פעולות החייאה הינן סדרת פעולות דחופות להצלת חייו של אדם שסובל מדום לב או דום נשימה עקב כשל חריף של תפקוד מערכות הגוף החיוניות. ביצוע רשלני שלהן עלול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.
פעולות החייאה הינן פעולות חירום רפואיות שיש לבצע על מנת להציל את חייו של אדם שלקה בדום לב או דום נשימה ואיבד את הכרתו עקב כשל חריף של תפקוד מערכות הגוף החיוניות שלו, כגון מערכת הנשימה, מערכת הדם והלב, ומערכת העצבים המרכזית. רוב המקרים שמצריכים החייאה במבוגרים מתרחשים בשל מחלות לב (ובעיקר עקב התקף לב). מטרת פעולות ההחייאה הינה להשיב את מערכות הגוף החיוניות לפעילות תקינה, או לכל הפחות לסייע להזרמת דם וחמצן אל המח והלב ולהשבת קצב הלב לקדמותו עד להגעת אמבולנס וצוות רפואי מקצועי.
חשוב לבצע את פעולות ההחייאה במטופלים בהקדם האפשרי, מאחר שכל דקה שחולפת עלולה להיות קריטית. ככל שפעולות ההחייאה במטופלים מבוצעות בהקדם, כך גם גדלים הסיכויים להצלת חייהם, הקטנת נזקיהם, והחלמתם. בדרך כלל חולפות כ-8 עד 10 דקות עד שמגיע אמבולנס מרגע אזעקתו, בעוד שלתאי המח נגרם נזק בלתי הפיך כבר לאחר 4 עד 6 דקות של דום לב או נשימה, מאחר שזהו פרק הזמן שבו תאי המח יכולים להתקיים ללא חמצן. מכאן נובעת החשיבות העצומה של ביצוען המהיר של פעולות ההחייאה מייד לאחר התמוטטות המטופל ועוד לפני פינויו לבית החולים, וזאת כדי למנוע גרימת נזק בלתי הפיך למוחו ומותו עקב כך. [ראו גם: דום לב עשוי להיגרם בשל מחדלים בטיפול].
מהן פעולות ההחייאה העיקריות?
פעולות ההחייאה העיקריות כוללות עיסויי חזה, פתיחת נתיבי אוויר, והנשמה מלאכותית.
פעולות אלו נועדו להפעיל באופן מלאכותי את מערכות הנשימה והדם של המטופל על מנת לספק חמצן לתאי המח והלב שלו ועד להשבת פעילות לבבית עצמונית שלו.
בהתאם להנחיות העדכניות שפורסמו על ידי איגוד הלב האמריקאי בשנת 2010, יש לשים את הדגש בפעולות ההחייאה על ביצוע עיסויי החזה בעוצמה ובקצב הנכונים, ולפתוח עמן את סדר פעולות ההחייאה. ממחקרים שנערכו עלה שביצוע עיסויי החזה באופן רציף הינו הפעולה החשובה והמשמעותית ביותר לצורך ביצוע החייאה יעילה. לפיכך, יש להתחיל את ביצוע ההחייאה באמצעות עיסויי חזה (רצוי בשילוב דפיברילטור לצורך מתן שוק חשמלי, ככל שישנו כזה בשטח), ולבצע את פעולות פתיחת נתיבי האוויר וההנשמה המלאכותית לאחר מכן.
מטרת עיסויי החזה והלב הינה להחליף באופן מלאכותי את פעולות הכיווץ וההרפיה של הלב, ובכך להוביל דם ממנו לכל תאי הגוף. בעת העיסוי יש למקום את כפות הידיים מעל עצם החזה של המטופל, שנמצאת מעל שריר הלב שלו. הלחץ על עצם החזה במהלך העיסוי מפעיל לחץ על שריר הלב, שגורם להתכווצותו. התכווצות זו מובילה להזרמת דם אל הגוף דרך אבי העורקים. הרפיית הלחץ על בית החזה יוצרת לחץ שלילי בתוכו, שגורם לדם לזרום מהגוף בחזרה ללב, וחוזר חלילה.
פתיחת נתיבי האוויר כוללת סילוק הפרשות מפיו של המטופל (ככל שישנן כאלו). לאחר מכן יש להניח יד אחת על מצחו, יד שנייה מתחת ללסת התחתונה שלו, ולהטות את ראשו מעט אחורנית. עם זאת אין להטות לאחור את ראשו של מטופל שיש חשד שהוא נפגע בגבו, מאחר שהיא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לחוט השדרה שלו.
