רשלנות רפואית בהשתלת איברים

רשלנות רפואית בתחום השתלת איברים אינה עוסקת רק בדחיית האיבר המושתל, לעיתים היא מעידה על טעויות מערכתיות, או נהלים שגויים, אלא שלא פעם הן עולות בחיי אדם.

השתלת איברים היא אחת מפריצות הדרך הרפואיות והטכנולוגיות של סוף המאה ה-20 שנמצאת בתהליך מתמיד של שיפור ושכלול. השתלת איבר היא לרוב הטיפול האחרון למצב של אי ספיקה סופני של איבר והיא בגדר טיפול מציל חיים שאף מאריך את תוחלת החיים ואיכות החיים של המטופל. בישראל ניתן להשתיל איברים (כליות, ריאות, לב, כבד ולבלב) ולשתול רקמות (קרנית, עור, מסתמי לב, עצמות, גידים ומפרקים), באמצעות תרומה על ידי אדם אחר או במתן הסכמה של המשפחה לתרומת איברי יקירה שנפטר. הצלחת השתלת איברים נמדדת בהחזרת המטופל לתפקוד גבוה.

כל הליך השתלת ותרומת האיברים בישראל מוסדר בחוק השתלת איברים התשס"ח-2008, כולל נושא האתיקה הרפואית וישראל חתומה על אמנת איסטנבול (DICG). בהשתלת איברים יש חשיבות עצומה להליך, להתאמה ולתקינות הבדיקות הנדרשות (ביניהן בדיקות נשאות נגיפים שונים ובדיקות תפקוד), ההקפדה עליהן היא חלק בלתי נפרד מהצלחתו של ההליך. רשלנות רפואית בתחום של השתלת איברים אם כך תתבטא לא רק בהצלחת ההליך, בעמידתם בסטנדרט של ההליך והבדיקות שקדמו לו, אלא גם בהוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות ובין הנזק שנגרם למטופל, או לפעמים בין הנוהל לנזק.

טעות שהפכה לטרגדיה: איברים של תורם נשא HIV הושתלו בחמישה חולים

באוגוסט 2011 פורסם באתר Ynet על טרגדיה שהתרחשה בטאיוואן, בה חמישה מושתלי איברים נדבקו באיידס לאחר שהושתלו בגופם איברים מתרומת איברים של תורם נשא HIV (נגיף האיידס). מהכתבה עולה כי המשפחה שבחרה לתרום את איבריו של הצעיר בן ה-38 שנפל אל מותו לא היתה מודעת לנשאות. אולם, נראה כי בבית החולים האיברים המיועדים להשתלה עברו בדיקות, בין היתר בדיקות HIV, ולמרות התוצאות החיוביות לאיידס בחרו בכל זאת לבצע את ההשתלה. כל המושתלים נבדקו לאחר ההשתלה ונמצאו חיוביים ל-HIV. המושתלים, שנמצאים תחת טיפול תרופתי נוגד דחיית שתל שמחליש משמעותית את מערכת החיסון, החלו בטיפול מקביל של קוקטייל התרופות הניתן למאובחנים בתסמונת הכשל החיסוני (איידס), אך ספק אם יוכלו לסייע.

הרשלנות הרפואית והקשר לנזק למושתלים במקרה הזה בולט לעין. הבדיקות שנעשו לאיברים לא הותירו ספק באשר לנשאות של התורם ולכן החלטת הרופאים להתעלם מתוצאות הבדיקות ולהשתיל בכל זאת את האיברים מנוגדת לפרוטוקול ולא פחות מתמוהה. חשוב לציין כי המקרה הזה היה נדיר גם בשעתו, אם כי הוא לא נחלתן של מדינות לא מפותחות בלבד. חצי שנה לפני שהתפרסם המקרה בטיוואן, בפברואר 2011, פורסם באתר Ynet על מקרה אחר העוסק ברשלנות רפואית בהשתלת איברים שהתרחש בארה"ב.

