מנורה סירבה לשלם בגלל ביטוח קודם של המבוטח

בתביעה לפיצוי בגין נזקי רכב בתאונה טענה מנורה שהמבוטח רימה אותה כי לא גילה לה על ביטוח אחר שעשה, אך הטענה נהדפה בבית המשפט והמבטחת חויבה בפיצויים.

מבוטח של חברת "מנורה" נסע ברכב ונקלע לתאונה. ואולם, כאשר תבע מהמבטחת פיצוי בגין הנזק לרכב, היא מצאה תירוץ הפוטר אותה, לכאורה, מחבותה.

טענת מנורה התמקדה בביטוח רכב אחר, של "כלל", שהמבוטח עשה, כביכול, וגרסה כי המבוטח רימה אותה כשלא גילה על ביטוח זה לפני שרכש ממנה את פוליסת הביטוח. עוד הוסיפה וטענה, כי המבוטח הסתיר ממנה שאינו הבעלים הרשום של הרכב.

עם זאת, כאשר המחלוקת הגיעה לבית משפט השלום בחיפה, נדחו טענות מנורה מהיסוד. השופטת סיגלית מצא קבעה כי המבוטח לא הסתיר מהמבטחת שום פרט מהותי, ולכן אין לה בסיס לדחיית תביעתו. בהתאם לכך, חויבה המבטחת בפיצוי של כ-55 אלף ש"ח וכן בשכר טרחה והוצאות משפט.

לא הוסתר עניין מהותי שהיה מונע את כריתת חוזה הביטוח

סעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח קובעים כי מבטחת רשאית לבטל פוליסה, אם נודע לה שלפני רכישת הפוליסה, הסתיר ממנה המבוטח עניין מהותי בכוונת מרמה או לא השיב בכנות על שאלה בעניין שהיה משפיע על נכונותה לכרות את חוזה הביטוח.

לפיכך, בחנה השופטת מצא שתי שאלות: האם הסתיר המבוטח פרטים ממנורה וככל שאכן הסתיר פרטים, האם מדובר בפרטים מהותיים?

מחלוקת אחת בין הצדדים לתביעת הביטוח התייחסה לשאלת הבעלות הרכב, לנוכח העובדה שהמבוטח חתם על זיכרון דברים עם גיסתו לרכישת רכבה, אך לא נרשם כבעלי הרכב. לעניין זה, קבעה השופטת, כי באמצעות זיכרון הדברים, שאף הוצג למבטחת לפני רכישת הפוליסה, הוכיח המבוטח שהוא אכן בעל הרכב. המבטחת לא סתרה את מהימנותו או תוקפו של זיכרון הדברים, ולכן אין לקבל את טענתה כי המבוטח הסתיר ממנה מידע לעניין הבעלות או ביקש לרמותה.

מחלוקת נוספת נבעה מטענת מנורה כי בטרם רכישת הפוליסה הסתיר ממנה המבוטח שכבר עשה ביטוח של כלל, על אף שדרשה ממנו לדווח על ביטוחים אחרים. המבוטח, מצידו, טען, כי אכן סוכן ביטוח הציג לו הצעת ביטוח של כלל, וכי אכן  חויב פעם אחת בתשלום פרמיה ע"י כלל, אך הפוליסה נערכה בטעות, שכן בפועל לא נענה להצעה שהציג לו הסוכן, וכאשר גילה זאת ביטל את הפוליסה.

גם בעניין זה קיבלה השופטת את גרסת המבוטח וקבעה כי אכן הבין שהסוכן הציג לו הצעה בלבד, ולכן ביטל את הפוליסה לאלתר ורטרואקטיבית. כמו כן, המבוטח סימן בטופס הצעת הביטוח של מנורה, שקיבל הצעת ביטוח אחרת. מכאן שלא הסתיר ממנורה מידע בנדון, ולא פעל בכוונת מרמה.

ואולם, בהקשר זה דחתה השופטת את טענות מנורה גם במישור הפרשני, וקבעה שהמידע שלטענת מנורה הוסתר ממנה הוא ממילא אינו מידע מהותי. לדבריה, המבחן הקובע אם מדובר במידע מהותי הוא "מבחן אובייקטיבי", שבודק אם המידע היה יוצר מבחינת המבטחת "חוסר כדאיות בסיסית להתקשר בחוזה הביטוח" ואם היה עלול להשפיע על נכונות המבטחת לכרות את חוזה הביטוח.

הנטל להוכיח כי מדובר במידע מהותי מוטל על המבטחת, אך במקרה הנדון, נקבע, לא עמדה המבטחת בנטל, שכן לא ברור מדוע קיומה של פוליסת ביטוח אחרת בידי המבוטח או ביטולה של פוליסה אחרת ע"י המבוטח, הייתה מביאה את מנורה לסרב למכור לו ביטוח.

לנוכח זאת, התקבלה תביעת המבוטח ונפסקו לו פיצויים בהתאם לחוות דעת שמאי.

[תא"מ (חי') 43350-04-18  סאבא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ]