בית המשפט עשה שימוש בדוקטרינת "הדבר מדבר בעד עצמו" והעביר את נטל הראיה להוכיח כי לא נעשה שימוש בכוח רב מידי לכתפי בית החולים. מכיוון שהאחרון לא הצליח להוכיח כי לא נעשה שימוש בכוח מופרז, בית המשפט קיבל את התביעה.

במקרים רבים, תביעות רשלנות רפואית הן מורכבות מאוד להוכחה, בעיקר משום שהמידע הרפואי והנתונים הרלוונטיים לאירוע נמצאים לרוב בשליטת המוסד הרפואי ולא בידי הנפגע. בשל פערי המידע הללו, בתי המשפט נוטים לעיתים להפעיל דוקטרינה מתחום דיני הנזיקין הנקראת "הדבר מדבר בעד עצמו". דוקטרינה זו מעבירה את נטל ההוכחה מהתובע, שנדרש להוכיח כי הייתה רשלנות, לנתבע, שעליו להוכיח כי פעל בזהירות ולא התרשל.

במקרה הנדון, הדוקטרינה סייעה ליולדת להתגבר על הקשיים שבאיסוף הראיות, והביאה לקביעה כי המדינה, כבעלת בית החולים שבו התרחשה הלידה, אחראית לנזק שנגרם.

סיפור המעשה

התובעת ילדה את בנה השלישי, התובע, בבית החולים "אסף הרופא". במהלך הלידה התגלה סיבוך רפואי המכונה פרע כתפיים, מצב שבו כתפי העובר נתקעות מאחורי עצם האגן של האם לאחר יציאת הראש, דבר המקשה על השלמת הלידה.

כדי להתמודד עם הסיבוך, רופאי בית החולים נאלצו להפעיל כוח רב ולבצע משיכות חוזרות במטרה לשחרר את כתפי התובע ולחלצו. כתוצאה מפעולות אלו נגרם לתובע שבר בידו הימנית וכן פגיעה במקלעת הברכיאלית, שהובילה לשיתוק חלקי בידו השמאלית, הידוע בשם שיתוק ע"ש ארב.

התובעת טענה כי רופאי בית החולים פעלו ברשלנות, תוך הפעלת כוח מופרז ובלתי סביר במהלך הלידה. מנגד, בית החולים טען כי הלידה התנהלה בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקובלים, ובוצעה על ידי צוות מיומן ומקצועי. בית החולים דחה את הטענות לרשלנות וטען כי לא היה בכוחו למנוע את הנזק.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר, הורה על העברת נטל הראיה לכתפי המדינה, כבעלת בית החולים, להוכיח כי לא הייתה התרשלות במהלך הלידה. מכיוון שבמקרה הנדון המדינה לא הצליחה להציג ראיות לכך שהנזק ליילוד לא נגרם בשל רשלנות, נקבע כי הצוות הרפואי פעל ברשלנות במהלך הלידה.

בית המשפט פסק פיצוי בסך של כ-2.3 מיליון ש"ח בגין הנזקים שנגרמו, לצד הוצאות משפט בסך של כ-700,000 ש"ח.

"הדבר מדבר בעד עצמו"

סעיף 41 לפקודת הנזיקין מאפשר לבית המשפט להעביר את נטל הראיה אל הנתבע במקרים שבהם מתקיימים שלושה תנאים:

1. התובע אינו יודע או אינו יכול לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזק.
2. הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטה המלאה של הנתבע.
3. נראה לבית המשפט כי סביר יותר שהנזק נגרם כתוצאה מאי-נקיטת זהירות סבירה מצד הנתבע, מאשר האפשרות שהוא נקט בזהירות סבירה.

לדברי בית המשפט, במקרה הנדון מתקיימים כל שלושת התנאים:

• לתובעת לא הייתה ידיעה, ואף לא יכולת לדעת, אם הרופא הפעיל כוח מופרז במהלך חילוץ היילוד.
• למדינה, כבעלת בית החולים וכמעסיקת הרופא המיילד, הייתה שליטה מלאה על תהליך הלידה והאמצעים שננקטו במסגרתה.
• התובע נולד עם שבר בידו הימנית ושיתוק במקלעת הברכיאלית השמאלית, פגיעות המעידות, על פי בית המשפט, על אפשרות סבירה כי נעשה שימוש בכוח רב מהנדרש לצורך חילוץ העובר.

לאור זאת, קבע בית המשפט כי יש להעביר את נטל הראיה למדינה. המשמעות היא שעל המדינה היתה מוטלת החובה להוכיח כי לא התרשלה בהפעלת הכוח במהלך הלידה.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

המדינה לא עמדה בנטל שהוטל עליה

בית המשפט קבע כי הופעת שיתוק במקלעת הברכיאלית לאחר לידה אינה מעידה באופן אוטומטי על כך שהמיילד הפעיל כוח רב מדי. עם זאת, השופט ציין כי מדובר באחת האפשרויות הסבירות ביותר בנסיבות המקרה.

בנוסף, עדי המדינה לא התייחסו במפורש לשיעור הכוח שהופעל הלכה למעשה במהלך הלידה. הם גם לא שכנעו את בית המשפט כי לא נעשה שימוש בכוח מופרז. להיפך, בית המשפט קבע כי סביר יותר להניח שכוח רב מדי הופעל במהלך חילוץ היילוד, ושכוח זה הוא שגרם לנזק שנגרם.

לאור זאת, המסקנה, לדברי בית המשפט, היא שהמדינה לא הצליחה לעמוד בנטל שהוטל עליה להוכיח כי פעלה בזהירות וכי לא התרשלה במהלך ביצוע הלידה. בעקבות כך, המדינה, באמצעות הצוות הרפואי שפעל מטעמה, נמצאה אחראית לנזק שנגרם לתובע.

פיצוי בסך של כ- 2.3 מיליון ₪

גובה הפיצוי הועמד על סך של כ- 2.3 מיליון ₪ בגין ראשי נזק שונים כגון הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, נזק לא ממוני, הוצאות לעבר ולעתיד ועזרת הזולת.

לעניין הנזק הבלתי ממוני, בית המשפט העמיד את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על 450,000 ₪. נקבע כי מדובר בפגם חיצוני שבוודאי פוגע במערכת היחסים החברתית של התובע כיום אף ייפגע בו במהלך חייו המקצועיים והחברתיים בעתיד.

