שיתוק בגפה ומצוקה עוברית עקב רשלנות רפואית בלידה

הלידה הסתבכה, התינוק נולד כחול ורישום הלידה היה חלקי. נטל ההוכחה עבר לבית החולים, אך זה כשל להרימו ובית המשפט פסק פיצויים בהתאם. בערעור לעליון נבחנה מחדש רשלנות בית החולים וגם זו של הרופא המיילד.

לידה היא תהליך טבעי אך לא נטול סיכונים, אפילו היום עם התקדמות הרפואה ולכן במידה רבה כל לידה היא גם נס. את הסיכונים הקיימים מנסה הרפואה לצמצם למינימום ולשם כך נוצרו נהלי טיפול בחדר לידות, שנועדו לסייע לצוות הרפואי להבחין בסימנים מדאיגים, לקבל החלטות בהתאם למצב ולמנוע הידרדרות כדי לשמור על שלומם של היולדת והעובר, או העוברים.

ישנם לא מעט סיכונים שעלולים להתרחש במהלך הלידה. אחד מהם הוא פריעת כתף, או כליאת כתפיים ובאנגלית Shoulder Dystocia. זהו מצב חירום מיילדותי, עבור התינוק וגם ליולדת, בו בתהליך הלידה ראש העובר יצא אך הכתף אחת של העובר נתקעת בתעלת הלידה. לא ניתן לחזות פרע בכתף עם זאת ישנם מספר אינדיקטורים שעלולים להעיד על היתכנות סיכון זה במהלך הלידה.  בין גורמים אלה אפשר לציין: משקל גבוה של העובר, משקל גבוה של יילודים בלידה קודמת של האם, התארכות השלב הראשון והשני של הלידה. לכן, התנהלותו של הצוות היא חיונית לקביעה אם התקיימה רשלנות בלידה.

התינוק נותר משותק בגפה עקב התרשלות הצוות המיילדותי

לא כל טעות בלידה היא רשלנות וכמוה גם לא כל נזק, גם בפעמים שיש בנזק מן הטרגדיה. משום כך במקרה של תביעת רשלנות בלידה יש להוכיח נזק, רשלנות ואת הקשר הסיבתי ביניהם. לשם כך יש להוכיח שהצוות הרפואי יכול היה באמצעות התנהלות סבירה למנוע או לצמצם את הנזק. הדרך לעשות זאת עוברת לא פעם דרך רישומי הלידה, אשר מהווים נדבך חשוב להוכחת הרשלנות או היעדרה. גם במקרה הבא היה לרישומי הלידה משקל נכבד, לא רק במהלך התביעה, אלא גם במהלך הערעור לבית המשפט העליון, בו נתמקד בכתבה.

ח' נולד בבית החולים משגב לדך וחמש שנים לאחר לידתו הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים והרופא המיילד בגין נזקים שנגרמו לו בזמן הלידה והותירו אותו עם גפה משותקת. כבוד השופטת גילאור קבעה כי הנזקים אכן נגרמו לקטין בעת הלידה ופסקה כי בית החולים אחראי על הנזק, אך לא כן לגבי הרופא המיילד.

בית החולים, שנמצא בפירוק זמני ולא היה מבוטח באותה תקופה, ערער על חיובו בנזק ועל קביעת בית החולים שהרופא המיילד לא חייב בנזיקין, ודוק היתה זו חדלות הפירעון שהביאה לבקשה הנדירה של בית החולים להכיר באחריות המשותפת של הרופא. הקטין ביקש לדחות את ערעור בית החולים וערער על החלטת בית המשפט דחה את תביעתו נגד הרופא המיילד.

התינוק נולד כחול אך אין לכך זכר בגיליון הלידה

מכתב התביעה עולה כי את הלידה ניהלה מיילדת בלבד וללא נוכחות רופא מיילד. לפי גיליון רישום הלידה הרופא המיילד הגיע כשעתיים לפני הלידה כשהיולדת עדיין היתה בשלב הראשון של הלידה ומצא פתיחה של 7 ס"מ. מאותו רגע אין רישום המעיד על נוכחות רופא. לפי עדות הרופא והמיילדת באותה תקופה היתה נהוגה בבית החולים פרקטיקה שלא לקרוא לרופא אלא אם כן מתעורר הצורך, אשר לפי הרישומים במקרה הזה לא התעורר והלידה היתה תקינה. ודוק, עשר דקות לאחר הלידה נבדק היילוד על ידי רופא ילדים שאבחן כי התינוק סובל משיתוק בגפה השמאלית העליונה, מגודש בפנים ומשטף דם בגפה השמאלית העליונה. עוד ציין הרופא כי היילוד עבר "לידה טראומטית", מונח לא רפואי אך יש בו כדי להעיד על התרשמות הרופא מהלידה. כל אלה מעידים על לידה לא רגילה ועם זאת אין שום רישום על כך בגיליון הלידה.

התיעוד החסר של לידת התובע בגיליון הלידה היה מקור לתמיהה עבור בית המשפט המחוזי. מסיבה זו עבר נטל הוכחה לבית החולים, אך הוא נכשל בשכנוע בית המשפט שכאמור פסק כי נזקי התובע הם תולדה של רשלנות רפואית שהביאה לקשיים בחילוצו במהלך הלידה. מאותה סיבה גם בית המשפט העליון פסק כי נטל השכנוע עבר לבית החולים וכי הוא לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח כי לא היתה התרשלות בטיפול בתובע.

עם זאת, בכל הנוגע לאחריותו של הרופא, ערכאת הערעור הפכה את קביעת בית משפט קמא וקבעה כי גם לו יש חלק באחריות לנזקיו של הקטין. בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי התייחס רק לשתיים מהאינדיקציות להיתכנות כליאת כתפיים, אך בשקילת האינדיקציה השלישית, שהיא התארכות שני שלבי הלידה, יש לרופא המיילד אחריות. עצם הרישום הלקוי והחסר, שהיה בהתאם לנוהל בית החולים באחריות הרופא, מעיד שלא ניתן לשלול את רשלנותו של הרופא. מעצם העובדה שאין רישום של הכניסה לשלב השני או תיעוד של ביקור רופא ולאור העובדה שאין תיעוד של מצוקה עוברית והסתבכות של לידה למרות שברור שהיו, הרי שבכך סטה הרופא מהטיפול הרפואי הסביר. העובדה שלא נשקלה בשום שלב האפשרות לבצע ניתוח קיסרי למרות התארכות הלידה והיות היולדת ולדנית באה לידי ביטוי ברישום הלקוי אשר אינו מסייע לרופא לשכנע כי פעל כפי שכל רופא סביר היה נוהג במקרה זה.

[ע"א 8549/00 בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים (בפירוק זמני) נ' דבאש]