתוח שנבחרה לניתוח הראשון היתה לא נכונה. כן טענו, כי לא נערך דיון בקרב הצוות הרפואי בנוגע לגישה הניתוחית המתאימה.
  2. פיצוי בגין אי קבלת הסכמה מדעת – בהתאם לחוק זכויות החולה, ניתן להעניק טיפול רפואי למטופל רק במידה וזה נתן "הסכמה מדעת". הסכמה מדעת כוללת הסבר על מהות ההליך הרפואי, מטרתו, סיכויי ההצלחה, סיכונים, חלופות ועוד. התובעים טענו, כי במקרה הנדון לא נמסר למנוחה המידע הדרוש בעניין הניתוחים לצורך קבלת החלטה מושכלת, ולכן לא ניתנה כדין ומדעת הסכמתה. כך, ביחס לניתוח הראשון, היתה עמדת התובעים, כי לא הוסבר למנוחה שקיימת אפשרות שהיא תאלץ לעבור ניתוח נוסף. ביחס לניתוח השני עמדתה היתה כי לא הוסברה למנוחה האופציה להימנע מביצוע הניתוח.
  3. פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה – אדם, אשר בוצעה בו פרוצדורה רפואית ללא הסכמתו מדעת, זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בכבודו ובאוטונומיה שלו. במקרה הנדון, טענו התובעים, כי האוטונומיה של המנוחה נפגעה מכיוון שלא נמסר לה מלוא המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה מושכלת לפני הניתוחים.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה לפיצוי רק בגין הפגיעה באוטונומיה

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני ובגין העדר הסכמה מדעת. עם זאת, התביעה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה התקבלה.

רשלנות בטיפול

בית המשפט המחוזי דחה את טענות התובעים בדבר התרשלות הצוות הרפואי בטיפול במנוחה:

  1. האיחור בעריכת הניתוח הראשון לא היה באשמת בית החולים – נקבע שאומנם הניתוח הראשון נערך שנה לאחר שתועדו לראשונה תלונותיה של המנוחה, אולם במהלך חלק ניכר מהתקופה (7 חודשים), המנוחה טופלה בקהילה. ביחס ליתר התקופה, בית המשפט קיבל את טענת בית החולים כי העיכוב בביצוע הניתוח נבע, בין היתר, מהתלבטות המנוחה האם לעבור את ההליך.
  2. בדיקת MRI עדכנית לא היתה עוזרת – נקבע, כי גם תחת ההנחה שנכון היה לערוך בדיקת MRI נוספת לפני הניתוח הראשון, חומר הראיות מעלה, כי עקב אופיו של הגידול היה קושי בהוצאתו גם אם היתה בידי המנתחים בדיקת MRI עדכנית.
  3. אופן ביצוע הניתוח הראשון היה נכון – נקבע, כי שיטת הניתוח שנבחרה במסגרת הניתוח הראשון הייתה נכונה ומקובלת בניתוחים מסוג זה.
  4. אין פגם בהעדר תיעוד ביחס לבחירת הגישה הניתוחית – לטענת התובעים, אין כל עדות לכך שבוצע דיון מקצועי לגבי בחירת הגישה הניתוחית המועדפת לפני הניתוח הראשון. בית המשפט קבע, כי ראשית, לא הונחה תשתית ראייתית בנוגע לקיומה של חובה או של נוהג לתעד דיונים מחלקתיים, ושנית, משנבחרה גישה ניתוחית מתאימה, אין בהיעדר התיעוד כדי להעלות או להוריד.

העדר הסכמה מדעת

בית המשפט המחוזי אישר את עמדת התובעים שהמנוחה לא קיבלה את כל המידע הנדרש להענקת הסכמה מדעת לפני ביצוע שני הניתוחים, ושלא מולאה כראוי חובת המידע כלפיה:

  1. פטרונות רפואית – נקבע, כי מחומר הראיות עולה שהמנתח בחר, באופן מודע, שלא לשתף את המנוחה באפשרות שתזדקק לניתוח נוסף. לדברי בית המשפט, גישה זו של המנתח אינה משקפת את המצב המשפטי בכל הנוגע להיקף חובת הגילוי. בית המשפט הבהיר שפעולות הרופא בוצעו מתוך ניסיון להגן על המנוחה (במטרה למנוע ממנה לדעת מידע שיכול היה להיות לא רלוונטי בהמשך), אך קבע שאין לקבל גישה של פטרונות רפואית, גם אם היא מבוססת על כוונות טובות. המנתח, כך בית המשפט, לא יכול היה לשמור לעצמו את האפשרות שיהיה צורך בניתוח נוסף, אלא היה צריך לשתף בכך את המנוחה, על מנת לאפשר לה לגבש את החלטתה בנוגע לביצוע הטיפול.
  2. על המנתח היה להציג את כל האפשרויות, גם כאלו המנוגדות לעמדתו המקצועית – המנתח הודה שלא ערך שיחה עם המנוחה על האופציה לא לבצע את הניתוח השני, מאחר שזו הייתה סותרת את עמדתו המקצועית. בית המשפט קבע שגישה זו אינה תואמת את הסטנדרטים המקובלים בנוגע לחובת המידע. לפי בית המשפט, על הרופא להציג בפני המטופל את עמדתו המקצועית והמלצתו, אך גם להציג את האופציה של אי ביצוע הניתוח, כדי לאפשר למטופל לקבל החלטה מושכלת.

עם זאת, למרות שבית המשפט קבע כי חובת היידוע הופרה כלפי המנוחה ביחס לניתוחים, בית המשפט דחה את התביעה לפיצוי בגין העדר הסכמה מדעת לאחר שקבע, כי לא קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם. על פי בית המשפט, נוכח מיקום הגידול, אופיו, גיל המנוחה, סיכוני הניתוחים וסיכוייהם – ניתן להעריך במאזן הסתברויות, שחולה סביר במצב דומה היה נשמע להמלצת רופאיו ובוחר לעבור את שני הניתוחים. על כן, במקרה הנדון, ניתן להניח שהמנוחה הייתה נשמעת להמלצת רופאיה גם אם היתה עומדת בפניה התמונה המלאה. לפיכך קבע בית המשפט, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות (הפרת חובת היידוע) לבין התוצאה (נזקיה של המנוחה).

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

פגיעה באוטונומיה

לדברי בית המשפט, מצב שבו המטופלת לא התבקשה להסכים במודע לטיפול הרפואי שעברה, לאור החוסר במתן מידע מלא בשני מקרים נפרדים, נתפס כפגיעה חמורה בזכותה לבחירה עצמאית ולשליטה בגופה ובבריאותה. בית המשפט הוסיף, כי, אכן, ההנחה הינה כי המנוחה היתה מקבלת את המלצת רופאי לעבור את הניתוחים, ואולם אין בכך כדי לאיין את עוצמת הפגיעה ברגשותיה ובאוטונומיה שלה בגין שלילת זכות הבחירה ממנה.

ביחס לגובה הפיצוי נקבע, כי לאור הטיפולים הרפואיים שעברה המנוחה, המידע שלא נמסר לה, כמו גם החשיבות הרבה שייחסה המנוחה לשליטה בגורלה, מדובר בפגיעה המזכה בפיצוי גבוה. בהמשך לכך הועמד הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 400,000 ₪.