לעניין עזרת הזולת, בית המשפט העמיד את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על 400,000 ₪. נקבע כי אכן בהתאם לחומר הראיות התובע מתפקד בצורה טובה והוא מסוגל כיום להתמודד עם נושאים בסיסיים כגון רכיסת כפתורים, ניגוב בשירותים ואכילה. עם זאת, הוא עדיין זקוק, ויהיה זקוק גם בעתיד, לעזרת הזולת באותם עניינים בהם נדרשת פעילות מלאה של שני הגפיים העליונות, כמו ניקוי הבית, החלפת נורה וכיוב'.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

הוכחת רשלנות רפואית דורשת ניסיון משפטי, גישה למומחים רפואיים, ויכולת להתמודד עם פערי מידע מול המוסד הרפואי. בהמשך לכך מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע בניהול נכון של התביעה ובהבטחת פיצוי ראוי עבור הנזק שנגרם.

[ת"א 65121-12-20]

המומחה הרפואי מטעם קצין התגמולים המליץ לדחות ברובה את תביעת החיילת להכרה במחלת הטרשת וזכה לביקורת חריפה. הובהר כי רופא הממונה על תיק מטעם משרד הביטחון אינו "רופא מטעם", אלא אמור לשמור על אובייקטיביות, תום לב ומחויב רק לאתיקה המקצועית של הרופאים.

במהלך שנותיי הרבות כעורך דין הפועל מול משרד הביטחון, נתקלתי לא אחת דברי ביקורת, מרומזת יותר ופחות, על המומחים הרפואיים של משרד הביטחון במסגרת פסקי דין והחלטות של בתי המשפט. עם זאת, רק לעיתים נדירות מאוד נתקלתי בביקורת חריפה ונוקבת כמו במקרה הנדון.

סיפור המעשה

החיילת, ילידת 1998, התגייסה לשירות צבאי בשנת 2017 בפרופיל צבאי 97. היא שובצה למכינת לוחמות וטירונות 03 בבית הספר להגנה אווירית. כחודשיים לאחר תחילת השירות החלה להתלונן על כאבי ראש וטשטוש ראייה, ובסופו של דבר אובחנה כחולת טרשת נפוצה.

החיילת הגישה תביעה לקצין התגמולים להכרה בפגיעתה על בסיס חוק הנכים (תגמולים ושיקום). בתביעתה טענה כי במהלך שירותה הצבאי, ובשל תנאי הדחק הנפשיים וחוסר ההיגיינה מהם סבלה, חלתה במחלה זיהומית (מחלת הנשיקה או EBV) אשר גרמה לה לפתח את מחלת הטרשת הנפוצה. קצין התגמולים החליט להכיר בקיומו של קשר סיבתי חלקי בין תנאי שירותה ובין מחלתה, בשיעור של 25% מדרגת הנכות הכוללת.

החיילת סברה כי מחלתה נגרמה לחלוטין כתוצאה מתנאי השירות, ולכן הגישה ערר על החלטת קצין התגמולים לוועדת ערעור לפי חוק הנכים היושבת בבית משפט שלום. קצין התגמולים טען כי אין לייחס לתנאי שירותה בשטח תרומה גבוהה יותר להופעת מחלת הטרשת הנפוצה מעבר לשיעור של 25% שבו הכיר.

שני הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. לדברי המומחית מטעם החיילת, מחלת הנשיקה שלקתה בה במהלך השירות, הגבירה משמעותית את הסיכון להופעת מחלת הטרשת. המומחה מטעם קצין התגמולים הסכים כי החיילת אכן לקתה במחלת הנשיקה, אך טען כי לא ניתן לדעת האם היא נדבקה בווירוס עוד טרם גיוסה לצבא או במסגרת שירותה הצבאי.

בית המשפט קיבל את הערעור

בית משפט השלום קיבל את הערר על החלטת קצין התגמולים והורה על הכרה בחיילת על פי חוק הנכים. במסגרת פסק דינו, בית המשפט הביע ביקורת חריפה כלפי המומחה מטעם קצין התגמולים, שלדבריו, "שכח" את חובת הנאמנות שהוא חייב כלפי הציבור ואת הרגישות הנדרשת בתפקידו.

האם החיילת חלתה במחלת הנשיקה בילדותה או במהלך שירותה הצבאי?

נקבע כי בהתאם לעדויות, החיילת סבלה במהלך שירותה הצבאי ממחלת חום ויראלית, כולל פריחה, תסמינים המאפיינים את מחלת הנשיקה. מנגד,  עיון בתיקה הרפואי של החיילת במהלך ילדותה מעלה כי הוא אינו כולל תיאורים התואמים את מאפייני מחלת הנשיקה.

לדברי בית המשפט, הניסיון מצד משרד הביטחון לטעון כי החיילת הייתה ילדה בעלת נטיות חולניות, שסבלה מריבוי מחלות זיהומיות, לא הוכח. להפך, התרשמות בית המשפט הייתה כי החיילת לא הייתה ילדה או נערה שחלתה בתדירות קיצונית. בהמשך לכך, נקבע כי סביר יותר שהמחלה שגרמה לטרשת הנפוצה התרחשה במהלך שירותה הצבאי של החיילת ולא בתקופת ילדותה. עוד נקבע כי לא ניתן לשלול את קיומו של קשר סיבתי בשיעור גבוה יותר או שונה מזה שקבע המומחה מטעם קצין התגמולים. בית המשפט ציין כי הקביעה מצד המומחה מטעם קצין התגמולים, לפיה יש להעמיד את היקף זכאותה של החיילת על 25%, נראית כקביעה אקראית, שמאחוריה לא עומד כל רציונל.

לאור כל האמור, נקבע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של החיילת בטרשת נפוצה לבין מחלת הנשיקה ממנה סבלה בתחילת שירותה הצבאי, ברמה המתקבלת על הדעת.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

כשלים בהתנהלות המומחה מטעם קצין התגמולים

לדברי בית המשפט, המומחה מטעם קצין התגמולים היה אמור לשמור על נאמנות לאמת המקצועית ולטובת הציבור הרחב, אך בחקירתו נמצאה חוסר עקביות והטיה אפשרית. כך למשל, התגלה כי המומחה לא התעמק בתוצאות הבדיקות השונות ולא עשה מאמץ הולם להגיע לאמת המדעית.

