תביעה: הרופאים לא ביצעו בדיקה מעמיקה
מירית (כל השמות בדויים) נולדה בשנת 1998 לאביטל, וכבר בסמוך ללידתה נמצא, כי היא סובלת מסינדרום פייר רובין (PRS), ובין היתר, מפגיעה בסנטר, מחיך שסוע, מפגם בלב, מאצבע שישית בגפיים ועוד.
במהלך ההיריון עברה אביטל סקירת מערכות ובדיקות אולטרסאונד אצל רופאים שונים של מכבי שירותי בריאות, ותביעותיהן של מירית ואביטל לקיומה של רשלנות רפואית בהריון מתמקדות בסקירת המערכות המורחבת שנערכה לאביטל בשבוע ה-22 להריונה. לטענתן, הסקירה בוצעה בצורה לא ראויה, תוך רשלנות רפואית במהלך ההריון, ועל כן לא נתגלו כל המומים מהם סובלת מירית. עוד הן מוסיפות וטוענות, כי צריך היה ליידע את אביטל שסקירת המערכות שעברה הינה חלקית בלבד, וקיימת אפשרות לערוך בדיקה מעמיקה ומקיפה יותר.
בית המשפט נדרש להכריע במספר שאלות: האם היה אפשר לגלות את מומיה של מירית על ידי הבדיקות שעברה אביטל במהלך ההיריון? האם קיימת חובה על הרופא ליידע את אביטל שהבדיקה שעברה איננה מסוגלת לאתר את כל המומים, וכי יש אפשרות לבצע בדיקה מקיפה יותר במסגרת פרטית? האם גילוי המומים כבר במהלך ההיריון היה מביא להפסקת ההיריון מצד אביטל? ושאלות נוספות הדרושות לשם הכרעה בשאלת קיומה של רשלנות רפואית בהריון או לאו.
הרופאים לא חרגו מהסטנדרט הראוי, אך הפרו חובות גילוי
לגבי אפשרות גילוי המומים, בית המשפט קבע, לאחר בחינת חוות הדעת המקצועיות השונות וכלל העדויות, כי אכן ניתן היה לגלות לפחות מום אחד מבין כלל המומים מהם סובלת מירית, מה שהיה מוביל, ככל הנראה, לביצוע של בדיקות מקיפות יותר. עם זאת, בשאלת קיומה של רשלנות רפואית בהריון קבע בית המשפט, כי הרופאים לא חרגו מהסטנדרט הנדרש לאבחון מצב הסנטר, וגם לא בביצוע הבדיקה החלקית, שכן זה היה הסטנדרט הרפואי באותה התקופה.
לגבי החובה ליידע את אביטל על חלקיות הבדיקה, קיבל בית המשפט את טענות התביעה, וקבע, כי אכן הייתה מוטלת על הרופא החובה ליידע אותה על חלקיות הבדיקה שבוצעה לה, כמו גם על האפשרות לערוך בדיקה מקיפה יותר באופן פרטי, ומשלא עשה זאת, התרשל הרופא כלפיה. בית המשפט הוסיף והבהיר, כי ישנן נסיבות מתאימות בהם קיימת חובה ליידע את המטופל על אפשרויות טיפול המתבצעות רק במסגרתה של רפואה פרטית, והמקרה דנן עונה על נסיבות אלו.
בית המשפט סבר, כי במקרה שלפנינו לא ניתן ליישם את דוקטרינת ההולדה בעוולה הידועה ומוכרת בתביעות רשלנות בהריון, שכן מומיה של מירית אינם חמורים במידה הנדרשת, ועל כן רק אביטל זכאית לפיצויים בגין רשלנות הרופא ולא מירית. לאור זאת, עבר בית המשפט לבחון את שאלת הנזקים שנגרמו לאביטל, ובכלל זאת, ההוצאות וההפסדים שנגרמו לה עקב הטיפול במירית.
אביטל טענה, כי בשל מצבה הבעייתי של מירית, נמנע ממנה לשוב לעבודתה במשך כשנה וחצי לאחר הלידה, וגם לאחר שחזרה לעבודה, היא נאלצה להפסיד ימים רבים עקב הניתוחים הרבים שעברה מירית, מה שפגע גם באפשרויות הקידום שלה בעבודה. בית המשפט קיבל את טענותיה של אביטל בתביעת רשלנות רפואית בהריון דנן באופן חלקי, ופסק לה פיצויים בסך 200,000 ש"ח.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
