נזקים שאינם פיזיים

(ת"א 12683/99 אייל נ' בית החולים הדסה הר הצופים). בית המשפט קיבל תביעת רשלנות רפואית -מתן פיצוי בגין נזקים שאינם פיזיים.

האחריות הרובצת על כתפי הרופאים, היא האחריות לחיי אדם, הינה קשה ומורכבת. אולם, מלבד הפן הרפואי הברור שנובע כתוצאה מנטל הנשיאה באחריות זו, אשר לעיתים בא לידי ביטוי בחריצת גורלו של המטופל לחיים או למוות, מתקיים גם פן נוסף, משפטי, המלווה את הרופא בכל מהלך הטיפול הניתן על ידו. כך, קיימים במדינת ישראל מספר חוקים ודוקטרינות משפטיות, אשר מתווים לכל רופא את דרך ההתנהגות הסטנדרטית המצופה ממנו, כאשר סטייה מן הדרך הזו עלולה להוביל להגשת תביעת רשלנות רפואית כנגד אותו רופא.
רשימת החובות המשפטיות המוטלות על הרופא הינה רשימה ארוכה, הכוללת, בין היתר, את חובת הגילוי וקבלת הסכמתו המושכלת של המטופל לביצוע הטיפול הרפואי בו, את החובה לנהל רישום תקין של תיעוד הטיפול הרפואי ולצידן את החובה לבצע את הטיפול על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בנסיבות העניין. לא פעם נשמעת על ידי הרופאים במדינת ישראל הטענה כי נטל החובות ה"משפטיות" המוטל עליהם, כאמור, הינו כבד מנשוא ופוגם במטרה העיקרית של הטיפול הרפואי – הצלת חיי אדם וטיפול בבעיות הרפואיות של המטופל. יחד עם זאת, לאור חקיקת חוק זכויות החולה בשנת 1996 וחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הצטרפה להתפתחות מדע הרפואה והיכולות הטכנולוגיות, קיימת נטייה מצידם של בתי המשפט לקבל תביעות רשלנות רפואית המוגשות לפיתחם, תוך שכלול הסטנדרטים הרפואיים המקובלים והגדלת רף ההתנהגות המצופה מן הרופא הסביר.
על רקע זה הגיש מר אייל תביעת רשלנות רפואית לבית משפט השלום בירושלים, כנגד בית חולים הדסה הר הצופים. במסגרת תביעתו טען התובע כי הרופאים התרשלו באיבחון דלקת התוספתן בה לקה ובשל כך איחרו בביצוע הניתוח, עובדה שהובילה לביצוע ניתוח גדול ומסובך יותר ולתקופת החלמה ארוכה מזו שהייתה נדרשת מהתובע, אילו היו הרפואים מאבחנים את הדלקת במועד. אשר על כן, תבע התובע סך של חמישים אלף שקלים, בגין אי הנוחות, הסבל ועוגמת הנפש שנבעו מאותה רשלנות רפואית באיבחון, כמפורט לעיל.
הנה כי כן, בשל נטיית בתי המשפט להחמיר בקיום החובות על ידי הרופאים, החל גל הגשת תביעות רשלנות רפואית, אשר הנזק שבגינו נדרש פיצוי הוא אינו בהכרח נזק פיסי שנגרם למטופל, אלא נזק מסוג אי נוחות ועוגמת נפש, הנובעים מהטיפול הרפואי.
בית החולים הנתבע טען כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידו של הצוות הרפואי שכן האיבחון והטיפול שניתנו לתובע לא חרגו מהסטנדרטים הרפואיים המקובלים ואף אם כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של חמש אלפים שקלים, לכל היותר, בגין סוג הנזק לו הוא טוען.
בית המשפט קובע, על פי הראיות שהוגשו לו במסגרת ההליך, כי היה איחור של מספר שעות באיבחון הבעיה ממנה סבל התובע וכי ההמתנה לניתוח עלולה לגרום להתפוצצות התוספתן או לניקובו. אשר על כן, בית המשפט פוסק כי אותה רשלנות רפואית באיבחון היא זו שהביאה לנזקיו הנטענים של התובע ומכאן שעל בית החולים לפצותו. סך כל הפיצוי שנקבע לזכותו של התובע עמד על הסך של כעשרים ושבעה אלף שקלים, המצטרפים לתשלומים נוספים (הוצאות משפט, שכר טירחת עורך דין) שחויב בית החולים לשלם לו.