ניכויי המוסד לביטוח לאומי

ככלל, על מנת למנוע כפל פיצוי, תגמולים ששולמו לניזוק על-ידי המוסד לביטוח לאומי מנוכים מהפיצוי שנפסק לו. במקרה הנדון, המנוחה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, עד למועד פטירתה, קצבאות בסכום כולל של 933,098 ₪. בהמשך לכך, סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט בסך של 400,000 ₪ "נבלע" כליל בסכום הגמלאות, ולכן, לכאורה, התובעים לא היו זכאים לפיצוי נוסף.

התובעים טענו שאין הדבר כך במקרה הנדון והפנו לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה קובע, כי בנסיבות מסוימות, במידה וגובה הפיצוי שנפסק לניזוק בתביעה נזיקית קטן מהכספים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, הניזוק יהיה זכאי לקבל 25% מגובה הפיצוי שנקבע בתביעה הנזיקית. המדינה טענה מנגד, כי זכות זו קיימת לניזוק רק במידה ולמוסד לביטוח לאומי עומדת זכות חזרה למזיק. ואולם, מכיוון שבמקרה הנדון המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להגיש תביעת שיפוי נגד המדינה, התובעים אינם זכאים לקבל 25% מהפיצוי.

בית המשפט פסל את הטיעונים שהעלתה המדינה. הוא קבע שבהיעדר הפנייה לפסק-דין שבו נשללה הזכות לקבלת 25% מהפיצוי הנזיקי, וכן אי התמודדות עם פסקי-דין קודמים שבהם נדחתה טענה דומה, על המדינה לשאת תשלום של 25% מסכום הפיצוי, כלומר 100,000 ש"ח.

סוף דבר

לאור כל האמור הורה בית המשפט המחוזי, כי המדינה תפצה את התובעים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בסכום של 100,000 ₪.

[ת"א (מחוזי מרכז) 22710-07-17 פלוני נ' מדינת ישראל]

סרטן ריאות – מהם הזכויות והפיצויים שניתן לקבל?

במקרה של רשלנות בטיפול או אי אבחון בזמן של סרטן ריאות מגיע לכם לקבל פיצויים. היכנסו למאמר ותלמדו באילו מקרים של רשלנות תהיו זכאים לפיצויים.

רשלנות באבחון סרטן

סרטן ריאות – מאפיינים

מחלת סרטן הריאה הינה מחלת סרטן נפוצה ביותר מבחינת היקף שכיחותה ביחס לכלל מחלות הסרטן: מדובר במחלת הסרטן השניה בעולם המערבי, והשלישית בישראל.

ואם לא די בכך, אזי למרבה הצער היא גם נחשבת לאחת ממחלות הסרטן העיקריות שגורמות למוות.

אחד הגורמים העיקריים לקטלנותה של מחלה זו נובע מכך שהיא בדרך כלל מתגלה בשלבים מתקדמים יחסית, כך שכבר לא ניתן להחלים ממנה, כי אם רק להאריך את תוחלת החיים של מי שלקה בה.

מכאן גם נובעת החשיבות הרבה, שלא לומר הקריטית, של אבחון המחלה מוקדם ככל הניתן.

סרטן ריאות – גורמים עיקריים

ישנם מספר גורמי סיכון שעלולים להביא לתחלואה במחלת סרטן הריאה.

עם זאת, חשוב גם להבין שעצם הקיום של גורם סיכון כלשהו איננו מעיד בהכרח להתפתחות המחלה, ומאידך גיסא, גם אנשים שאין להם גורמים אלו כלל עלולים לפתח מחלה זו.

גורמי הסיכון כוללים, בין היתר, את הגורמים הבאים:

  • עישון: אין זה מפתיע שעישון סיגריות נחשב לגורם הסיכון המרכזי לסרטן הריאות. 80% ממקרי התמותה ממחלה זו נגרמים עקב עישון אקטיבי ואף פאסיבי (!) כלומר, מחלה זו עלולה להתפתח לא רק מעישון אקטיבי, אלא גם מעישון פסיבי, אם כי בשיעור נמוך יותר. בנוסף, ככל שמתחילים לעשן בגיל צעיר יותר, כך גם גדלים הסיכויים להתפתחות מחלה זו.
  • גיל: הסיכון להתפתחות סרטן הריאה עולה עם הגיל, באופן לפיו רוב החולים במחלה זו הינם בני 60 ויותר.
  • רקע משפחתי: הסיכון להתפתחות המחלה עולה בהיקף של פי 2 עד 3 במקרים שבהם המחלה כבר התגלתה בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה.
  • חשיפה לאסבסט: מי שנחשף לאסבסט, שהינו סוג של מינרל שגם שימש בעבר בענף הבניה, עלול אף הוא לפתח את מחלת סרטן הריאות. לפיכך, מומלץ למי שנחשף לאסבסט דרך קבע לעשות צילום ראיות מדי שנה בשנה.
  • מגע עם מתכות וחומרים מסויימים: גם מגע עם כרום, אורניום, ניקל, וסיליקה, עלול להביא להתפתחות מחלת סרטן הריאה, אם כי אין המדובר בגורמים שכיחים.

סרטן ריאות – תסמינים

לסרטן הריאות יש מגוון תסמינים, ולהלן הנפוצים שבהם:

  • קוצר נשימה
  • שיעול מתמשך
  • כאבים באזור החזה בזמן שיעול או בזמן נשימה עמוקה
  • דלקת ריאות מתמשכת שאינה מגיבה לטיפול
  • איבוד תאבון, קשיי בליעה, ירידה במשקל
  • עייפות מתמדת

על פניו, מדובר בתסמינים שיכולים להיגרם גם ממחלות אחרות או "רק" מעישון. עם זאת, אם התסמינים הללו לא נפסקים לאחר 3 שבועות, יש להיבדק אצל רופא המשפחה.

בנוסף, חשוב גם להיות מודע לכך שסרטן הריאות עלול להתפתח גם ללא תסמינים כלל. במקרים כאלו, ככל שמצליחים לאבחן אותו, אזי הדבר נעשה באופן אקראי לכאורה, תוך כדי צילום/סריקת ריאות שמתבצעים לצורך בירור עניין רפואי אחר.

לפיכך, מומלץ מאד לעשות גם בדיקות תקופתיות לאבחון המחלה גם כאשר תסמיניה אינם מופיעים, וזאת בתדירות שתיקבע לפי הגיל, המצב הבריאותי, והרקע המשפחתי.

סרטן ריאות – שלבי המחלה

כמו מחלות סרטן אחרות, גם מחלת סרטן הריאות מוגדרת לפי שלבי התפתחותה, וכמפורט להלן:

  • שלב 1: בשלב זה מדובר עדיין בגידול קטן, שממוקם באופן שניתן להסיר אותו באמצעות ניתוח או הקרנות.
  • שלב 2: בשלב זה מדובר בגידול שיותר גדול משלב 1, אך עדיין קטן יחסית, ולכן גם אותו ניתן בדרך כלל להסיר באמצעות ניתוח או הקרנות.
  • שלב 3: בשלב זה הגידול שהחל להתפתח בריאות כבר החל להתפשט לבלוטות הלימפה שנמצאות בין הריאות, במיקום שמקשה על הסרתו בניתוח. ולכן, יש להסירו באמצעות טיפול שכולל מתן כימותרפיה והקרנות יחדיו. עם זאת, מדובר בשלב שעדיין ניתן לריפוי מלא, מאחר שהגידול טרם התפשט בתוך הגוף.
  • שלב 4: בשלב זה הגידול כבר התפשט בתוך הגוף, ולכן כבר לא ניתן להתרפא מהמחלה, אולם ניתן לעכב את התפתחות הגרורות בתוך הגוף, בתרופות שונות: כימותרפיות, אימונו תרפיות, וביולוגיות.

