ביהמ"ש העליון קבע שככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור תביעה כייצוגית לפני הדיון בבקשת האישור עצמה, למעט כאשר ברור לחלוטין שבקשת האישור הינה בקשת סרק חסרת כל בסיס.
הלכה זו נקבעה במהלך פרשה שעסקה בתביעה כספית שהוגשה בפני בית המשפט המחוזי בגין אי פרעון אג"ח שהונפקה על ידי חברת מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ, אותה התבקש בית המשפט לאשר גם כתביעה ייצוגית.
התביעה הוגשה, בין היתר, גם כנגד משרד רו"ח של החברה, בטענה שהוא התרשל בתפקידו, בעיקר בכך שלא כלל במועד הערת "עסק חי" בדו"חות שהוא הכין עבור החברה אלא רק בדיעבד.
משרד רוה"ח הגיש בו זמנית הן תגובה לבקשת האישור, והן בקשה לסילוקה על הסף של בקשת האישור, בטענה שבקשת האישור כוללת טענות עובדתיות חלופיות וסותרות.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הסילוק על הסף בנימוק לפיו המקרה איננו נופל לגדר המקרים החריגים שנקבעו בפסיקה לצורך סילוקן על הסף של בקשות לאישור תובענות כייצוגיות.
התובע לא ויתר, והגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפני בית המשפט העליון.
הכלל: אין לדון בבקשת המחיקה על הסף לפני הדיון בבקשת האישור
בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו שככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור.
במילים אחרות, בית המשפט העליון קבע שאין מקום לערוך דיון מקדמי בבקשה למחיקה על הסף של בקשת האישור וזאת לפני הדיון בבקשת האישור עצמה ובנפרד ממנו.
הנימוק לכך נעוץ בעובדה לפיה בקשת האישור הינה, כשלעצמה, הליך מקדמי (הגם שיש לו השלכה רבה על תוצאות ההליך העיקרי בתיק). לפיכך, פיצול הדיון בבקשת האישור לתתי הליכים מקדמיים נפרדים הינו מיותר ועלול רק לגרום לסרבול שלא לצורך של התיק כולו.
שכן, אם בקשת האישור תצטרך להידחות מאחר שהיא איננה עומדת בתנאים הנדרשים לאישורה לפי חוק התובענות הייצוגיות, אזי היא ממילא תידחה בתום הדיון בה. לעומת זאת, הגשת בקשה למחיקה על הסף של בקשת האישור, איסוף התשובות לבקשת המחיקה, דיון והחלטה בבקשת המחיקה, ויתר ההליכים ששכיחים בעניין זה (הגשת ערעור או בר"ע לבית המשפט העליון), עלולים להביא לבזבוז שלא לצורך של זמנם היקר של בתי המשפט והצדדים, ולעיכובו (במקום להאצתו) של סיום התיק.
החריג: ניתן לדון בבקשת המחיקה רק כשברור שבקשת האישור הינה בקשת סרק
עם זאת, ביהמ"ש העליון לא סתם לגמרי את הגולל על עריכת דיון מקדמי נפרד בבקשה למחיקה על הסף של בקשת אישור תביעה כייצוגית.
לדבריו, לכלל האמור קיים חריג, אם כי חריג צר: ניתן לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור רק במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשת האישור ולא כלום. כלומר, כאשר כבר הקריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה שהמדובר בבקשת סרק, ושהדיון בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית.
מדובר, למשל, במקרים בהם בקשת האישור הוגשה על ידי גורם שמנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור שאין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים, כפי שנדרש בסעיף 4(א) לחוק התובענות הייצוגיות, או כאשר מדובר בתובענה שאיננה מסוג העניינים שמופיעים בתוספת השניה לחוק או בהוראת חוק מפורשת אחרת, כפי שדורש סעיף 3 לחוק.
אולם, המקרה דנן, והמחלוקת הרחבה שהתעוררה בין הצדדים, אינם נכללים בגדר החריג הצר הנ"ל, ועל כן אין מקום לערוך דיון מוקדם נפרד בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור במקרה זה.
עם זאת, ביהמ"ש העליון גם הדגיש שאין בהחלטה דלעיל כדי להכריע בשאלה האם יש מקום לדחות את בקשת האישור לגבי משרד רוה"ח. לצורך ההכרעה בבקשת האישור, יהיה על מבקש האישור לעמוד בתנאים רבים על מנת שבקשתו תתקבל, כגון הוכחת עילת תביעה, כאמור בסעיף 4 לחוק, וקיום "אפשרות סבירה" להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה, כאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק, ועוד. תנאים אלה הינם הרבה יותר מחמירים ומורכבים מאשר הרף הנמוך שעל מבקש האישור לעמוד בו על מנת שבקשתו לא תימחק על הסף.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