רשלנות רפואית בשל נוהל לקוי הביאה להידבקות מושתל כליה באיידס

במקרה זה מדובר בהשתלת כליה מאדם חי שעברה על פניו בהצלחה. לאורך השנה הראשונה סבל מושתל הכליה מעליות חום ומאי ספיקת כליות, אלא ש-375 ימים לאחר ההשתלה אושפז הנתרם בשל פטרת בחלל הפה והוושט ובבדיקות נתגלה כי נשא HIV. בדיקת נשאות HIV נעשתה גם לתורם וחזרה חיובית.

לפי תיאור העובדות בכתבה נבדקו גם התורם וגם הנתרם ונמצאו שליליים לפני ההשתלה. התורם דיווח על קיום יחסי מין עם גברים וגם כי חלה בעבר בעגבת (סיפיליס), אך כאמור בדיקת נשאות HIV היתה שלילית ולכן אושר לתרומה. בדיעבד התברר כי בדיקת נשאות HIV לתורם נעשתה 12 ימים לפני הניתוח להסרת הכליה, למעשה בבדיקה חוזרת של בדיקת הדם שנעשתה לתורם ביום ה-10 לפני הניתוח נתגלה כי כגבר היה נשא, אלא שבבדיקה זו לא נבדקה מחדש הנשאות ולכן ההידבקות לא התגלתה והשתלת הכליה התקיימה למצער כמתוכנן.

וועדת הבדיקה שהקים בית החולים לאחר האירוע העלתה שהצוות הרפואי לא חרג מהמנהלים. כלומר הרשלנות הרפואית במקרה הזה אינה בשיקול הדעת של הצוות, אלא מעידה על בעיה מערכתית הקשורה לנהלים ועל הצורך בקשירת קצוות שעד למקרה מצער זה נותרו פרומים מבלי שיבחינו בזאת. עד למקרה זה היה מקובל להסתפק בבדיקות נשאות לנגיפים רק חודשיים לפני הניתוח, בעקבות המקרה שונו הנהלים של מרכז ההשתלות העולמי לנוהל המחייב בדיקת נשאות לנגיפים שבועיים לפני הניתוח כדי למנוע הישנות של טרגדיה דומה בעתיד.

חשוב לציין כי הנחיות אלה אומצו על ידי ישראל שמקיימת הוראות קפדניות ומחמירות גם במקרים של תרומת איבר מאדם חי ועל אחת כמה וכמה במקרים של תרומת איברים לאחר המוות. נהלי הבדיקות בישראל נחשבים יסודיים וכוללים, מלבד בדיקות המושתל וההתאמה בין המושתל ותורם, גם  בדיקות תפקוד של איברים חיוניים וסדרה של בדיקות דם, בדיקות נשאות למחלות נגיפיות שונות, ביניהן: צהבת A ו-B, איידס, CMV וחלות אחרות ובדיקות נוספות בהתאם לאיבר המושתל. נהלים אלה נועדו לצמצם היתכנות של רשלנות רפואית בהשתלת איברים.

רשלנות ברישום רפואי של מושתל ריאה

מקרה שהובא לבית משפט השלום באשדוד הביא את סיפורו של המנוח פלוני ז"ל, בן 56 ערב מותו שסבל ממחלת ריאות כרונית ועבר ביולי 2008 ניתוח מורכב להשתלת ריאות בבית החולים בילינסון. כעבור שלושה שבועות שוחרר המנוח למחלקת שיקום נשימתי של בית-החולים "שיבא". שם הורע מצבו וכעבור שלושה ימים הוחזר לבילינסון ושם מת מסיבוכים לאחר חמישה ימים.

בתביעה שהוגשה על ידי עיזבונו נטען לקשר סיבתי ישיר בין הטיפול שקיבל המנוח במחלקת השיקום  ובעת העברתו חזרה לבלינסון למותו. כמו כן נטען לנזקים משניים שאירעו כתוצאה מניהול כושל של הרשומה הרפואית ומהעדר תיעוד רפואי. בית המשפט פסק פיצויים לתובעים, יורשי המנוח, וקיבל את טענתם כי בהיעדר תיעוד רפואי נפגעה האוטונומיה של המנוח. תוך כך, נפסק לטובתם פיצויים על סך 100,000 שקלים והחזר הוצאות משפט.

[ת"א (שלום אשדוד) 7452-04-14 עיזבון המנוח פלוני ז"ל נ' מדינת ישראל]