סרטן ריאות – סוגי המחלה

קיימים מספר סוגים של מחלת סרטן הריאות, וביניהם הסוגים הבאים:

  • NSCLC סרטן מסוג תאים שאינם קטנים: מופיע בקרב כ-80% עד 85% מהחולים במחלת סרטן הריאות, וגם הוא כולל 3 סוגים: אדנוקרצינומה (הסוג הכי נפוץ), קרצינומת תאים קשקשיים (לרוב מתפתח עקב עישון), קרצינומת תאים גדולים (שקרוי על שם התאים הגדולים העגולים של הגידול שנראים במיקרוסקופ).
  • SCLC סרטן מסוג תאים קטנים: כ-10% ממקרי מחלת סרטן הריאות נמנים על סוג זה, שקרוי כך משום שתאי הגידול נראים מאד קטנים בבדיקת מיקרוסקופ. סוג זה נגרם לרוב עקב עישון, כך שנדיר למצוא אותו בקרב מי שלא עישן מעולם.
  • מזותליומה: סוג פחות שכיח, שלעתים קרובות נגרם עקב חשיפה לאסבסט.

סרטן ריאות – מקרים רפואיים

כפי שצויין לעיל, לאבחון מוקדם של המחלה יש חשיבות רבה ואף קריטית, מאחר שככל שהמחלה מאובחנת בשלביה הראשוניים כך גם גדלים הסיכויים להחלים ממנה ולהיפך.

אולם, וכמו לגבי כל תחום רפואי, גם לגבי סרטן הריאות עלולה להתרחש רשלנות בהקשר של אבחון המחלה (כמו גם לגבי הטיפול במחלה לאחר אבחונה, כמובן).

זה גם היה גורלה הטראגי של אשה צעירה, בת 33 בלבד, שנפטרה ממחלת סרטן הריאות שאובחנה אצלה באיחור ניכר, כפי שתואר גם במקרה של רשלנות באבחון סרטן שעליו כתבנו בעבר.

מדובר היה באשה שלאחר לידת בתה הראשונה בגיל 29 בבית החולים לניאדו, החלה לסבול מקשיי נשימה ודימומים. בעקבות זאת עברה האשה מספר בדיקות, ביניהן צילום חזה כדי לשלול את האפשרות של תסחיף ריאה. לאחר שאפשרות זו נשללה לפי ממצאי צילום החזה ומצבה התייצב, היא שוחררה לביתה.

כעבור שנתיים היא שוב נכנסה להיריון, אולם במהלכו היא לקתה בשיתוק בצידו הימני של גופה, ושוב עברה מספר בדיקות, שהביאו לאבחון סרטן ריאות עם גרורות שהגיעו כבר למח שלה. האשה החלה לקבל טיפולים ואף  הספיקה ללדת את בנה השני, אולם כשנה לאחר מכן היא הלכה לעולמה עקב המחלה.

בתביעה שהוגשה נגד בית החולים על ידי בעלה ושני ילדיה, נטען שהוא התרשל באבחון המחלה מאחר שהוא התעלם מהממצא החשוד שהתגלה בצילום החזה שלה, שהעיד על התפתחות המחלה בשלביה הראשונים.

בית החולים התגונן בטענה שהמדובר היה בממצא שאינו חשוד באופן חד משמעי, ושבכל מקרה הצילום נועד לאבחן תסחיף ריאתי ותו לא.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע שהממצא של צילום החזה היה אכן צריך לעורר את החשד שמדובר בגידול, דבר שמצריך המשך בירור, ועל כן ההתעלמות ממנו מהווה רשלנות רפואית.

עוד נקבע שהאיחור באבחון המחלה גרם לאובדן 47% מסיכויי ההחלמה של אותה אשה, ופסק לבני משפחתה פיצויים בשיעור של 363,662 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

איך עורך דין המתמחה בתחום הרפואי יכול לסייע בלהשיג פיצויים?

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה שמצריכה מיומנות ובקיאות באופן מובהק. כדי להגדיל את הסיכויים לקבל פיצויים בגינה, ובשיעור מירבי, מומלץ מאד להסתייע בשירותיו של עו"ד בקי ומנוסה בתביעות רשלנות רפואית.

לא נגזים אם נאמר שההבדל בין הגשת תביעת רשלנות רפואית באמצעות עו"ד שמתמחה בתחום זה לבין הגשת תביעה זו שלא באמצעות עו"ד כזה, יכול להיות קריטי במקרים רבים, ולהשפיע על גורל התביעה באופן נחרץ.

מה גובה הפיצויים אשר יהיה ניתן לקבל?

הפיצויים שניתן לקבל בתביעת רשלנות רפואית (לא רק לגבי סרטן הריאות אלא בכלל), נחלקים לשני סוגים עיקריים: פיצויים בגין נזקים ממוניים ופיצויים בגין נזקים לא ממוניים.

נזקים ממוניים הינם נזקים כספיים, שניתן לכמת ולחשב באופן מתמטי, כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות, הוצאות סיעוד, וכיו"ב.

חישוב הפיצויים הללו נעשה לשתי תקופות: לעבר – ממועד הרשלנות למועד פסק הדין) ולעתיד – ממועד פסק הדין ואילך.

נזקים לא ממוניים הינם נזקים רגשיים, כגון כאב וסבל, עוגמת נפש, אובדן סיכויי החלמה, ועוד.

באופן טבעי, לא ניתן לחשב נזקים אלו באופן מתמטי כמו שניתן לחשב נזקים כספיים, ובנוסף לא מחלקים אותם לשתי תקופות נפרדות.

שאלות נפוצות

מהי החשיבות של ייעוץ עורך דין במקרה של רשלנות באבחון סרטן ריאות?

תחום הרשלנות הרפואית הינו תחום ספציפי בדיני נזיקין, שמצריך מומחיות ומיומנות ספציפיות בהתאם. מדובר בתחום מורכב, הן מבחינה משפטית והן מבחינה רפואית, ועל כן חשוב מאד להתייעץ בעו"ד שמנוסה בתחום זה כדי להבין האם יש מקום בכלל להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון סרטן הריאות, ובמידה שכן, כדי למקסם את הסיכויים לקבלת תביעה שכזו על ידי בית המשפט.

באילו מקרים יהיה ניתן לקבל פיצויים במקרה של רשלנות באבחון סרטן ריאות?

הרשלנות לגבי אבחון סרטן ריאות יכולה להתבטא בכל מיני אופנים, כגון אי אבחון בכלל או אבחון מאוחר מדי, מהתעלמות מתסמינים או ממצאי בדיקות שמעידים על המחלה, פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות, העדר הפניה להמשך בירור על סמך ממצאים מחשידים שנמצאו בבדיקות, ועוד.

איזה מסמכים נדרש להמציא על מנת להוכיח רשלנות באבחון סרטן ריאות?

כדי להוכיח רשלנות באבחון סרטן הריאות יש להמציא את כל מסמכיו הרפואיים של החולה שרלוונטיים להוכחת עילה זו. בנוסף יש להגיש חוות דעת מומחה רפואי, שמתמחה ספציפית במחלה זו, ואשר קובעת שהצוות הרפואי שטיפל בחולה התרשל באבחון מחלתו, ושנגרם לו נזק עקב התרשלות זו.

סרטן כליה – מידע על המחלה ודוגמאות למקרי רשלנות

סרטן הכליה הינו צמיחה לא מבוקרת של תאים ברקמות הכליה.

