בית המשפט העליון אישר פסק דין של המחוזי, שהכיר באדם שנפגע באצבעו ממשאבת בטון על משאית בניסיון לתקן תקלה, כנפגע תאונת דרכים, הזכאי לפיצוי לפי חוק.
ייתכן שאדם יוכר כנפגע תאונת דרכים, גם אם האירוע שבו נפגע התרחש כתוצאה משימוש ברכב שלא לצורכי נסיעה ותעבורה. כך, בהגדרה של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נכלל, בין השאר, גם "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".
לאור זאת, האם גם פגיעה שאירעה במהלך ניסיון לתקן תקלה במשאבת בטון, המורכבת על גבי משאית, עשויה להיחשב לתאונת דרכים? בפסק דין שניתן בימים אלה ממש, השיב בית המשפט העליון בחיוב על שאלה, כשאישר את הכרעתו של בית המשפט המחוזי בלוד בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים, שעסקה בסוגיה הנזכרת.
התובע במקרה הנדון הפעיל משאבת בטון במשאית באמצעות שלט, ונפגע באצבעו מפיסטון (בוכנה המזרימה את הבטון ומצויה במרכז המשאית) שהשתחרר. הדבר אירע לאחר שהבחין כי המשאבה אינה פועלת כשורה, הפסיק את פעולתה, והתקרב אל הפיסטונים כדי לבדוק את מקור התקלה, בעוד מנוע המשאבה, המחובר למנוע המשאית, ממשיך לפעול.
בעקבות הכרעת בית המשפט העליון כי מדובר בתאונת דרכים, יידרש כעת בית משפט השלום לקבוע את גובה הנזק שנגרם לתובע לשם חישוב סכום הפיצויים המגיע לו.
השלום דחה, המחוזי קיבל
בשלב הראשון נדונה תביעתו של הנפגע בבית משפט השלום, אך נדחתה, בנימוק שהנפגע לא הצליח להוכיח שהמאורע נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. ראשית, נקבע, כי הנפגע לא הגיש חוות דעת מומחה התומכת בטענה שפגיעת הפיסטון קשורה לניצול הכוח המכני של הרכב. שנית, נקבע, כי עולה שהפיסטונים היו כבויים בעת האירוע, ואם כך, לא פעל עליהם כל כוח מכני.
עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר אחרת, ובעקבות ערעור שהגיש הנפגע, קבע כי המאורע נשוא התיק הוא אכן תאונת דרכים. קביעה זו התבססה על מקרה אחר שהוכר בפסיקת בית המשפט העליון: הזזת ידית של טרקטורון שחנה במוסך, כשמנועו דומם, שהביאה לשחרור כף הטרקטורון ולנפילתה על מי שעמד תחתיה.
באותו מקרה, נקבע כי הזזת הידית הפעילה את מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטורון לכף ולכן מדובר בהפעלה שהיוותה ניצול של הכוח המכני של הרכב. בית המשפט המחוזי הקיש מכך לעניין התיק הנדון, וקבע, כי תנועת הפיסטון היוותה גם היא ניצול של הכוח המכני של המשאית, וזאת מקל וחומר נוכח העובדה שבענייננו, מנוע המשאבה והמשאית נותר פועל. כמו כן, נקבע, כי בעת האירוע לא שינתה המשאית את ייעודה המקורי כמשאבת בטון, שכן הפסקת פעולת השאיבה, כאשר מנוע המשאבה ומנוע המשאית פועלים, אינה מפסיקה את השימוש במשאית לפי ייעודה המקורי.
העליון: התקלה לא ניתקה את הקשר הסיבתי
חברת הביטוח הנתבעת ביקשה מבית המשפט העליון רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל קביעתו כי המאורע נשוא התיק הנדון הוא בגדר "תאונת דרכים".
נימוקה הראשון היה כי לא פעל כוח מכני בעת האירוע נשוא התיק, מאחר שהתובע כיבה את המשאבה. נימוקה השני, היה כי גם אם הופעל כוח מכני, כוח זה לא נוצל לצורך מימוש ייעודו המקורי הלא-תעבורתי של הרכב, תוך שימוש במשאבה, אלא תוך כדי ניסיון לתקן תקלה. לכן, נטען, אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין ניצול כוחה המיכני של המשאית לצורך ייעודה המקורי.
ואולם, שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, שדן בבקשת רשות הערעור, לא מצא עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה, בקובעו כי אינו מקבל את הפרשנות המצמצמת שמציעה הנתבעת להגדרה של "תאונת דרכים".
בהתייחס לנימוק הראשון של הנתבעת, קבע השופט העמית, שהניזוק נפגע מניצול הכוח המכני של הרכב, שכן הוא נפגע מהכוח שנאצר בפיסטון עקב ניצול הכוח המיכני של המשאית. אשר לנימוק השני, קבע, כי הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין ניצול הכוח המכני של הרכב לצורך ייעודו המקורי לא נותק רק משום שהניזוק שלח ידו אל הפיסטון וביקש לתקן את התקלה שזיהה.
השופט הדגיש, כי שאלת ניתוק הקשר הסיבתי הייתה עשויה להתעורר, לו הניזוק הפעיל כוח פיזי בעת הניסיון לתקן את התקלה, אך לא כך אירע במקרה זה, ועוד הדגיש, כי המנוע המשיך לפעול בזמן התאונה וכי לא הייתה הפסקה מוחלטת של פעילות המשאית. מדובר היה, ציין, ב"התנהלות אגב הפעלת הרכב לייעודו המקורי", ולכן, "ניתן לומר כי הסיכון שהתממש מצוי במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני בייעוד הלא-תעבורתי של הרכב: שאיבת והתזת בטון."
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