בית המשפט הוסיף כי המומחה אישר בחקירתו שהוא פועל במסגרת עבודתו המתמשכת והארוכה עם משרד הביטחון ואף ערך מאות חוות דעת עבור קצין התגמולים. לדברי בית המשפט, מצב דברים של עבודה כמותית, חוזרת ונשנית, בהפקת חוות דעת הוא בעייתי במיוחד ועלול ללמד על תלות לא רצויה בין פרנסת המומחה לבין משרד הביטחון. תלות כזו עשויה להוביל למצב של ניגוד אינטרסים מובנה בתוך מערכת המתמשכת שהתבססה בינו לבין משרד הביטחון.

בית המשפט ציין כי כבר נתקבל בעבר בסיטואציות דומות במסגרתן המומחה, המקבל את התיק מקצין התגמולים, רואה עצמו כ "זרועו הארוכה". מדובר בטעות. לדברי בית המשפט, הרופא אמור לבדוק את המצב באופן אובייקטיבי ובתום לב כאשר הוא אינו מחויב לדבר מלבד האתיקה המקצועית והקווים הבסיסיים המנחים.

עוד הדגיש בית המשפט כי על קצין התגמולים, קיים איסור להתערב בשיקוליו הרפואיים של המומחה. לדברי בית המשפט, קצין התגמולים אמור רק להעביר את המידע למומחה שהוא ורק ואך הוא רשאי לחשוף את האמת הרפואית.

בית המשפט סיכם את דבריו בקביעה כי כל חובה שחש המומחה כלפי קצין התגמולים שווה בחשיבותה לחובתו הבסיסית כלפי הנבדק.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

החיילת במקרה הנדון לא וויתרה לאחר קבלת תשובה שלילית ברובה ממשרד הביטחון, אלא הגישה ערעור ואף זכתה בו. בעקבות זאת, היא מוכרת כיום כנכה של משרד הביטחון עם כל המשמעויות הנלוות לכך. בנוסף, משרד הביטחון חויב לשלם לה הוצאות בסך מעל 50,000 ₪.

אם גם אתם נפגעתם במהלך שירותכם הצבאי, אל תוותרו על זכויותיכם ופנו בהקדם לעורך דין בעל ניסיון בתחום. עורך דין העוסק בתחום יבחן את עניינכם, ובמקרים המתאימים ידאג לפנות לרופאים מומחים לצורך השגת חוות דעת ואף ייצג אתכם בפני משרד הביטחון. במקרה של תשובה שלילית, עורך הדין יוכל לסייע בהגשת ערר ובהפיכת המצב במקרים המתאימים.

[ע"נ 17578-05-21]

בית המשפט דחה את טענת קופת חולים כללית, לפיה רופא רשאי להניח כי אישה משכילה מבינה את הסבריו בדבר בדיקת מי שפיר ואין צורך לוודא באופן אקטיבי את הבנתה. גובה הפיצוי הועמד על 250,000 ₪.

האם השכלתו של מטופל משפיעה על היקף חובת הגילוי שמוטלת על רופא? האם שתיקה נחשבת כהבנה? בשאלות אלו, בין היתר, דן לאחרונה בית המשפט המחוזי. מדובר בתביעה שהגישה אישה שילדה תינוקת הסובלת מתסמונת דאון נגד קופת חולים כללית, לאחר שלטענתה, רופאי הקופה לא הסבירו לה את מלוא החשיבות של ביצוע בדיקת מי שפיר לאור גילה המתקדם בעת ההריון.

הרופא לא ווידא הבנה ביחס לבדיקת מי השפיר

התובעת ילדה את בתה, הסובלת מתסמונת דאון, כשהייתה בת 36. היא הגישה תביעה נגד שירותי בריאות כללית בשל מעקב הריון רשלני. טענתה העיקרית של התובעת הייתה כי רופאי קופת חולים לא הסבירו לה בהרחבה על ביצוע בדיקת מי שפיר ועל חשיבות הבדיקה עבור נשים מעל גיל 35. התביעה הוגשה בעילות שונות, כולל "הולדה בעוולה" ופגיעה באוטונומיה.

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה

בית המשפט קבע כי רופאי הכללית אכן התרשלו בכך שלא מסרו לתובעת את מלוא המידע לגבי בדיקת מי שפיר ולא ווידאו כי היא מבינה את המידע שנמסר לה. בהמשך לכך, כללית חויבה בתשלום פיצוי בסך 250,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה.

הצוות הרפואי לא קיים את חובת היידוע במלואה

ככלל, על רופא מוטלת חובה למסור למטופל מידע מפורט על מצבו הרפואי והאפשרויות הטיפוליות העומדות לרשותו, ולוודא שהמטופל הבין את הדברים.

במקרה הנדון נקבע כי מהחומר הרפואי עולה שהתובעת הייתה מודעת לאפשרות לבצע בדיקת מי שפיר, אך המידע שנמסר לה על הבדיקה לא היה מפורט דיו. זאת, שכן בעת הביקור בתחילת ההריון, הרופא לא פירט בפני התובעת את ההיבטים החיובים והשליליים של הבדיקה, כמו גם את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בה.

בית המשפט ציין עולה מחומר הראיות שמעבר למסירת המידע לתובעת, הרופא לא וידא כראוי שהיא הבינה את שנמסר לה. הרופא אף הסתמך על הנחות לא מבוססות, כגון העובדה שזהו הריונה החמישי, או שהתובעת היא  אישה משכילה ולכן היא מבינה את דבריו. לדברי בית המשפט, הרופא ראה בשתיקתה של המטופלת כהבנה והניח כי דבריו הובנו.

עוד נקבע כי גם בביקורים נוספים של התובעת אצל רופאים אחרים בכללית, לא קוימה חובת היידוע בנוגע לצורך לבצע בדיקת דיקור מי שפיר.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

לא היה מקום להניח כי היולדת הבינה את הסברי הרופא עקב השכלתה

קופת החולים טענה כי כאשר רופא מסביר על בדיקת מי שפיר לאישה משכילה הנמצאת בהריונה החמישי, ובתגובה היא אינה מביעה כל הערה או שאלה, ניתן להניח כי המטופלת הבינה את המידע שנמסר לה.

בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי בדיקת מי שפיר היא בדיקה פולשנית הכוללת סיכונים. בהמשך לכך, הציפייה מרופא סביר היא לא להסתפק רק בהסברים אלא לטרוח ולוודא שהמטופלת הבינה את המידע. אין להניח כי שתיקתה מעידה על הבנתה, הדגיש בית המשפט.

פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה

ככלל, אי מתן הסבר מלא לחולה מהווה פגיעה באוטונומיה ומאפשר פיצוי בגין שלילת יכולת הבחירה האמיתית.

נקבע כי במקרה הנדון, היקף המידע שנמסר לתובעת היה חלקי בלבד, ולכן על הכללית לפצות את התובעת בגין פגיעה באוטונומיה. עם זאת, גובה הפיצוי הועמד על 250,000 ₪ בלבד, ולא על מיליון ₪ כפי שדרשה התובעת.

בית המשפט הסביר את גובה הפיצוי בהתבסס על עדות התובעת עצמה שאמרה כי היא לא ייחסה חשיבות רבה למידע שנמסר לה במסגרת מסמכים רפואיים (שכללו הסבר מלא על בדיקת מי שפיר", אלא רק רפרפה בהם.

לדברי בית המשפט, אמנם הייתה קיימת חשיבות מיוחדת למתן הסברים בעל פה, אך לא סביר לדרוש מרופא לדעת שמטופלת, קל וחומר כאשר מדובר באישה משכילה ואינטליגנטית, איננה קוראת מסמכים רפואיים.

אין קשר סיבתי בין ההתרשלות להולדה בעוולה

ביחס לעילת התביעה הנוספת, בית המשפט קבע כי אכן הצוות הרפואי התרשל בשל אי מסירת מלוא המידע, אולם לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הולדת התינוקת הלוקה בתסמונת דאון.

כך, התובעת בחרה ללדת בבית, וביצעה רק את הבדיקות שהמיילדת דרשה – שקיפות עורפית, סקירת מערכות והערכת משקל. במילים אחרות, התובעת פעלה לפי ההנחיות שהתקבלו מהמיילדת, תוך התעלמות מההנחיות שניתנו לה על ידי הצוות הרפואי. מסקנת בית המשפט הייתה כי בהעדר הוראה מהמיילדת לערוך את בדיקת מי השפיר, גם אם התובעת הייתה מקבלת הסברים מלאים לגבי ביצוע בדיקה זו, היא הייתה בוחרת שלא לבצע אותה.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

היקף המידע שעל רופא למסור למטופל משתנה ממקרה למקרה. אם אתם סבורים כי במקרה שלכם הצוות הרפואי לא מסר לכם את מלוא המידע הרלוונטי לצורך קבלת החלטה מושכלת, מומלץ לפנות לעורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית.

[ ת"א 2608-04-20]

נקבע כי היחסים האינטימיים בוצעו תוך ניצול יחסי מרות והכוח שהיה למנהל כלפי עובדת, שכל רצונה היה לקבל קביעות, לפרנס את משפחתה, ונראה שהייתה מוכנה לעשות כל דבר על מנת לממש את רצונה זה.

בית המשפט המחוזי חייב לאחרונה מנהל ברשות שדות התעופה לפצות עובדת בסך של 105,000 ₪, לאחר שלקחה חלק במסכת יחסים מינית בהסכמה מאולצת עם המנהל. יצוין כי גובה הפיצוי הועמד על כ-1.4 מיליון ₪, אולם מתוך סכום זה נוכו כ-1.3 מיליון ₪, הכוללים, בין היתר, סכומים שהעובדת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי לאורך השנים.

סיפור המעשה

התובעת, עובדת ניקיון ברשות שדות התעופה, הגישה תביעה נזיקית נגד מנהל ברשות שדות התעופה בטענות לאונס ולהטרדות מיניות. לטענתה, מספר חודשים לאחר שהחלה את עבודתה, המנהל, החל לכפות עליה מגעים אינטימיים, לרבות אינוס ואלימות, תוך ניצול מעמדו, יחסי המרות ביניהם והחשש שלה מפני פיטורים. יצוין כי המוסד לביטוח לאומי קבע לה 30% נכות מעבודה ושילם לה לאורך השנים תגמולים.

המנהל טוען מנגד כי בינו לבין העובדת הייתה מערכת יחסים רומנטית הדדית. הוא אף טוען כי הלווה לעובדת כספים בסך של עשרות אלפי ₪. לדבריו, הוא היה זה שהחליט להביא לסיום היחסים ביניהם. עוד טוען המנהל כי תלונות העובדת החלו שלושה חודשים לאחר שסיים את הרומן, והן נובעות ממסקנה שגויה מצדה כי אם תאיים לפרסם את הרומן ביניהם, היא תקבל קביעות.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה

נקבע כי מערכת היחסים לא כללה כפייה פיזית, אלימות או אונס, אולם היחסים בין העובדת לבין המנהל היו יחסים מאולצים, עקב חששה של העובדת מהמנהל, מפיטורים, ורצונה לקבל קביעות.

האם יחסי המין היו בכפיה?

נקבע כי עולות תמיהות שונות כאשר בוחנים את טענותיה של העובדת. כך למשל, העובדת העידה כי נהגה להגיע למשמרת לפחות 45 דקות לפני הזמן. הגעה מוקדמת זו, הישר לציפורניו של מי שאונס אותה וממתין לה, אינה מובנת, כך בית המשפט. יתרה מכך, העובדת לא שמרה מסרונים שקיבלה מהמנהל ולא הציגה שיחות טלפון. לדברי בית המשפט, הדעת נותנת כי העובדת, שמרגישה כל כך מותקפת וחסרת אונים, הייתה שומרת את ההודעות והראיות בטלפון.

עם זאת, לאחר בחינת מכלול הראיות, בית המשפט דחה את טענת המנהל על רומן סוער, בהסכמה של שני הצדדים. נקבע כי מתוך חומר העדויות עולה שלא הייתה כפייה פיזית, הטרדות חמורות, אלימות או אונס. עם זאת, העובדת חששה מהמנהל. בית המשפט קבע כי היחסים איתו נבעו מכוח יחסי המרות, מחשש לפיטורים, מרצונה לרצות את המנהל על מנת שיעזור לה בקבלת הקביעות הנכספת, וכי לכך נוספה גם התלות הכלכלית שנוצרה כתוצאה מהלוואות כספיות שלקחה ממנו.

בית המשפט הוסיף כי נושא הקביעות ותנאי העבודה עלה בשיחות בין המנהל לעובדת, בין אם במפורש ובין אם במרומז. לדברי בית המשפט, אינטרס זה, של העובדת ושל המנהל, עמד בבסיס היחסים ביניהם, ואותו אינטרס ככל הנראה גרם לה לשיתוף פעולה מסוים, שנוצל על ידי המנהל.

לדברי בית המשפט, אכן העובדת התלוננה רק שלושה חודשים לאחר סיום מערכת היחסים, עיתוי התומך במסקנה שהיא עמדה בפני פיטורים או שהבינה שלא תקבל קביעות, וניסתה לחשוף את היחסים עם המנהל. עם זאת, אין בכך כדי לשכנע שהעובדת בדתה את כל מסכת היחסים מליבה, או כדי לפגוע במסקנה שהיא הוטרדה מינית.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

כפי שראינו, להטרדה מינית יש צורות רבות. היא יכולה להתבטא באלימות, בדיבורים, באיומים מרומזים ואף בניצול רצון של עובד להתקדם. בכל אחד מהמצבים הללו, הטרדה מינית היא פסולה לחלוטין. בהמשך לכך, אם אתם מרגישים כי הוטרדתם מינית במקום עבודתכם, בין על ידי עובד אחר או מנהל, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין, אשר עשוי, במקרים המתאימים, להשיג עבורכם פיצויים ותגמולים גבוהים במיוחד.

[ת"א 47887-11-20]

למרות הנכות הנפשית הנמוכה של התובע (5%), בית המשפט פסק פיצוי גבוה בשל הכאב והסבל שנגרמו לו. נקבע כי הידיעה שאדם חולה במחלה ממארת קשה היא ידיעה לא פשוטה, ולכן מצדיקה פסיקת פיצוי בגין כאב וסבל ברמה גבוהה יותר מהמקובל.

אחד החששות הגדולים ביותר של כל אדם הוא שרופא יודיע לו בפנים חמורות סבר כי הוא חולה בסרטן. לאחר הודעה כזו, התרחיש הטוב ביותר הוא שיתברר כי מדובר בטעות. עם זאת, גם במצב אידיאלי כזה, עצם ההודעה השגויה עשויה להותיר לאדם נזק נפשי. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן לפני מספר שבועות על ידי בית משפט השלום.

סיפור המעשה

התובע פנה לבית חולים הגליל בנהריה והתלונן על כאבי ראש וחולשה. בעת שחרורו נמסר לו כי קיים חשד לגידול בלבלב. בהמשך, פנה התובע לבדיקות נוספות בבית חולים רמב"ם. הרופא בבית חולים רמב"ם נכנס דרך המערכת הממוחשבת לסיכום אשפוז מעודכן, ומסר לתובע כי הוא סובל מסרטן מסוג לימפומה. התברר כי מספר ימים לאחר שחרור התובע מבית החולים בנהריה, הוזנה לתיקו בדיקה של אדם אחר, חולה סרטן לימפומה. בשל כך, עדכן בית החולים בנהריה את סיכום האשפוז, וכלל בו אבחנה כי התובע סובל מסרטן זה.

לטענת התובע, כאשר הרופא בבית חולים רמב"ם מסר לו כי הוא חולה בסרטן, הוא נכנס לפאניקה ולדיכאון. רק לאחר שערך בירורים מול רופא המשפחה עלה חשד כי מדובר בטעות, ורק לאחר מספר חודשים תיקן בית החולים את רשומותיו. התובע הגיש תביעת נזיקין בטענה לרשלנות רפואית כנגד בית החולים ומשרד הבריאות, בעלי בית החולים, בטענה כי התפתח אצלו פחדים וחרדות.

בית משפט השלום קיבל את התביעה

גובה הפיצוי הועמד על סך 90,000 ₪, וכן הוצאות משפט בשיעור של 20% (18,000 ₪).

בית החולים הפר את חובת הזהירות

נקבע כי אין ספק שבית החולים הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, כאשר שורבבה לתיקו בדיקה של אדם אחר ונרשם כי הוא סובל מסרטן. עוד נקבע כי בית החולים הוסיף חטא על פשע, כאשר תצהיר מנהל המחלקה, שהוגש במסגרת כתב ההגנה, לא התייחס כלל לאמצעי הזהירות הננקטים למניעת טעויות מסוג זה. מכאן הסיק בית המשפט כי לא ננקטו אמצעי זהירות בתחום זה, ובכך התרשל בית החולים.

יש הבדל בין חשד לוודאות

הנתבעות טענו כי גם אם נגרם לתובע נזק נפשי, הוא לא קשור לטעות ברשומות, אלא לחשד לקיום סרטן הלבלב, שלגביו לא נטען כי הייתה התרשלות כלשהי.

בית המשפט דחה את הטענה וציין כי הטריגר למצוקה הנפשית היה בעת שנאמר לתובע כי הוא חולה בסרטן הלימפומה. נקבע כי יש לקבל את עדות התובע לגבי הטראומה שנגרמה לו עקב דברי הרופא בבית חולים רמב"ם, שהודיע לו בוודאות כי הוא סובל מסרטן מסוג לימפומה. לדברי בית המשפט, קודם לכן, כאשר היה רק חשד לקיום סרטן בלבלב, לא הגיב התובע כפי שהגיב כאשר נמסר לו בוודאות כי יש לו מחלה.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

גובה הפיצוי הועמד על 90,000 ₪

לאחר עיון בכלל הממצאים וחוות הדעת הרפואיות, קבע בית המשפט לתובע נכות נמוכה בשיעור של 5% בגין בעיית הסתגלות. גובה הפיצוי הועמד על סך כולל של 90,000 ₪.

סכום של 60,000 ₪ מתוך הפיצוי ניתן בגין כאב וסבל. לעניין זה ציין בית המשפט כי הידיעה שאדם חולה במחלה ממארת קשה היא ידיעה לא פשוטה, במיוחד כאשר אדם כזה חש כי המוות מתקרב. לפיכך, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל על פי טבלאות נזיקיות רגילות, בהתבסס על הנכות הנמוכה שנותרה, ויש לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל מוגבר יותר מהמקובל.

כמו כן, נפסק לתובע סך של 25,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד וסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות טיפול רפואי.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

אבחון רפואי שגוי עלול לגרום לנזק פיזי, אך כפי שראינו, גם לנזק נפשי. על מנת לקבל פיצוי בגין נזק גופני או נפשי שנגרם עקב רשלנות הצוות הרפואי, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. עורך דין בעל ניסיון ומיומנות עשוי להשיג עבור לקוחותיו סכומי פיצוי גדולים במקרים המתאימים.

[ת"א 47578-08-19]

בית המשפט לא ראה בכך שהנערה נמנעה מלהביא עדים, כמו חברות או בני משפחה, שיכולים להעיד על מצבה הנפשי, כגורם שפועל לרעתה. נקבע כי בנות המגזר הדתי נמנעות מלהעלות ברבים נושאים כאלה, מתוך חשש שייגרם להן "אות קין" שעלול לפגוע בסיכוייהן למצוא שידוך.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום קבע פיצויים גבוהים במיוחד לנערה שסבלה מפוסט טראומה לאחר תאונת דרכים. במסגרת פסק הדין, התייחס בית המשפט גם לקשיים הייחודיים שעומדים בפני נערים ונערות מהמגזר הדתי שנפגעים בתאונת דרכים.

סיפור המעשה

התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגיל 14, כאשר רכב זר התנגש ברכב שבו נסעה עם אביה. היא הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד המבטחת של הרכב, חברת הביטוח ש. שלמה. המבטחת הכירה בחבותה לפצות את התובעת, אך נותרה מחלוקת לגבי היקף הפיצוי הראוי.

שני הצדדים הסכימו כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית בשיעור של 3% בגין הגבלה מינורית בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנזק הנפשי שנגרם לה. התובעת טענה כי היא סובלת מבריחת שתן, חרדות והזיות. המומחית מטעם בית המשפט קיבלה את טענותיה וקבעה כי התובעת סובלת מסימנים פוסט טראומטיים. גובה הנכות הנפשית של התובעת הוערך על ידי המומחית בשיעור של 15%.

המבטחת לא הסכימה עם מסקנות המומחית וטענה כי אלו מבוססות בעיקר על דיווחי התובעת (למשל, לעניין ההרטבות בלילה), אך התובעת לא הביאה עדים שיאשרו את הליקויים, ולא פנתה לבירור אורולוגי. בנוסף, המבטחת הצביעה על כך שהתובעת פנתה לטיפול נפשי רק זמן רב לאחר התאונה.

בית המשפט קיבל את התביעה

בית המשפט קיבל את מסקנות המומחית מטעמו וקבע כי נכותה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי עומדת על שיעור של 15%, ובתחום האורתופדי על 3%. גובה הפיצוי הועמד על כ-787,000 ש"ח, בנוסף לשכר טרחת עורך דין בסך של כ-118,000 ש"ח.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

ככלל, בית המשפט לא סוטה מחוות דעת המומחה מטעמו

בראשית דבריו, בית המשפט הפנה להלכה הוותיקה שלפיה ככלל בית המשפט לא יסטה מחוות דעת המומחה מטעמו בהיעדר נימוקים משכנעים.

לדבריו, במקרה הנדון, בחינה של מסקנות המומחית מעלה כי הן תואמות את התיעוד הרפואי. כך, למשל, קביעת המומחית כי הרטבות הלילה לא נגרמו מבעיה אורולוגית אלא מבעיה נפשית מתיישבת עם הממצאים לפיהם לא הייתה התדרדרות לאורך הזמן בהרטבות, דבר שאינו סביר במקרה של בעיה אורולוגית.

אין משמעות לכך שהתובעת לא פנתה מייד לקבלת טיפול נפשי

לדברי בית המשפט, אין משמעות לכך שהתובעת לא פנתה מייד לקבלת טיפול נפשי. נקבע כי יש לקבל את קביעת המומחית, שהעריכה שהתובעת אמינה, לאור הדיווחים של התובעת והוריה, והשתלבות הדיווחים עם התיעוד הרפואי. בית המשפט אף ציין כי ניתן להסביר את ההימנעות מהפניה לטיפול נפשי במשך תקופה ארוכה בכך שבנות המגזר הדתי נמנעות מפניה לגורמי טיפול נפשי בשל החשש מהשלכות על מציאת שידוך.

אין גם משמעות לכך שהתובעת לא הזמינה עדים בדבר מצבה הנפשי

נקבע כי בתחום הפסיכיאטריה לעיתים על המומחים להסתמך על דיווחי המטופלים, כל עוד לא אותרה בעיית אמינות. במקרה הנדון, כך בית המשפט, המומחית התרשמה באופן חד-משמעי כי התובעת אמינה.

עוד נקבע כי ההסבר שמסרה התובעת בנוגע לאי זימון חברותיה ובני משפחה לעדות על מצבה הנפשי הוא מהימן וסביר. התובעת הסבירה כי אם ייוודע ברבים שהיא נוטלת תרופות פסיכיאטריות, "ההתנהלות מול השדכנית תהיה הרבה יותר קשה". באופן זה, לדברי בית המשפט, תתנוסס מעל התובעת "אות קין" (לתפיסתה).

בית המשפט הוסיף כי תלונות התובעת ביחס לסימפטומים וקשייה הנפשיים, נתמכות באופן ברור לא רק בחוות דעת המומחית, אלא גם בחוות דעת של רופאים אחרים. לדברי בית המשפט, תלונות התובעת היו עקביות מאז התאונה ולאורך כל ההליך.

ההצלחה בלימודים של התובעת אינה פוגעת בנכות התפקודית שלה

המבטחת טענה כי לתובעת נותרה נכות תפקודית נמוכה שאינה משפיעה על תפקודה (בשיעור 5% בלבד). לעמדת המבטחת, התובעת מצטיינת בלימודיה ולא נעדרה מהם, ומכאן שתפקודה לא נפגע.

בית המשפט דחה לחלוטין את טענת המבטחת, וציין כי התובעת סובלת מנכות נפשית משמעותית, בצירוף נכות אורתופדית מתונה. לדבריו, התובעת סובלת מחרדות והפרעות שינה משמעותיות, ואלו משפיעים על תפקודה. בית המשפט הדגיש כי הצלחה בלימודים אינה מעידה בהכרח על העדר ליקויים בתחום הנפש. אדרבא, לדבריו, יש להעריך את התובעת שחרף קשייה, היא עושה מאמצים על מנת לתפקד בצורה טובה.

לאור כל האמור, נכותה התפקודית של התובעת הועמדה על 17.55%.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

ניתן לראות כי, למרות הנזק הגופני הנמוך יחסית, התובעת קיבלה בסופו של דבר פיצוי גבוה מאוד בשל הקשיים הנפשיים מהם היא סובלת. אם גם אתם סובלים מקשיים גופניים או נפשיים עקב תאונת דרכים, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתאונות דרכים. הדבר מומלץ במיוחד אם חברת הביטוח מנסה להערים קשיים על ידי העלאת טענות שונות ומשונות במטרה לדחות את התביעה או להפחית את היקף הפיצויים.

[ת"א 13331-09-20]

בית המשפט ביקר את בעלי החניון על כך שלא פיקחו על ניקיונו, אך את עיקר הביקורת מיקד בוועד בעלי הנכסים שהיה אחראי על התחזוקה במקום. נקבע כי אין זה הולם שחניון בגודל ובפעילות כשלו (3,000-4,000 מ"ר) ינוקה רק פעמיים-שלוש בשנה, כפי שהיה במקרה הנדון.

מרכזי קניות הם לרוב מקומות מטופחים, שבהם שבילי הגישה נקיים ומאורגנים והחנויות מציעות סחורה איכותית. כאשר החניון של המרכז לא עומד בסטנדרטים אלו, בית המשפט לא מהססים לפסוק פיצויים גבוהים במקרים המתאימים.

לאחרונה, פסק בית משפט השלום לאדם, שמעד כתוצאה מכתם שמן בחניון המתחם, פיצויים בסכום של מאות אלפי ש"ח. תשלום הפיצוי חולק בין בעלי המקרקעין (10%) לבין מי שהיתה אחראית לתחזוקת המקום (90%).

סיפור המעשה

התובע נפל בעת שהלך בחניון במתחם "אלרם" ברמת אביב ונגרם לו נזק גוף (10% בתחום האורתופדיה). לטענתו, הוא מעד על כתם שמן שכיסה משטח בטון ואספלט משובש. התובע הוסיף כי הוא לא יכול היה לראות את הכתם בשל הרצפה המזוהמת, וכן בשל החשכה בחניון עקב תאורה לקויה. התביעה הוגשה, בין היתר, נגד חברת הריבוע הכחול נדל"ן בע"מ, כבעלים של שטחים בחניון, ונגד וועד בעלי הנכסים במתחם שהיה אחראי לתחזוקה.

בית משפט השלום קיבל את התביעה

לאחר ניכוי אשם תורם ויותר מ-300,000 ₪ בתגמולים ששילם המוסד לביטוח לאומי לתובע במשך השנים, גובה הפיצוי לתובע עמד על כ-90,000 ₪, וכן הוצאות בסך כ-21,000 ₪.

גרסת התובע אמינה ויש לקבלה

בהתאם להלכה הנוהגת, יש לתת משקל ראייתי גבוה לגרסה הראשונית של התובע, שכן היא מהווה תגובה אותנטית וספונטנית לאירוע.

במקרה הנדון, קיבל בית המשפט את טענות התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מהחלקה על כתם שמן. בית המשפט ציין כי לא רק שעדותו של התובע הייתה מהימנה וקוהרנטית, אלא גם ניתן למצוא תימוכין לגרסתו בדו"ח מד"א שנערך מיד לאחר התאונה, שבו צוינה טענת התובע כי החליק על שמן.

הנתבעים היו צריכים לצפות את התרחשות הנזק

לבעל מקרקעין ולמחזיק בהם קיימת חובת זהירות כלפי המבקרים במקרקעין. חובה זו נקבעת לפי מבחן הצפיות, כלומר, האם אדם סביר, בנסיבות המקרה, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק.

במקרה הנדון, נקבע כי הסיכון להחלקה על נוזל שמנוני ברצפת בטון בחניון אינו בלתי סביר, וכי היה על חברת הריבוע הכחול וכן וועד בעלי הנכסים, כעניין נורמטיבי, לצפות את התרחשות הנזק. כלומר, בהינתן נוזל שמנוני ברצפה, הייתה אפשרות להחלקת הולכי רגל וכתוצאה מכך, לגרימת נזקי גוף. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שמדובר בחניון תת-קרקעי סגור, שלא היה מואר מספיק וששימש המונים.

אחריות הריבוע הכחול כבעלי החניון

בית המשפט דחה את טענת הריבוע הכחול, שלפיה אין להטיל עליה אחריות, שכן בהתאם להסכם בינה לבין ועד בעלי הנכסים, הוועד נטל על עצמו את האחריות לניקיון ותחזוקת המקום. נקבע כי הסכמה זו אינה פוטרת את הריבוע הכחול מחובותיה כבעלת המקרקעין, ובכלל זה מחובת הפיקוח.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

אחריות הוועד כאמון על התחזוקה בחניון

את עיקר הביקורת הפנה בית המשפט כלפי ועד בעלי הנכסים. נקבע כי הוועד לא התקשר עם חברת ניקיון לצורך ניקיון שוטף של החניון. יתרה מכך, ניקיון החניון בוצע על ידי חברת הניקיון רק לפי דרישה ספציפית של הוועד, ואין חולק כי ביום התאונה לא הייתה דרישה כזו.

בית המשפט הוסיף כי עולה מחומר הראיות שהוועד הקצה רק שני עובדים לניקיון המתחם, למרות שמדובר במתחם גדול הכולל כעשרה דונם, מתוכם כ-3,000-4,000 מ"ר בחניון. הוכחה לכך שהוועד נהג באדישות כלפי רמת התחזוקה נמצאה ע"י בית המשפט בתמונות שהגיש התובע, אשר צולמו כחודש לאחר התאונה. בתמונות ניתן לראות כתמים כהים על הרצפה בחניון, במקום בו אירעה התאונה, ולא ניתן לשלול, כך בית המשפט, כי מדובר בשאריות מכתם השמן, אשר המשיך לסכן את העוברים ושבים.

נקבע כי אמנם הוועד ביצע שטיפה וקרצוף של רצפת הבטון, אך זאת בתדירות נמוכה של פעמיים-שלוש בשנה בלבד. יתרה מכך, מעדות התובע עלה כי מחצית מהנורות בתקרת החניון לא היו קיימות והמקום היה חשוך בעת התאונה.

לאור כל האמור, הוטלה עיקר האחריות על ועד בעלי הנכסים (90%), בעוד חברת הריבוע הכחול חויבה בשיעור נמוך יותר (10%).

אשם תורם של התובע

הנתבעות ביקשו לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 50%. לאור רמת התאורה הירודה בחניון, קבע בית המשפט אשם תורם בשיעור של 10% בלבד, וציין כי מצופה היה מהתובע, למרות התנאים, כי ישים ליבו לדרך.

התובע יקבל מהנתבעות פיצוי בסך של  כ- 90,000 ₪

נפסק כי נזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של כ-397,000 ₪. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 10% וכן התשלומים ששולמו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי לאורך השנים, הנתבעות חויבו לשלם לתובע עצמו סך כולל של כ-90,000 ₪, בנוסף להוצאות בסך כ-20,000 ₪. כמו כן, חויבו הנתבעות לשפות את המוסד לביטוח לאומי בסך של כ-316,000 ₪.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

אדישות של בעל מקרקעין או מחזיק לרמת תחזוקה ירודה עלולה להוביל לפגיעות חמורות אצל העוברים ושבים ואין לקבלה. בהמשך לכך, אם אתם או מישהו מבני משפחתכם נפגעו כהולכי רגל כתוצאה מרמת תחזוקה ירודה, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה בתביעות נזיקין, שיבחן את האפשרות להגיש תביעה במקרים המתאימים.

[ת"א 51825-07-17]

כך עולה מפסק דינו בית משפט שציין כי תיקון הרכב בטרם פניה לחברת הביטוח, מנע ממנה להקטין את הנזק באמצעות הספקת חלקי חילוף בעלות מופחתת. עם זאת, במקביל, בית המשפט שלל את הסתמכות חברת הביטוח על "הסכמים סודיים" לצורך חישוב עלות ההפחתה.

הדחף הראשוני של אנשים רבים לאחר תאונת דרכים הוא לפעול לתיקון הרכב במהירות האפשרית, לעיתים, אפילו לפני הודעה לחברת הביטוח שביטחה את הרכב או קבלת תשובתה. מדובר בטעות שעלולה לעלות לנהג באלפי ₪ וזאת בשל עקרון בסיסי בחוק חוזה הביטוח המכונה חובת הקטנת הנזק.

סיפור המעשה

התובע עבר תאונת דרכים בעודו נוהג ברכבו. מספר ימים לאחר קרות התאונה, הוא דאג לתיקון הרכב ורק לאחר מכן שלח הודעה ותביעת ביטוח רכב בצירוף חוות דעת בדבר עלות הנזקים לחברת הביטוח שביטחה את רכבו, ש. שלמה. האחרונה הפחיתה מתגמולי הביטוח סך של כ-2,300 ש"ח, בטענה שבכך שהנהג תיקן את הרכב בטרם פנה אליה, הוא סיכל אספקת חלפים מוזלים על ידיה (ב-19%). הנהג הגיש תביעה לבית משפט השלום בדרישה לקבלת מלוא סכום ההפחתה.

בית המשפט קיבל את עמדתה העקרונית של חברת הביטוח

בחוק חוזה הביטוח נקבע כי המבטחת לא חייבת בתשלום תגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין. על מנת לאזן את ההשלכות של הטלת חובת הקטנת הנזק על המבוטח, הדין מטיל על המבטחת חובות שונות ובכלל זה קוצב לה יום עבודה אחד להודיע על רצונה לערער על הצעת התיקון או השומה.

במקרה הנדון, כך בית המשפט, תשובת חברת הביטוח כי היא מבקשת להוזיל את התיקון באמצעות אספקת חלפים, ניתנה יום לאחר הדיווח, כלומר במסגרת לוח הזמנים הקבוע בדין. יתרה מכך, רצונה להשעות את מהלך התיקון על מנת לספק חלפים מוזלים, נפל על אוזניים ערלות, שכן התיקון כבר בוצע, מבלי להמתין לתשובתה.

לדברי בית המשפט, תיקון הרכב עוד לפני חלוף פרק הזמן הקצר בו רשאית היתה חברת הביטוח להסתייג מהערכת השמאי, מנע את האפשרות להקטנת הנזק. על כן, ככלל הנהג במקרה הנדון לא היה זכאי לפיצוי בגין הנזק אותו הוא יכול היה למנוע, כלומר העלות הנוספת של חלקי החילוף.

עורכי הדין שלנו זמינים

עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

חברת הביטוח לא הוכיחה שההפחתה אכן תואמת את הנזק שלא הוקטן

למרות קביעת בית המשפט כי הנהג לא פעל להקטנת הנזק, הוא קיבל את תביעתו. נקבע שחבר הביטוח אומנם טענה כי היה ביכולתה לספק את החלפים בהנחה של 19% מעלותם בחוות הדעת, אולם היא לא הצליחה להוכיח את טענתה זו מבחינה ראייתית.

בית המשפט שלל את טענת חברת הביטוח שהפנתה ל"הסכמי סודיים" המקנים לה הנחה בחלפים ונקבע כי אין היא יכולה לחסות בצילם, ועל יסודם להפחית תגמולי ביטוח. נקבע, כי גם אם די בכך כדי לבסס את ההפחתה בשלב הדרישה לתשלום תגמולים בטרם הגעה לבית משפט, שונים הם פני הדברים כאשר החל הליך משפטי. לדברי בית המשפט, לאחר שנפתח הליך משפטי, ברור כי המבוטח עומד על גילויים של מלוא הפרטים. בהמשך לכך, כללי המשחק משתנים, ועל חברת הביטוח לבסס בראיות את גובה ההפחתה.

בהמשך לכל האמור נקבע כי גם אם במקרה הנדון חברת הביטוח הייתה רשאית להפחית את הנזק שלא הוקטן, היא כשלה במקרה הנדון מלהרים את הנטל להראות שההפחתה שביצעה אכן תואמת את הנזק שלא הוקטן. על כן, בית המשפט קיבל את תביעת הביטוח וחייב את חברת הביטוח לשלם לתובע סך של 2,305 ₪. כמו כן היא חויבה בהוצאות בסך כולל של כ- 2,800 ₪.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

ניתן לראות כי אין לתקן רכב שעבר תאונה בטרם שליחת הודעה, וקבלת תשובה, מחברת הביטוח. עם זאת, אין להרים ידיים במידה וחברת הביטוח שולחת תשובה שלילית. כפי שראינו, במקרים רבים, ובעזרת עורך דין המתמחה בתביעות ביטוח, ניתן לשנות את רוע הגזירה.

[תאד"מ 28074-06-23 ]