סרטן כליה

בגוף האדם יש כידוע שתי כליות, שנמצאות בצידו האחורי של הגוף, אחת בכל צד של עמוד השדרה, מתחת לקשת הצלעות ומעט מעל המותניים.

הכליות ממלאות תפקידים חשובים בגופנו. בין היתר, הן משמשות כאיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, ומופקדות על סילוק עודפי נוזלים ותוצרי פירוק של הגוף, שמירת מאזן הנוזלים בגוף, ניקוי הדם מרעלים, שמירת לחץ הדם, איזון מאגר המלחים והמינראלים בגוף, הפרשת הורמונים שחיוניים ליצירת כדוריות דם אדומות, וכן עצמות חזקות ובריאות.

סרטן כליה – מהו?

קיימים סוגים שונים של סרטן הכליה, כאשר שני העיקריים שבהם הינם RCC (Renal Cell Carcinoma) בשיעור של למעלה מ- 90%, ו-TCC (Transitional Cell Carcinoma).

מבין כלל מחלות הסרטן, שיעור סרטן הכליה הינו 3%-2%, אם כי אבחונו הולך וגדל עם השנים בעקבות עליה בביצוע בדיקות ההדמייה לסוגיהן. גיל האבחנה הממוצע הינו 65 שנים. בארץ, מתגלים מדי שנה כ-600 חולים חדשים שחולים במחלה זו, אם כי רובם (70%) מאובחנים עם מחלה מקומית שמוגבלת לכליה בלבד.

גידולי הכליה מתקדמים לאט יחסית, ומקובל לחלק אותם ל-4 שלבים, לפי שיטת TNM (T לגבי גודל הגידול; N לגבי התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה; ו-M לגבי התפשטות הגידול לאיברים אחרים):

  1. הגידול אינו גדול מ-7 סנטימטרים ומתמקד בתוך הכליה בלבד, ללא כל התפשטות לבלוטות הלימפה או לאיברים נוספים.
  2. הגידול עולה על 7 סנטימטרים בגודלו, אך עדיין נשאר מוגבל לתחום הכליה. לא נצפתה התפשטות של הגידול לבלוטות הלימפה או לאיברים המרוחקים.
  3. הגידול התחיל להתפשט מחוץ לכליה, ויתכן שהגיע לאחד מכלי הדם הגדולים הסמוכים לכליה, כגון וריד הכליה או הווריד החלול. ייתכן גם שהתפשט לאזור השומן המקיף את הכליה או לבלוטות הלימפה הסמוכות, אך עדיין לא חצה את גבולות מעטפת הכליה.
  4. הגידול חדר ופרץ את מעטפת הכליה, ויש אפשרות שהוא התפשט גם לבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) באותו הצד. קיים סיכוי שהגידול התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות ואף לאיברים מרוחקים בגוף.

סרטן כליה –  גורמי סיכון למחלה

כיום ידועים מספר גורמי סיכון להתפתחות סרטן הכליה:

  • עישון.  עישון נחשב לגורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות סרטן הכליה, שאף מכפיל את הסיכון לחלות במחלה זו. ככל שמעשנים יותר סיגריות, ובמשך יותר שנים, כך גם גדל הסיכון להתפתחות סרטן הכליה.
  • השמנת יתר. מי שלוקה בהשמנת יתר, ובמיוחד נשים, נמצא בסיכון יתר לחלות בסרטן הכליה לעומת מי שמשקלו תקין.
  • מטופלי דיאליזה. מי שלוקה באי ספיקת כליות ומטופל בדיאליזה, נמצא בסיכון יתר להתפתחות סרטן הכליה.
  • מין. גברים לוקים בסרטן הכליה פי 2 לעומת נשים.
  • גיל. אנשים מעל גיל 50 נמצאים בסיכון יתר להתפתחות סרטן הכליה.
  • לחץ דם גבוה.
  • גנטיקה. ישנן קיימות מחלות גנטיות מסוימות, אם כי יחסית נדירות, שהסובלים מהן מצויים בסיכון  גבוה מהאחרים לחלות בסרטן הכליה, כגון תסמונת וון היפל לינדאו.

סרטן כליה – סיכויי החלמה

ככל שאבחון מחלת סרטן הכליה נעשה בשלביה המוקדמים שלה, ניתן לטפל בה בהצלחה ועד לריפוי מלא. אולם, אם המחלה מאובחנת כשהיא כבר מפושטת ועם גרורות, הסיכויים להצלחת הטיפול נמוכים.

כפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן, כיום רוב גידולי הסרטן בכליה מתגלים בשלביהם המוקדמים, ועל כן ניתן לטפל בהם  בהצלחה ועד לריפוי מלא.

סרטן כליה –  תסמינים, אבחון, וטיפול

תסמינים: התסמינים של מחלת סרטן הכליה מופיעים בדרך כלל כשהמחלה נמצאת בשלביה המתקדמים, והם כוללים  הם כוללים בעיקרם דם בשתן, כאבים במותן, כאבי גב, ולחץ דם גבוה.

הבעיה עם תסמינים אלו שהם אינם ייחודיים רק לסרטן הכליה, ובדרך כלל מעידים על קיומה של בעיה רפואית אחרת.

לדוגמא, לחץ דם גבוה שכיח מאד בקרב האוכלוסיה הכללית, כאשר לרוב הוא איננו נובע מסרטן הכליה. כאב במותן יכול להעיד על הימצאות אבנים בדרכי השתן, וגם הוא נובע באופן נדיר מסרטן הכליה.

אבחון: בעבר, רוב החולים היו מאובחנים בשלבים המתקדמים של המחלה, לאחר שכבר הופיעו תסמינים ונוצרו גרורות. כיום, בעקבות העליה בביצוע בדיקות הדמייה שנעשות מסיבות אחרות, כגון אולסטרסאונד בטן לבירור הסיבה לכאבי בטן, או CT גב לבירור הסיבה לכאבי גב, רוב הגידולים בכליה מתגלים באקראי. למרבה המזל, רוב הגידולים שמתגלים באקראי גם מתגלים בשלבים המוקדמים של המחלה, כך שניתן לטפל בהם בהצלחה עד לריפוי מלא.

לרוב גם אין צורך לעשות ביופסיה לאחר אבחון הגידול בכליה כדי לאמת את האבחון, אלא מקובל לבצע בדיקות הדמייה נוספות ובדיקות מעבדה שונות כדי לקבל מידע על היקף התפשטות הגידול, כגון צילומי רנטגן ן-CT של החזה, מיפוי עצמות, ספירת דם, בדיקות כימיה, ועוד.

טיפול: אופן הטיפול בסרטן הכליה נקבע בעיקרו לפי מאפייניו של הגידול: גודלו, מיקומו, מידת התפשטותו לכלי דם שמנקזים את הכליה, ו(אי) קיומן של גרורות. בנוסף יש לקחת בחשבון את מצבו הכללי של החולה, (אי) קיומן של מחלות נוספות שלו, תפקודו היומיומי, ויכולתו לעבור ניתוח או טיפולים אחרים.

הטיפול היעיל ביותר נגד סרטן הכליה הינו ניתוח להסרת הגידול, מאחר שסרטן זה בדרך כלל עמיד ואיננו מגיב להקרנות או טיפולי כימותרפיה. מאחר שרוב הגידולים שמתגלים הינם קטנים, ניתן להסתפק בביצוע כריתה חלקית של הכליה, ובאמצעות גישה לפרוסקופית, דרך חתך קטן בדופן הבטן. כאשר הגידול כבר גדול מדי או כשהוא התפשט לכלי דם גדולים, יש להסיר אותו באמצעות ניתוח פתוח.

