מניין ההתיישנות מתחיל עם קבלת התיק הרפואי

סבורים שתביעת רשלנות רפואית שלכם התיישנה? פסק הדין הבא ישנה את דעתכם. כנסו לקבלת ייעוץ שיפוטי.

בשם עיזבונה של מרמש ז"ל הוגשה תביעת נזיקין כנגד ההסתדרות המדיצינית הדסה, בטענה כי רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי של בית החולים הדסה שבבעלותה, הובילה למותה של הדיל.

בשנת 1993, חשה הדיל כאבי ראש חזקים, ואף החלה לסבול מבעיות בעיניה. בדיקה של רופא עיניים העלתה חשד לקיומו של חור ברשתית, והדיל אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם, שם עברה בדיקות וטיפולים שונים, ביניהם ניקור מותני, C.T.  ראש ועמוד שדרה. כשלושה ימים לאחר התחלת האשפוז התדרדר מצבה של הדיל והיא נכנסה לחוסר הכרה עמוק.

הטיפולים הרבים שעברה לא עצרו את ההתדרדרות במצבה, ושמונה ימים לאחר שאושפזה, נפטרה הדיל מדום לב.

התביעה: בית החולה השתהה בטיפול

המומחה מטעם התביעה טען, כי הדיל סבלה ממחלה ממושכת שהתפתחה אצלה במשך כחצי שנה, ויצרה אצלה לחץ בגולגולת, ועל בית החולים היה לנקוט מיידית במספר צעדים במטרה להקטין לחץ זה. משלא פעל כך בית החולים, אלא השתהה במתן הטיפולים המתאימים, הוא פעל ברשלנות רפואית, ולמעשה איבד את הסיכויים להצלתה של הדיל. מנגד, המומחה מטעם דחה את הדברים, וסבר כי לא רשלנות בית החולים הובילה למותה המצער של הדיל, והוסיף כי חלה התיישנות על המקרה.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי בית החולים התרשל במילוי תפקידו, ועל כן הוא פסק 300,000 ש"ח פיצויים בעבור כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, 200,000 ש"ח בעבור אובדן כושר השתכרות, ו-13,000 ש"ח בעבור ראשי נזק נוספים.

על פסיקה זו הוגשו ערעורים מצד שני הצדדים. מחד, קופת החולים ערערה על עצם קביעותיו העובדתיות של בית המשפט ובעיקר על הכרעתו בתיק, ומאידך, התובעים ערערו על גובה הפיצויים, בטענה כי הוא נמוך מדי.

דיון בשאלת ההתיישנות

עיקר הדיון של בית המשפט התרכז בשאלת ההתיישנות, שכן הדיל נפטרה באוגוסט 1993, אך התביעה הוגשה רק במרץ 2001. לכאורה, מאחר שחלפו יותר מ-7 שנים מאז קרות הנזק חלה התיישנות על התביעה, אז כיצד בכל זאת קבעו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון כי התביעה לא התיישנה?

על פי הפרשנות המקובלת בפסיקותיו של בית המשפט, תקופת ההתיישנות לא מתחילה, במידה והתובע מוכיח כי הוא לה היה מודע לכך שרשלנות רפואית הובילה לנזקיו, וכי לא היה עליו לדעת זאת.

במקרה דנן, חודשים ספורים לאחר פטירתה של הדיל, פנה בעלה של הדיל אל בית החולים במטרה לקבל מידע על הטיפול שהיא קיבלה. בית המשפט קבע, כי זהו בהחלט עיכוב סביר לאור הטרגדיה הקשה שעבר. מעבר לכך, פנייתו של הבעל לא נענתה באופן מיידי, אלא רק לאחר שהוא פנה לערכאות המשפטיות בתביעת רשלנות רפואית. לאור כל זאת, קבע בית המשפט, כי מירוץ ההתיישנות החל רק במועד בו קיבל הבעל את התיק הרפואי לידיו, ואם כך, אכן לא חלפו שבע שנים מתקופה זו ועד הגשת התביעה.

לסיכום, דחה בית המשפט העליון את שני הערעורים, והשאיר את גובה הפיצויים על כנם.

[ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נ. הסתדרות מדיצינית הדסה]