נזק ראייתי בתביעות העוסקות בטיפול רפואי לקוי

אמנם לא הוכחה רשלנות רפואית, אך לא הוכח גם ההפך. עו"ד רן שפירא על נזק ראייתי בתביעות משפטיות כגון אלה.

כל ניתוח טומן בחובו סיכון מסוים, אשר עשוי להשפיע באופן טרגי ביותר על המטופל ובית המשפט לא תמיד יקבע כי הייתה רשלנות רפואית בטיפול, על אף התוצאה החמורה שנגרמה למטופל. שכן, באם הניתוח נעשה בצורה מקצועית וסבירה, הרי שלא ניתן לומר כי הרופאים "חרגו מסטנדרט הזהירות" המצופה מרופא סביר, אלא שמדובר בסיכון אפשרי הקיים בניתוח המסוים. כך אירע במקרה שלהלן. אך, למרות זאת בית המשפט קבע שיש לפצות את החולה שהגיש תביעה. מדוע ?

אדם מגיע לעשות ניתוח הוצאת כיס המרה ותוך כדי נקרע צינור המרה המשותף – איך יתכן כי זו לא רשלנות רפואית?

תביעה: צינור המרה נפגע בניתוח

רחמים (שם בדוי) הרגיש כאבים חזקים בבטן העליונה. כאשר הכאבים הפכו לבלתי נסבלים הוא הגיע לבית החולים, שם נמצא כי הוא סובל מדלקת חריפה בכיס המרה וכי עליו לעבור ניתוח דחוף. הניתוח נעשה על ידי שני רופאים מנתחים, אך תוך כדי הניתוח נקרע צינור המרה המשותף והיה צורך לבצע ניתוח נוסף כדי לתקן את הנזק.

בהמשך סבל רחמים מבעיות רפואיות שונות ואושפז בבית החולים, כאשר בבדיקות שנערכו נתברר כי מצבו חזר להיות תקין.

רחמים הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים והצוות המנתח בתמיכה של חוות דעת רפואית, לפיה הפגיעה בצינור המרה המשותף לא יכול להיחשב כחלק שיגרתי מניתוח כיס מרה, זהו סיבוך שאינו הכרחי ולא בכל מקרה הוא יתרחש. הווה אומר, כי הייתה כאן חריגה מקצועית של המנתח.

מנגד טען בית החולים באמצעות חוות הדעת של מומחה כי הסיבוך של פגיעה בצינור כיס המרה הוא מוכר ביותר בעולם הרפואה וזאת במיוחד כאשר מדובר בדלקת קשה. בנוסף, ישנם אנשים שבשל שינוי אנטומי מולד הצינור המשותף דומה לצינור כיס המרה וקשה מאוד להבחין בניהם. לטענת הרופאים, זה היה בדיוק המקרה של רחמים, מה שגרם לקושי רב לפגיעה לא מתוכננת בצינור המשותף.

בית משפט השלום קבע במסגרת פסק הדין כי לא כל מקרה של סיבוך הינו תוצאה של רשלנות או חוסר מקצועיות של המנתחים אלא. מדובר במקרה זה בשני מנתחים מנוסים וזהירים ביותר שביצעו את הניתוח בתשומת לב, אך מכיוון שסיבוך כזה מוכר ואפשרי הרי לא ניתן לומר כי הרופאים התרשלו בהתנהלותם.

בית המשפט: הרופאים לא התרשלו, אך המטופל זכאי לפיצוי

אמנם בית המשפט הגיע למסקנה כי הסיבוך שאירע במהלך הניתוח הינו תקלה אפשרית וידועה ואין לומר כי זו רשלנות רפואית אך עם זאת כדי לקבל הכרעה מדויקת יש לבדוק את הרישום הרפואי. הנתבעים לא הצליחו להציג בפני בית המשפט רישום רפואי מפורט, כפי הנדרש מהם ולו היה כזה הרי ניתן היה לדעת ולאמוד את טענת הרשלנות הרפואית. מכיוון שכך מחליט בית המשפט להטיל חבות נזיקית על בית החולים בשל הקרע שנוצר בצינור המרה המשותף.

חשוב לדעת כי במצבים אלה נגרם למעשה לחולה "נזק ראייתי" בשל היעדר רשומות רפואיות. לכן, במקום שהחולה יוכיח את תביעתו, כי מדובר אפוא ברשלנות רפואית, עובר הנטל אל הרופאים להוכיח את הטענה ההפוכה, כי לא היתה רשלנות. ברי, כי בהיעדר רשומות רפואיות, קשה עד מאוד הוכחת הטענה.

בית משפט השלום בחן את הפיצויים המגיעים לרחמים בהתאם למצבו הבריאותי הנוכחי, שכן לאור הנתונים הקיימים נקבעת לו נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד ולא 20% כפי שקבע המומחה מטעמו.

בנוסף, רחמים עבר אשפוזים חוזרים וניתוחים לא מתוכננים ומגיע לו פיצוי בגין כאב וסבל כמו גם פיצוי מסוים על הפסד השתכרות. סך כל הפיצוי נקבע על 105 אלף ש"ח וכל זאת בשל הרישום הלקוי של הרופאים שלא אפשר את הוכחת הרשלנות הרפואית או היעדרה בנסיבות העניין.

ת.א 28973/01