כאשר לא ניתן מסיבה כלשהי לבצע את הניתוח לכריתת הגידול, כגון מצבו הכללי של החולה או גילו המבוגר, קיימת אפשרות להקפיא את הגידול באמצעות אלקטרודות דקות שמוחדרות לתוך הגידול ומעבירות לתוכו טמפרטורה נמוכה מאד, וזאת במהלך ניתוח לפרוסקופי או בדיקור ישיר דרך העור  תחת הכוונת אולטרא סאונד או MRI.

לאחר הטיפול בגידול באמצעות ניתוח או הקפאה, העל המטופל להיות במעקב סדיר וקבוע אצל אורולוג ואונקולוג, ולבצע בדיקות הדמייה ודם תקופתיות, כדי לוודא שלא אירעה חלילה הישנות של המחלה.

דוגמאות למקרי רשלנות רפואית

למרבה הצער, אף בעיה רפואית איננה חסינה מפני רשלנות רפואית, וכך גם לגבי הטיפול בסרטן הכליה.

רשלנות זו עלולה להתרחש לכל אורך שלבי הטיפול במחלה (אבחון, טיפול, ומעקב) ובכל מיני אופנים, כפי שיודגם להלן:

  • אבחון המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב אבחון המחלה יכולה להתבטא, בין היתר, באי אבחון בכלל של המחלה, או אבחון מאוחר שלה, או אבחון שגוי שלה.
  • הטיפול במחלה: הרשלנות הרפואית בשלב הטיפול במחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן טיפול בכלל, מתן טיפול שאינו מתאים לחולה, ביצוע רשלני של הטיפול, ואי קבלת הסכמה מדעת לטיפול.
  • מעקב אחר המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב מעקב המחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן הנחיות מעקב לחולה, מתן הנחיות חלקיות או שגויות לחולה, אי מתן הפניות לבדיקות מעקב, פיענוח שגוי של ממצאי בדיקות המעקב או התעלמות מהן.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

רשלנות רפואית באבחון סרטן הכליה בראי הפסיקה

במסגרת ת"א 53623-05-17 פלוני נ' מדינת ישראל, אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בת"א, נדונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי  חולה סרטן הכליה כנגד בית החולים "אסף הרופא", שנמצא בבעלות המדינה.

לטענת התובע, הגורמים המטפלים מטעם בית החולים התרשלו בכך שאבחנו אצלו באיחור של כשנתיים את המחלה, והתפשטות הגידול לריאות גרמה להפחתה משמעותית בסיכויי ההחלמה שלו.

בשנת 2012 הופנה התובע, שהיה אז בן 42, על ידי רופא המשפחה שלו לבית החולים, לאחר שהתלונן על  כאבי בטן חזקים והקרנות למפשעה ולאשך הימניים שלו במשך 4 ימים.

בבית החולים עבר התובע בירור בחדר המיון שכלל בדיקות רבות, לרבות מעבדה ודימות, אולם לא נמצא בהן ממצא ראוי לציון.

התובע אושפז במחלקה הכירורגית של בית החולים ועבר בדיקת CT. בדיקה זו כבר איתרה אצלו ממצא בקוטר של 4 ס"מ בכלייתו השמאלית, והמליצה לערוך לתובע בדיקת אולטרסאונד חוזרת שתתמקד בממצא זה.

אולם, המלצה זו לא בוצעה בבית החולים, ולמחרת הוא שוחרר ממנו, בצירוף הנחיה לבצע המשך מעקב אצל הרופא המטפל שלו.

כעבור שנתיים, בשנת 2014, לאחר שהתובע החל לסבול מבעיות במערכת השתן, הוא התובע בדיקת CT נוספת, וזו גילתה שהממצא שהתגלה שנתיים קודם לכן בכלייתו השמאלית, גדל לגודל של 6.5 ס"מ, ואף נחשד כגידול סרטני.  בנוסף, התברר שהוא התפשט לוריד הכליה וגם שלח גרורה לריאה הימנית שלו.

בעקבות זאת עבר התובע ניתוח דחוף לכריתה מלאה של הכליה השמאלית שלו בבית החולים רמב"ם. בשנים שלאחר מכן הוא עבר ניתוחים נוספים לכריתת הגרורות שהתגלו בריאתו הימנית, ובנוסף התגלו אצלו גורורת נוספות בריאתו השמאלית, בלב, באגן, ובעמוד השדרה. התובע קיבל גם טיפול אימונולוגי וטיפול בסטרואידים, אולם אלו הופסקו בעקבות תופעות הלוואי שלהם, ומאז הוא לא קיבל כל טיפול נוסף. בשנת 2019 נאלץ התובע להפסיק לעבוד עקב מחלתו.

בכתב תביעתו טען התובע שבית החולים התרשל בכך שלא טרח לבצע את ההמלצה לערוך בו בדיקת אולטרסאונד חוזרת שממוקדת בממצא שהתגלה בבדיקת ה-CT. לדבריו, אם הבדיקה הייתה מבוצעת, ניתן היה לגלות את הגידול בכלייתו כבר בשנת 2012, במקום כעבור שנתיים תמימות, ובשעה שהוא כבר גדל באופן משמעותי ומסוכן.

בכתב הגנתו, לא טען בית החולים כל טענת הגנה לגבי טענת ההתרשלות כלפיו בעניין אי ביצוע בדיקת האולטרסאונד החוזרת. תחת זאת, בחר בית החולים להתמקד בסוגיית אובדן סיכויי ההחלמה, בטענה שמדובר בשיעור של פחות 50%, בעוד התובע טען שמדובר בשיעור שעולה על 50%.

לאור זאת, קבע בית המשפט בפסק דינו שאין כל מחלוקת שבית החולים התרשל בעניין זה.

בעניין אובדן סיכויי ההחלמה, ציין בית המשפט את ההלכה הפסוקה לפיה פגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של מעל ל- 50% (כפי שטען התובע) תוביל לפיצוי מלא של הנפגע על כל נזקיו, בעוד פגיעה בסיכויי ההחלמה שפחותה מ- 50% (כפי שטען בית החולים) שאינה זניחה תביא לפיצוי יחסי.

בית המשפט קיבל את טענת התובע בעניין זה, וקבע לו פיצוי מלא בגין נזקיו בסכום עתק של כ-9.6 מליון ₪, כולל שכ"ט עו"ד וכיסוי הוצאות משפט.

ציסטה בכליה – מה זה ציסטה בכליה ומהם הפיצויים שמגיעים?

ציסטה בכליה הינה כיס דמוי שק ומלא בנוזל אשר נוצר בכליה. 

ציסטה בכליה

ככלל, "ציסטה" הינה שקיק שעטוף בקרום דק ובתוכו תכולה כלשהי, שבדרך כלל הינה נוזל דמוי מים, אולם לעתים היא יכולה להכיל גם דם או חתיכות רקמה.

הציסטות עלולות להתפתח בכל מיני איברים בגוף, לרבות הכבד, הלבלב, העור, כיס המרה, והשחלות, וגם בכליות, שממלאות את התפקיד הפעיל ביותר במערכת השתן בגופנו, ומופקדות על סילוק עודפי נוזלים ותוצרי פירוק של הגוף, שמירת מאזן הנוזלים בגוף, ניקוי הדם מרעלים, שמירת לחץ הדם, איזון מאגר המלחים והמינראלים בגוף, ועוד.

מה זה ציסטה בכליה?

הציסטות שמופיעות בכליות הינן לרוב עגולות, ובעלות דופן עדינה ודקה. הן יכולות להופיע באחת הכליות, או בשתיהן, וזאת כציסטות בודדות או מרובות.

הופעה של ציסטות מרובות בכליה עלולה להתרחש עקב מחלה גנטית בשם מחלת הכליה הפובליציסטית (Polycystic Kidney Disease – PKD). הסימפטומים של מחלת PKD כוללים דם בשתן, זיהומים בדרכי השתן, בעיה במסתמי הלב, לחץ דם גבוה, אבנים בכליה, ובמקרים נדירים אף מפרצת מוחית. בנוסף, הנפח הרב שהציסטות המרובות תופסות בכליה עלול לפגוע באופן משמעותי בתפקודה, עד כדי הגעה לאי ספיקת כליות מוחלטת כבר בגילאים 40 – 60, ועקב כך להיזקקות לטיפולי דיאליזה והשתלת כליה. חולים במחלת PKD עלולים לסבול גם מבעיות במערכות אחרות בגוף, כמו הלב, הכבד, כלי הדם, והמוח.

למרבה המזל, רוב הציסטות שמופיעות בכליות הינן ציסטות שפירות, שאינן מזיקות לפעילות התקינה של הכליות, ועל כן אינן מצריכות טיפול אלא רק מעקב.

יחד עם זאת, לעתים נוצרות גם ציסטות שיכולות לפגוע בתפקודי הכליה, כגון ציסטות ממאירות, או ציסטות שממוקמות באופן שבו הן מפריעות לתפקוד הכליה, או יוצרות לחץ על איברים סמוכים, כלי דם, או עצבים. במקרה כזה יש לטפל בציסטות ובמחלה שגרמה להן, ולעתים אף להסירן.

מי בקבוצת סיכון?

כיום עדיין לא ברור לחלוטין מהו הגורם להופעת הציסטות בכליות, אולם ההשערה היא שהן כנראה נוצרות עקב  חסימה של צינורות ההובלה בכליה, או עקב התנתקות של חלק מצינור ההובלה לכליה שהופך לציסטה, או עקב מחסור באספקת דם לרקמת הכליה.

בנוסף, ידוע גם על קיומם של מספר גורמי סיכון להתפתחות הציסטות בכליות, ובניהם גורמי הסיכון הבאים:

  1. מחלות כליות, כגון אי ספיקת כליות, אבנים בכליות, זיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, ועוד.
  2. גיל מבוגר. הסיכון להיווצרות ציסטה בכליה עולה עם הגיל, עד למצב שבו לבני 55 ומעלה יש כבר סיכוי של 50% לציסטה בכליה. עם זאת, ברוב המקרים לא תידרש כל התערבות רפואית.
  3. מגדר. ידוע שציסטות בכליות יותר נפוצות אצל גברים מאשר אצל נשים, אם כי לא בשיעור משמעותי.
  4. לחץ דם נמוך.

ציסטה בכליה – תסמינים ואבחון

לציסטות בכליות אין בדרך כלל סימפטומים, ועל כן החולה לרוב איננו יודע כלל על עצם קיומן, למעט במקרים שבהן הציסטה מגיעה לגודל מאד גדול, ולוחצת על איברים סמוכים או גורמת לעליית לחץ הדם (ממחקרים שנערכו עלה שקוטרן של ציסטות בכליה הולך וגדל כל שנה בממוצע בכ-2 מ"מ).

לפיכך, רוב הציסטות מתגלות בדרך כלל באקראי, תוך כדי ביצוע בדיקת אולטראסאונד לכליות ודרכי השתן שנעשית מסיבות אחרות.

אם הציסטה נראית חשודה, החולה יופנה לביצוע בדיקת  הדמייה מתקדמת יותר, כגון CT או MRI, שמאפשרת לאבחן את הסוג הספציפי לפי סולם הדרגות של בוסניאק.

דרגות ציסטה בכליה

מקובל לסווג את ציסטות בכליות לחמישה סוגים לפי סולם הדרגות של בוסניאק, וזאת בהתאם לגודלן ולמאפיינים נוספים שלהן, לרבות עובי הדפנות של הציסטה ותכולתה.

דרגה I – ציסטה קטנה, בקוטר של עד 10 מ"מ, פשוטה, עגולה, מלאה נוזל צלול, ובעלת דופן דקה. היא אינה מחייבת טיפול, ואף לא המשך מעקב.

דרגה II – ציסטה המכילה מספר מחיצות דקות, עם פוטנציאל להתפתחות של הסתיידות קלה בדופן או על המחיצות. הסיכון להתפתחות גידול ממאיר הוא נמוך מאוד. כאשר הגודל של הציסטה אינו עובר את 15 מ"מ, אין צורך בטיפול נוסף או במעקב מתמשך.

דרגה IIF – ציסטה שיכולה להכיל קריש דם ישן, ידועה גם כציסטה היפרדנסית. בדרך כלל, הגודל שלה קטן מ-3 סנטימטרים, עם גבולות עגולים וברורים. לציסטות מסוג זה יש בין 3% ל-5% סיכוי להתפתח לגידול ממאיר, וכאשר הגודל שלהן עולה על 3 סנטימטרים, הסיכוי לממאירות עולה ל-5% עד 10%. לפיכך, יש צורך במעקב רפואי מתמשך עבור ציסטות אלו, ובסופו של דבר, עשויות להיות נדרשות לכריתה כירורגית.

דרגה III – ציסטה בעלת דפנות מעובות, שעלולות להיות בעלות קוטר שגדול מ-3 ס"מ. לציסטות אלו יש סיכוי של כ-50% להפוך בסופו של דבר לממאירות ולסרטן כליות (ככל שקוטר הציסטה גדול יותר, כך גם גדל הסיכוי שהיא תהפוך לגידול ממאיר). ציסטות אלו מחייבות טיפול באמצעות כריתה כירורגית.

דרגה IV – ציסטה בעלת דופן עבה ובלתי סדירה, ועם תוכן שיכול להיות, בחלקו, מוצק או מוצק למחצה. לציסטות אלו יש סיכוי של כ-75% – 90% להפוך לממאירות, וגם הן כמובן מחייבות טיפול באמצעות כריתה כירורגית.

דוגמאות למקרי רשלנות רפואית

כמו כל בעיה רפואית, גם בטיפול בציסטות כליה עלולה להתרחש רשלנות רפואית, וזאת לכל אורך שלבי הטיפול במחלה (אבחון, טיפול, ומעקב) ובכל מיני אופנים:

  • אבחון המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב אבחון המחלה יכולה להתבטא, בין היתר, באי אבחון בכלל של המחלה, או אבחון מאוחר שלה, או אבחון שגוי שלה.
  • הטיפול במחלה: הרשלנות הרפואית בשלב הטיפול במחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן טיפול בכלל, מתן טיפול שאינו מתאים לחולה, ביצוע רשלני של הטיפול, ואי קבלת הסכמה מדעת לטיפול.
  • מעקב אחר המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב מעקב המחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן הנחיות מעקב לחולה, מתן הנחיות חלקיות או שגויות לחולה, אי מתן הפניות לבדיקות מעקב, פיענוח שגוי של ממצאי בדיקות המעקב או התעלמות מהן.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

מקרה מהפסיקה לתביעת רשלנות רפואית בטיפול בציסטה בכליה

במסגרת תיק ת"א 25708/05 אביבי נ' שירותי בריאות כללית, שהתנהל בפני בית משפט השלום בת"א, נדונה תביעת רשלנות רפואית בגין ניתוח לכריתת גידול בכליה אשר התבצע בבית החולים ביילינסון, שבבעלות קופת חולים כללית.

