הדילמה שבדין הטלת אחריות בגין רשלנות בטיפולי חירום

מחד כל מבוקשו של הרופא הוא להציל את החולה, ומאידך מצופה ממנו לסטנדרט רפואי גבוה. על החובות המוטלות על הגורמים הרפואיים המעניקים טיפולי חירום בכתבה.

למעשה, רופא המטפל באדם במקרה חירום צריך לעמוד בסטנדרט רפואה סביר גם כן, בדיוק כמו רופא שמבצע למטופל הליך אלקטיבי (מבחירה).

רשלנות רפואית אם כן יכולה להיות נגרמת הן בהליך רפואי "רגיל" והן בהליך חירום. בכוונתנו להליך חירום אנו מתייחסים בעיקר לסיטואציות של טיפול בחדר המיון של בית החולים, טיפול בניידת מגן דוד או טיפול נמרץ וכן טיפול על ידי רופא קהילה/קופ"ח כאשר מגיע אליו מטופל במצב חירום.

יש לזכור כי קביעה משפטית נעשית רק לאחר שבודקים מה היה על רופא סביר לבצע באותן נסיבות. בדיקה זו מבוצעת לפי "זמן אמת" ולא בידיעה בדיעבד. כלומר, מנסים לנתח את המקרה באופן בו מציבים רופא סביר במקום הרופא הנתבע ושואלים מה עליו היה לעשות. בהתאם לתשובה אפשר יהיה להסיק האם הרופא או הצוות הרפואי הנתבע גרם בשל התרשלות לנזק למטופל.

פסיקת בתי המשפט בנוגע לטיפולי חירום

בפסיקה היו מקרים רבים בהם דנו בשאלת רשלנות רפואית של צוותים רפואיים בזמן חירום. לדוג', אדם מגיע לחדר המיון עם חום מאוד גבוה (39.8) ועם תלונות על סחרחורות ואי התמצאות. הרופא בחדר המיון רושם למטופל כדור אקמול ומשחררו מחדר המיון. בהמשך מסתבר כי המטופל סבל מזיהום משמעותי אשר התפתח והפך בלתי הפיך מכיוון שלא טופל בהקדם.

האם במקרה כזה ניתן לומר שהצוות הרפואי התרשל? השאלה החשובה ביותר היא, האם היה על הצוות הרפואי לחשוד באפשרות של זיהום ולבודקה בחדר המיון. התשובה לכך תאפשר להגיע למסקנה. ישנן דוגמאות רבות בפסיקה למצבים בהם הוחלט כי התנהלות צוות חירום גרמה לנזקים למטופלים.

ברוב המקרים מדובר בכך שהצוות הרפואי נמנע מלבצע בדיקה או הליך רפואי שיכול היה למנוע את התפתחות הנזק אצל המטופל. במקרים אלו הצוות הרפואי לא גרם בעצמו לנזק כמובן אך בכך שלא מנע את גרימתו ניתן בנסיבות מסוימות לראות אותו כאחראי למלוא הנזק וזאת עקב קיומה של רשלנות רפואית כאמור.

הלכה למעשה

כפי שניתן לראות, הבדיקה וההחלטה האם נגרמה רשלנות במסגרת טיפול ברפואת חירום אינן קלות ופשוטות. יש צורך תמיד לבחון האם בזמן אמת היה על הרופא או הצוות הרפואי לפעול אחרת ממה שפעל וכי פעולתם רשלנית וגרמה לנזקים.

בדיקות אלו אינן קלות והמלאכה עליה אמון בית המשפט הינה קשה מאוד שכן מחד תמיד צריך לזכור שגם רופא בשעת חירום נדרש להחלטות שמתקבלות במסגרת דקות או אף שניות. אבל מצד שני אסור לשכוח את זכויות המטופל לקבל טיפול טוב המתאים לנסיבות המקרה. כאשר רופא חורג ממה שהוא מחויב לו על פי הסטנדרטים הרפואיים, הרי שרצונו לרפא את החולה לא מוטל בספק, אך חובותיו המקצועיים כן.

אין ספק שעל מוסד רפואי וצוות רפואי מוטלות חובות רבות שמקורן בזכויות המטופל לקבלת טיפול נאות. אין דרך אחרת זולת להציג סטנדרט רפואה טוב על מנת שהרפואה בארץ תטיב עם המטופלים, ועל מנת למנוע כמה שיותר מקרים של רשלנות רפואית שגורמת למטופל לנזק.

בתי המשפט מודעים לכוחם הרב ולהשפעתם על הפרקטיקה הרפואית היום יומית בארצנו. משכך, על בית המשפט מוטלת החובה להציב סטנדרטים ראויים של טיפול, על מנת שהמטופל היחיד שמגיע לקבל טיפול דחוף, ידע שרופאיו מחוייבים לתת לו את הטיפול הטוב ביותר בנסיבות ושאם לא יעשו כן, הם יוכלו לתת על כך את הדין.

האיזון הראוי בין הרצון לטיפול מיטבי לבין הרצון להיעדר רפואה מתגוננת, הוא האיזון שביישומו הנכון יביא למיעוט המקרים של רשלנות רפואית וכן לכך שהציבור הרחב ידע שרופאי ישראל נותנים לו ואף מחוייבים לתת לו את הטיפול הטוב ביותר לתלונותיו. קל וחומר במקרים של רפואת חירום בהם התנהלות לא נכונה יכולה להביא מיידית לנזקים בלתי הפיכים ואף למוות.

מכיוון שהנושא של כשלים ברפואת חירום הינו נושא לא פשוט לבדיקה, הרי שבכל מקום בו מטופל או משפחתו סבורים שנגרם נזק כתוצאה ממחדלי הצוות הרפואי יש לפנות למשרדו של עורך דין אשר ידע לבחון את הנושא.

עורך הדין למעשה יבחן את המקרה ביחד עם מומחים רפואיים רלבנטיים, ויוכל להגיע למסקנה האם קיימת עילת תביעה, יסביר למטופל ולמשפחתו כיצד ניתן לממש את זכויותיהם לפיצוי ברשלנות רפואית.