מחלת הקוליטיס מאופיינת בתקופות הפוגה והאבחון שלה מעט מורכב, מצבים כאלה עלולים להכיל סיכון גבוה יותר לטעויות, לעיתים הן בלתי נמנעות ולעיתים פשוט רשלניות, למשל בפסק הדין הבא של אבחון שגוי של חולה שכבר אובחן.
עם כל ההתקדמות הטכנולוגית ופריצות הדרך המדעיות בכלל והרפואיות בפרט, יש עדיין גורם אחד חשוב בתוך המערכת – הגורם האנושי. האדם במערכת הרפואה הוא חלק חיוני שפועל למען הצלת חיים והטבת איכות החיים בכל יום. עם זאת ולמרות כל הכוונות הטובות לעיתים נעשות טעויות ובמקרה הזה הן טעויות של חיים ומוות. לעיתים אלה טרגדיות בלתי נמנעות, אך במקרים שניתן היה למנוע אותן הן חורגות מתחום הטעות אל התחום של רשלנות.
כאשר מתעוררת התהייה אם אירעה רשלנות או לא, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי עם כל פרטי המקרה על מנת לקבל חוות דעת מקצועית. משום שבמקרים כאלה יש לברר האם הייתה רשלנות, האם נגרם נזק שיכול היה להימנע והאם יש קשר בין השניים. ללא שלושת התנאים האלה לא ניתן לבסס עילת תביעה. רשלנות רפואית עלולה להתרחש גם במקרים של טיפול במחלות כרוניות, כמו במקרה שלפנינו שעוסק ברשלנות באבחון קוליטיס.
מהי קוליטיס?
קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) היא מחלת מעי דלקתית וכרונית, שמופיעה במגוון דרגות חומרה, בהתאם להיקף הפגיעה ברירית (הדופן הפנימית) של המעי הגס. לרוב הפגיעה מתחילה באזור הרקטום ויכולה להקיף אזור קטן מאוד ועד למעי הגס כולו. זו מחלה כרונית שפוגעת בנשים וגברים כאחד, יכולה להתעורר בכל גיל אך לרוב מתפרצת בגיל צעיר. אין לה מרפא והיא מאופיינת בתקופות של התפרצות (התלקחות) ותקופות של הפוגה (רמיסיה).
בישראל מאובחנים כ-25,000 חולים בקוליטיס והתחלואה בשנים האחרונות נמצאת בעלייה למרות שבעולם המערבי חלה התמתנות בשיעורי המחלה. הסיבות למחלה אינן ברורות וכיום מתחזקת הטענה כי זו מחלה אוטואימונית שייתכן שמעורבים בה גורמים גנטיים וככל הנראה גם גורמים סביבתיים כמו קיומם של חיידקים ספציפיים במערכת העיכול.
המחלה יכולה להתבטא אחרת אצל בני אדם שונים, אבל התסמינים הנפוצים של המחלה הם: שלשול, הפרשות דמיות או ריריות, כאבי בטן, חום, חוסר תאבון, ירידה במשקל ולעיתים גם נפיחות בבטן התחתונה. האבחון נעשה על ידי רופא בלבד באמצעות מספר בדיקות משום שעדיין אין בדיקה אחת לאבחון קוליטיס. לרוב תעשה בדיקת דם ואם מדדים מסוימים יעלו חשד (כמו רמת חלבון נמוכה, רמה גבוהה של תאים המלמדים על דלקת), תתבצע בדיקת דימות, בדרך כלל קולונוסקופיה, לקיחת ביופסיה ובדיקת צואה. הטיפול בקוליטיס הוא תרופתי וממוקד סימפטומים ותלוי בחומרת המחלה אצל המטופל וממוקד איזון, לאחרונה מוצע גם טיפול ביולוגי.
בזמן שהצוות ניסה לאבחן, האבחון כבר היה בהיסטוריה הרפואית
בתביעה אזרחית שנידונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע התבררו העובדות שנביא בפניכם כאן. התובע, איתן, אובחן בשנות ה-60 על ידי רופא המשפחה שלו בקוליטיס, אחרי סדרה של התפרצויות דלקת במעי הגס. הוא טופל בתרופה מתאימה שהצליחה לדכא את המחלה והביאה לרגיעה (רמסיה ארוכה) של כמעט 15 שנים. ב-1979 הוא החל לסבול מתסמינים של חום, כאב, שקיעת דם ופצעים מוגלתיים בגוף, מה שהביא בסופו של דבר לאשפוזו בבית החולים מאיר בתחילת 1980, אלא ששוחרר ללא אבחנה.
כתשעה חודשים אחר כך הגיע איתן שוב אל בית החולים מאיר והפעם יצא עם אבחנה למחלתו, רק שזו התגלתה בדיעבד כמוטעית. הוא אובחן במחלה בשם בכטשט (בקצ'ט), שהיא דלקת מערכתית של כלי דם (וסקוליטיס), אבחנה שלוותה בהערה מעט תמוהה של הרופאים כי אינם בטוחים בנכונות האבחנה. למרות זאת החל איתן בטיפול מיועד למחלה שכלל סטרואידים במינון גבוה. כמאמר אגב יש לציין שטיפול לאורך תקופה ממושכת בסטרואידים עשוי להביא להידלדלות עצם.
7 שנים מאוחר יותר אושפז איתן שוב ואובחן במחלת עור, אך לא היתה בכך תשובה לתלונות שלו על כאבי גב. מועד לצילום CT נקבע לחצי שנה מאוחר יותר , אך לפני מועד הבדיקה קרסה אחת החוליות בגבו והוא נותר משותק במחצית גופו, כמו כן לטענתו השימוש בסטרואידים הביא להתפרצות מחלת הסוכרת. לאחר מסכת אשפוזים בבית לוינשטיין ובבית החולים בלינסון, אובחן איתן ב-1990 בקוליטיס כרונית, שכזכור אובחן בה למעשה כבר ב-1964. הוא חזר לקבל את התרופה שסיעה לו גם בעבר והפעם היא גם פתרה את מחלת העור. איתן הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים הכללית, כמעסיקה של הרופאים שטיפלו באיתן וכאחראית לבתי החולים בהם אושפז, בגין הנזקים הבלתי-הפיכים שנגרמו לו. בית המשפט נדרש לבחון אם האבחון המאוחר היה בגדר רשלנות ואם אבחון מוקדם היה מונע את הנזק.
התובע טופל שנים בסטרואידים ולא נבדק למרות הסיכון להידלדלות עצם
כדי לבחון אם הופרה חובת הזהירות, חילק בית המשפט את הדיון לשני האשפוזים. לגבי האשפוז הראשון, ממנו שוחרר איתן ללא אבחנה, רואה בית המשפט שתי בעיות ושתיהן נובעות ממקור אחד – לאור העובדה שהרופאים לא הצליחו לאבחן את מחלתו של איתן והחשד כי מדובר במחלה הפוגעת בדרכי העיכול, ראוי היה או לבצע בדיקות מקיפות יותר, כמו למשל ביופסיה שהיא גם חלק מהפרוטוקול הרפואי במקרים כאלה, או לעיין בהיסטוריה הרפואית, שם היה מצוין האבחון בקוליטיס, או לפחות לחקור את המטופל לגבי עברו הרפואי. בנושא זה רואה בית המשפט בפעולות הצוות רשלנות שאף גררה אחרי השלכות שליליות לאורך שנים עבור התובע, איתן.
גם באשפוז השני מוצא בית המשפט רשלנות ואף חמורה יותר. לא רק שלא נבחנה היסטוריה רפואית שוב ונערך אבחון שלא על פי פרמטרים רפואיים סטנדרטים, אלא שניתן בעקבותיו טיפול מסוכן בסטרואידים שאף הביא לנזק חמור.
בית המשפט בחן גם את התנהלותו של רופא המשפחה שהמשך שבע שנים רשם סטרואידים על בסיס קבוע ללא מעקב נאות וללא מעקב מומחה וזאת בניגוד גמור להליך הרפואי המקובל. גם באשפוז השלישי רואה בית המשפט רשלנות משום שלא נערכו לתובע בדיקות חוזרות למרות החשד למחלת מעיים והפעם החשד אמור היה להתגבר בשל הופעת מחלת העור, שהיא סיבוך נדיר אם כי ידוע של קוליטיס. גם קביעת המועד המאוחר לצילום ה-CT לגב, זה שאליו לא הספיק איתן להגיע, נקבעה כרשלנית על ידי בית המשפט הואיל ובמצבו של איתן ולאור השימוש הממושך בסטרואידים היה על הצילום להיעשות במועד מוקדם יותר. למעשה בכל אחד משלבי הטיפול מצא בית המשפט התרשלות, החל מהאבחון השגוי ועד הטיפול הלקוי שהביאו בסופו של דבר לקריסת החוליה ולשיתוק בלתי הפיך.
[ת"א (באר שבע) 22-92 איתן ונורה הדר נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