תיק זה עסק בתובע בן 72, שצילומי הדמייה שונים שנערכו לו איבחנו ציסטה בכלייתו השמאלית, בגודל של 4 ס"מ.

לתובע נערכה בדיקת ביופסיה, שקבעה שהציסטה מכילה קבוצת תאים ש-"חשודים" כממאירים, ועל כן הוא הופנה לניתוח לכריתת הציסטה.

מאחר שהתובע סבל מאי ספיקה כלייתית, ומבעיות לב קשות, ואף עבר פעמיים אוטם שריר הלב, נערכה לגביו התייעצות עם מכון הלב של בית החולים, בסיכומה נקבע כי בכל זאת ניתן לבצע בו את הניתוח לכריתת החלק בכליה שחשוד כגידול ממאיר.

התובע עבר את הניתוח לכריתת הגידול החשוד, אולם הבדיקה הפתולוגית שנערכה לאחר הסרתו קבעה שהוא לא היה ממאיר.

בנוסף, לאחר הניתוח לקה התובע באוטם שריר הלב ומצבו הכללי הידרדר. התובע הועבר ליחידה לטיפול נמרץ אך מצבו לא התייצב. בעקבות זאת הובהל התובע שוב לחדר הניתוח, כ-16 שעות בלבד לאחר הניתוח הראשון שעבר. במהלך הניתוח השני  נאלצו הרופאים לכרות את יתרת הכליה שנותרה. לאחר הניתוח השני שב התובע למחלקה לטיפול נמרץ, מצבו השתפר, והוא שוחרר לביתו.

כעבור מספר שנים הגיש התובע תביעת רשלנות רפואית כנגד קופת חולים כללית בטענה ששני הניתוחים שעבר היו ניתוחים מיותרים ומסוכנים, שהותירו אותו רק עם כליה אחת, שאף היא מתפקדת באופן גבולי.

בהסתמך על חוות דעת רפואית שהוגשה מטעמו, טען התובע כי לא היה כל מקום לבצע בו את הניתוח הראשון, מאחר שלא הייתה לגביו אבחנה חד משמעית של גידול ממאיר בכלייתו, כי אם רק חשד לקיומם של תאים ממאירים בקבוצה אחת של תאים, ובמשטח אחד בלבד.

בנסיבות אלו, שבהן אין ממצא חד משמעי לקיומו של סרטן בכליה, ולאור מחלות הלב והכליה שלו, שמהוות כשלעצמן סיכון ניתוחי מוגבר, לא היה כל מקום לנתחו כי אם רק לבצע מעקב אחר מצבו באמצעות בדיקות הדמיה, כעבור 6-4 חודשים, וככל שהגידול אינו גדל וההאדרה אינה גוברת לאחר הזרקת חומר ניגודי, ניתן להמשיך במעקב בלבד ואין כל מקום לערוך לו ניתוח, שכשלעצמו עלול לסכן את מצבו.

עוד טען התובע כי נגרמו לו 60% נכות בתחום האורולוגי ו- 25% נכות נוספים בשל החמרה במצב הלב.

לאור האמור לעיל טען התובע שרופאי בית החולים התרשלו כלפיו הן באבחון הבעיה בכלייתו, הן בדרך שבה הם בחרו לטפל בו (קרי, כריתת חלק מהכליה בתחילה ובהמשך כריתה מלאה שלה), והן באי קבלת הסכמתו מדעת לביצוע הניתוח לכריתת הגידול, מאחר שלא הוסבר לו שקיימת אפשרות חלופית לניתוח באמצעות המתנה ומעקב אחר מצב הגידול.

בכתב הגנתה, טענה קופת חולים כללית שהניתוח שעבר התובע היה הטיפול המקובל ומחוייב המציאות במצבו לאור הממצאים שהתגלו בכלייתו, ושהגשת התביעה לאחר שרק בדיעבד התברר לא היו ממצאים סרטניים בכלייתו  הינה בגדר "חוכמה שלאחר מעשה". שכן, ללא הניתוח, לא היה אפשרי לברר ולאבחן את סוג הגידול שהתגלה בכליית התובע, ועל כן הניתוח היה חיוני והכרחי.

בפסק דינו, ובהסתמך על הראיות השונות שהוגשו בפניו, קבע בית המשפט כי בית החולים לא התרשל בעצם החלטתו לבצע את הניתוח לכריתת הגידול שהתגלה בכלייתו של התובע, וכי בהחלט היה נכון בנסיבות המקרה לבצע בתובע את הניתוח, מאחר שכל הבדיקות שנערכו לתובע העלו ממצא גידולי בגודל של 4 ס"מ שחשוד בדרגת וודאות גבוהה כגידול סרטני.

שכן, במקרה כזה, הספרות הרפואית המרכזית מחייבת ביצוע ניתוח להסרת הגידול, וזאת גם כשקיימת אפשרות חילופית להמתנה ומעקב, שהינה האפשרות הפחות מומלצת ומקובלת.

עוד נקבע כי ככל שמדובר בגידול סרטני בכליה, אזי הטיפול המקובל הינו בכל מקרה ניתוח להסרתו, מאחר שגידול זה אינו בדרך כלל מגיב להקרנות או לכימותרפיה או להורמונים ולכל טיפול אחר, מה גם שאין כל אפשרות טכנית לדעת מתי גידול סרטני יתחיל לשלוח גרורות לאברים אחרים, ולהקטין עוד יותר את סיכויי החולה להחלים.

יחד עם זאת, בית המשפט גם קבע כי בית החולים התרשל באי קבלת הסכמתו מדעת של התובע לניתוח, מאחר שהיה עליו להציג בפני התובע את האפשרות החילופית של המתנה ומעקב אחר מצב הגידול, גם אם מדובר באפשרות הפחות מומלצת ומקובלת.

בסיכומו של דבר דחה בית המשפט את טענת התובע לפיה בית החולים התרשל לגבי הבחירה לנתח אותו, אך הוא קיבל את טענתו לגבי אי קבלת הסכמתו מדעת לניתוח, ופסק לו בגינה פיצויים בסך של 50,000 ₪.

העליון ביקר את :AIG יחס "קליל ושטחי" בעת מילוי שאלון רפואי

בית המשפט העליון: החיפזון נבע אמנם מהלקוח, אך מצופה היה מנציגת חברת הביטוח לא להיכנע לאווירת "החפיף", לצנן את הלהט, להבהיר את מהותיות העניינים הרפואיים הנשאלים, את ההשלכה האפשרית של מענה חלקי ולא לסיים הליך הפקת הביטוח החיים בתוך עשר דקות.

תביעת ביטוח חיים

בפסק דין שניתן בימים האחרונים הבהיר בית המשפט העליון, כי בעת הליכי כריתת חוזה ביטוח, על חברת הביטוח להיות "המבוגר האחראי". כך, גם אם דרכו של הלקוח אצה לו, אסור לנציגי חברת הביטוח להקל ראש, אלא יש להבהיר ללקוח את מלוא משמעות העניין, לרבות ההשלכות האפשריות על תוקף הביטוח ותשלום התגמולים מכוחו. על פי בית המשפט העליון, כישלון לעשות זאת עלול להביא במקרים חריגים מסוימים לכך שחברות הביטוח ידרשו לשלם תגמולי ביטוח גם במידה והוכחה כוונת מרמה מצד הלקוח.