במידה שבית החזה של המטופל אינו מתרומם מאליו, סימן שהוא הפסיק לנשום, ובמקרה כזה יש לבצע בו גם הנשמה מלאכותית. מטרת ההנשמה המלאכותית הינה להכניס לגוף המטופל פחמן דו-חמצני, שמגרה את מערכת הנשימה באופן שאמור ליצור תגובה של מוחו. ההנשמה המלאכותית מתבצעת מפה לפה, או מפה לאף, אולם רצוי לבצע אותה באמצעות מסכת כיס, שמשמשת כמגן מפני מגע ישיר עם פיו או אפו של המטופל, ובכך ולמנוע הדבקה במחלות זיהומיות. לפי המלצת איגוד הלב האמריקאי, ניתן לוותר על ההנשמה המלאכותית בהעדר מסכת כיס, ולבצע לחיצות חזה שגורמות לתהליך נשימה, שעל אף שהוא אינו יעיל כמו הנשמה מלאכותית, יכול אף הוא לסייע לייצוב החולה עד להגעת צוות האמבולנס.
סוגים של טיפולי החייאה
קיימים שלושה סוגים של טיפולי החייאה: החייאה בסיסית, החייאת מכשירים בסיסית, והחייאת מכשירים מתקדמת.
החייאה בסיסית
החייאה בסיסית הינה החייאה שנעשית ללא ציוד ומכשירי החייאה, ואשר כוללת את שלוש הפעולות הבסיסיות של עיסויי חזה, פתיחת נתיבי אוויר, וביצוע הנשמה מלאכותית. במקביל חשוב כמובן להזעיק את מד"א או כל צוות רפואי אחר שמיומן במצבי חירום, כגון זק"א וחברות הצלה אחרות.
חשוב להבין שלמרות שמדובר בהחייאה הבסיסית ביותר, אשר מתבצעת ללא מכשירי החייאה ולא פעם גם באמצעות אדם שאינו מיומן בהכרח בביצוע פעולות החייאה, עדיין מדובר בפעולה חשובה שביכולתה להציל את חייהם של המטופלים, במיוחד אם היא נעשית בארבע הדקות הראשונות לאחר התמוטטותם, שאז ניתן להציל כ-70% מהמטופלים. לפיכך, ככל שפעולות ההחייאה הבסיסית נעשות באופן מהיר ויעיל, כך גם גדלים סיכויי ההצלה של המטופל וסיכויי החלמתו.
החייאת מכשירים בסיסית
החייאת מכשירים בסיסית הינה החייאה שנעשית באמצעות מכשירים שונים, כגון מפוח הנשמה ידני ("אמבו"), בלון חמצן, ומנתב אוויר; מכשיר לביצוע עיסויים ("קרדיופמפ"); דפיברילטור חצי אוטומטי, סקשן, ועוד.
מנתב האוויר הינו מכשיר חלול שעשוי מפלסטיק ואשר מחבר בין הפה של המטופל לקנה הנשימה שלו ובכך מוודא שהחמצן שיוצא ממפוח ההנשמה הידני אכן נכנס אל קנה הנשימה של המטופל. הדפיברילטור החצי אוטומטי הינו מכשיר שמזהה את קצב הלב של המטופל ובעת הצורך ממליץ על מתן שוק חשמלי. ואילו הסקשן הינו מכשיר שמשמש לשאיבת הפרשותיו הנוזליות של המטופל.
החייאת מכשירים בסיסית הינה החייאה שמתבצעת באמצעות לפחות שני אנשים, שלפחות אחד מהם צריך להיות בהכשרה של חובש ומעלה. החייאה זו עדיפה על ההחייאה הבסיסית מאחר שהיא כוללת החדרת חמצן לגוף המטופל תוך עשיית עיסויים לחזה וללב בו זמנית. בנוסף, להבדיל מהחייאה בסיסית, בהחייאת מכשירים בסיסית הסיכון להידבקות ממחלות זיהומיות מתבטל כמעט לגמרי.
החייאת מכשירים מתקדמת
החייאת מכשירים מתקדמת הינה ההחייאה האינטנסיבית ביותר, מאחר שהיא כוללת פעולות נוספות מעבר לפעולות החייאת המכשירים הבסיסית, ובהן אינטובציה (צנרור קנה הנשימה באמצעות החדרת צינור פלסטי שמכונה טובוס דרך אפו או פיו של המטופל אל תוך קנה הנשימה שלו, וזאת כדי להבטיח מעבר חופשי של אוויר אל הריאות ומהן), מתן תרופות החייאה שונות, דפיברילציה ידנית, ועוד.
החייאת מכשירים מתקדמת מתבצעת על ידי צוותי חירום רפואי שכוללים אדם בעל הכשרה של פרמדיק ומעלה. מדובר בצוותים שמאיישים את ניידות הטיפול הנמרץ של גופים כגון מגן דוד אדום, חברות ההצלה, וחברות פרטיות שמעניקות טיפול לחולי לב (כגון שח"ל), וכן בצוותי ההחייאה שקיימים בתוך בתי החולים ומוסדות רפואיים נוספים.
משרד הבריאות נוהג להוציא מעת לעת חוזרים מתעדכנים בכל הנוגע לאופן ניהול מערך החייאה במוסדות ו/או מתקנים רפואיים, שבהם נעשית החייאת מכשירים מתקדמת. מדובר בחוזר שמופנה אל בתי החולים; קופות החולים; מנהלי מרפאות כירורגיות/מכוני דיאליזה/מרפאות שיניים; מוקדים לרפואה דחופה; ארגוני הצלה; וחברות האמבולנסים. נכון לשנת 2020, החוזר העדכני בנושא זה הינו חוזר מס' 3/2019. חוזר זה קובע שבכל מוסד רפואי צריכים להיות צוות החייאה, שהינו צוות מקצועי שעבר הכשרה מיוחדת בתחום ההחייאה, וכן עגלת החייאה, שכוללת דפיברילטור, מפוח הנשמה עם בלון חמצן, מנתב אוויר, תרופות החייאה, ועוד. התכולה הספציפית של כל עגלת החייאה נקבעת בהתאם לסוג המטופלים שאותם היא נועדה לשרת (מבוגרים, ילדים, ויילודים), ויש להציב אותה במרחק הגעה של עד 5 דקות מכל מטופל.
עילות רשלנות רפואית בטיפולי החייאה
למרות שטיפולי החייאה מוגדרים כטיפולים מצילי חיים, שחשוב לבצעם באופן מהיר ויעיל, גם טיפולים אלו עלולים למרבה הצער להיות כרוכים ברשלנות רפואית, כמו כל טיפול רפואי אחר.
רשלנות בטיפולי החייאה יכולה להתבטא באופנים שונים ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו. מדובר למשל במקרים בהם הצוות הרפואי התמהמה והתעכב ללא צידוק סביר בכל הקשור לביצוע פעולות ההחייאה, דבר שגרם למותו המיותר של המטופל או לגרימת נזקים בלתי הפיכים והקטנת סיכויי ההחלמה שלו. רשלנות רפואית עלולה להתרחש גם במקרים שבהם הצוות הרפואי ביצע את פעולות ההחייאה שלא בהתאם לפרוטוקול הרפואי המקובל, כמו שימוש לא מקצועי ולא זהיר במכשיר הדפיברילטור, ביצוע לקוי של פעולת האינטובציה, מתן תרופות שאינן מתאימות לטיפולי החייאה, או מתן תרופות שמתאימות לטיפולים אלו אך במינון לא מתאים, וכדומה. בנוסף, עלולה להתרחש רשלנות רפואית במקרים בהם ציוד מכשירי ההחייאה היה חסר או לא תקין, או בשל העדר צוות החייאה שעבר הכשרה כנדרש, וזאת לרבות בניגוד להוראות חוזר משרד הבריאות שצויין לעיל.
במסגרת ת"א (חי') 1233/05 עזבון המנוחה בכור בת אינה ז"ל נ' המרכז הרפואי העמק, נדונה תביעה שעסקה בתינוקת שנולדה בבית החולים העמק כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה, ועקב כך נקלעה לסכנת חיים. התינוקת הונשמה באמצעות מכשיר אמבו (מפוח הנשמה ידני) עם חמצן בשיעור 100%, ולאחר מכן באמצעות טובוס. בהמשך הועברה התינוקת לפגיה כשהיא עדיין מונשמת, שם היא עברה מספר החייאות נוספות, אולם למרות כל מאמצי ההחייאה שנעשו בה היא נפטרה כעבור 5 שעות בלבד לאחר הלידה. הוריה של התינוקת ועזבונה הגישו תביעה כנגד בית החולים וקופת חולים כללית, שמשמשת כבעלים של בית החולים. בהתאם לראיות והעדויות שהוגשו בפניו, קבע בית המשפט כי הצוות הרפואי של בית החולים כשל בזיהוי מצוקתה הנשימתית של התינוקת בזמן, וכן בביצוע פעולות הנשמתה. בהתאם לקביעה זו קיבל בית המשפט את התביעה, ופסק לתובעים פיצויים בסך כולל של 878,061 ₪.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