סיפור המעשה

המבוטח התקשר טלפונית בשנת 2010 לחברת הביטוח AIG וביקש לרכוש פוליסת ביטוח חיים למשכנתא. בשיחת הטלפון, השיב על שאלון רפואי שהקריאה לו נציגת חברת הביטוח. המוטיב החוזר ונשנה במהלך שיחת הטלפון היה רצונו של המבוטח להשלים את הליך הפקת הפוליסה מהר ככל הניתן, תוך כדי מתן תשובות שהתבררו בהמשך כלא נכונות. כך למשל, השיב ב-'לאו' קצר רוח על כלל השאלות הרפואיות ובכללן על שאלות בדבר קיומה של מחלת לב, סכרת, לחץ דם גבוה או היסטוריה של עישון. זאת, למרות שהמבוטח נהג לעשן וסבל משורה של מחלות ואף טופל בתרופות.

לאחר שיחת הטלפון, נשלחו למבוטח שלושה מסמכים בפקס, עליהם חתם: 'טופס הצהרת בריאות', בהתאם לשאלות שנשאל והתשובות שהשיב בשיחת הטלפון; 'טופס אימות פרטים' שכלל הצהרה לפיה התשובות שמסר לשאלון הרפואי הן מלאות וכנות, והבהיר כי ככל שאין הדבר כן, אזי הביטוח לא יהיה בתוקף; ו-'טופס ויתור סודיות רפואית'.

בשנת 2015 נפטר המבוטח עקב דימום מוחי נרחב, אי-ספיקת כליות חמורה והיפוקלמיה, אשר נבעו, בין השאר, מיתר לחץ דם. בשל הפרת חובת הגילוי, חברת הביטוח היתה מוכנה לשלם רק כ– 203 אלף ₪ מתוך תגמולי ביטוח של כ– 458 אלף ₪. בהמשך לכך הגישה אלמנת המבוטח לבית משפט השלום תביעת ביטוח חיים להשלמת תגמולי הביטוח. המקרה, שנדון בשלוש ערכאות שונות, מספק תובנות הן בנוגע לחובת הגילוי מצד המבוטח והן בנוגע לאופן ההתנהלות המצופה מצד חברות הביטוח במסגרת הליך מכירת הביטוח.

המצב המשפטי

סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח מחייב מועמד לביטוח לענות תשובה מלאה וכנה לשאלות חברת הביטוח בנושאים מהותיים, וכן לבצע גילוי יזום ביחס לעניינים מהותיים, גם אם לא נשאל על אודותם.

סעיף 7 לחוק נותן בידי חברת הביטוח את הזכות לבטל את הפוליסה או לשלם תגמולי ביטוח מופחתים במקרה והמבוטח הפר את חובת הגילוי. עוד קובע הסעיף, כי חברת הביטוח פטורה לחלוטין מתשלום תגמולים כאשר, בין היתר, הפרת חובת הגילוי התבצעה בכוונת מרמה.

בהתאם לסעיף 8 לחוק, במידה וחברת הביטוח תרמה בעצמה להפרת חובת הגילוי מצד המבוטח או ידעה את העובדות לאשורן (חרף המידע החלקי שאותו קיבלה מהמבוטח), חברת הביטוח לא תהיה פטורה מתשלום. עם זאת, במידה והמבוטח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מתוך כוונת מרמה, חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום גם במידה ותרמה בעצמה להפרת חובת הגילוי או ידעה את העובדות לאשורן.

תוצאות שונות בבית משפט השלום והמחוזי

בית משפט השלום קיבל את תביעת ביטוח החיים של האלמנה בציינו, כי לאור הנסיבות בהן נכרת חוזה הביטוח, לא בטוח שהמבוטח היה מודע, כי השאלות אשר נשאל לעניין המחלות מהוות עניין מהותי.

ערעור שהגישה חברת הביטוח AIG לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו תוך שנקבע, כי במקרה הנדון תשובות המבוטח ניתנו בכוונת מרמה ומתוך ידיעה כי מדובר בעניינים מהותיים.

במסגרת פסק דינו, ביקר בית המשפט המחוזי את נציגת חברת הביטוח AIG אשר הנפיקה את פוליסת ביטוח החיים בעשר דקות, תוך ששיוותה להליך "נופך קליל ושטחי", ההיפך הגמור מהליך רציני כפי המתבקש. על פי בית המשפט המחוזי, היה על נציגת הביטוח לומר למבוטח כי מדובר בהליך רציני האמור להתבצע ביישוב הדעת, תוך מחשבה, ולא "בשיטת אקספרס".

לאור קביעתו בנושא כוונת המרמה של המבוטח פסק בית המשפט המחוזי, כי חברת הביטוח אינה צריכה להשלים את תגמולי הביטוח. עם זאת קבע, כי האלמנה אינה צריכה להשיב את סכום הכסף שכבר שולם לה (כ – 203 אלף ₪).

האלמנה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון וטענה, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא ייחס משקל מספיק לפגמים שנפלו בהתנהלות חברת הביטוח ולדרך הפזיזה בה הוצגו השאלות הרפואיות למנוח.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

העליון דחה את בקשת רשות הערעור אך ביקר את התנהלות חברת הביטוח

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור לאחר שקיבל את קביעות בית המשפט המחוזי, כי לא רק שהמבוטח הפר את חובת הגילוי מתוך כוונת מרמה, אלא כי המבוטח היה מודע למהותיות המידע אותו הסתיר.

בצד דחיית הבקשה, מצא בית המשפט העליון לייחד מספר מילים להתנהלות חברת הביטוח AIG. לדבריו, התנהלות נציגת חברת הביטוח AIG, שנענתה לחיפזון של המנוח ולאווירת ה'חפיף' ששרתה בזמן השיחה, מעוררת אי נוחות. נקבע, כי דווקא מכיוון שעלה באופן ברור במהלך השיחה הרושם שמדובר בלקוח שתשומת ליבו אינה נתונה למלוא המשמעויות של ההתקשרות, מצופה היה מנציגת חברת הביטוח "לצנן" את להט הלקוח, ולהבהיר את מהותיות העניינים הרפואיים ואת ההשלכה האפשרית של מענה חלקי ולא כן מצידו.

לפני סיום, הוסיף בית המשפט העליון "הערת אזהרה" לחברות הביטוח; הודגש, כי אומנם אל למבוטח להקל ראש בהליכי כריתת חוזה הביטוח, אולם גם על חברות הביטוח לתת את הדעת על האחריות המוטלת עליהן ולנהל את הליך החיתום בכובד ראש, גם אל מול לקוחות ש'אצה להם הדרך'. על פי בית המשפט העליון, כישלון לעשות זאת עלול להביא להיווצרות מקרים בהם התנהלות רשלנית במיוחד של חברת הביטוח תמנע ממנה את האפשרות להעלות טענות נגד המבוטח, אפילו בנסיבות של כוונת מרמה מצידו.

סיכום

ראוי לשים לב לשתי קביעות חשובות בפסק דינו של בית המשפט העליון:

ראשית, על חברות הביטוח להתייחס להליך כריתת חוזה הביטוח ברצינות הראויה ובכובד ראש, וזאת גם אם ללקוח "אצה הדרך";

שנית, כישלון לעשות זאת עלול, בנסיבות מרחיקות לכת, להביא לכך כי גם טענה למרמה מצד הלקוח עשויה שלא לעמוד לחברת הביטוח.

[רע"א 4589/23 ורד עמוס נ' AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ]