אי ספיקת כליות בראי הפסיקה

אי ספיקת כליות (Renal insufficiency) הינה תופעה שבה הכליות של האדם אינן עובדות כראוי. בהקשר זה לא למותר לציין כי תפקיד הכליות הינו לווסת את הנוזלים בגוף האדם, כך שאדם שכליותיו אינן מתפקדות עלול לסבול מזיהומים ולמצוא את מותו אם לא יקבל טיפול מיידי וראוי.

מדע הרפואה מכיר בשתי דרכים עיקריות לטיפול בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות: האחת, טיפול על ידי מכשירי דיאליזה והשניה, השתלת כליה. אמנם, טיפולי ההשתלה הינם יעילים יותר לסובלים מאי ספיקת כליות, באופן שבו הם מאריכים את תוחלת חייהם ומאפשרים את ניהול החיים באופן נורמטיבי, אולם מדובר בטיפול שכרוך ביותר סיבוכים. לכן, ניתן למצוא יותר תביעות רשלנות רפואית אשר מקורן הינו בהתרשלות בביצוע ההשתלה מאשר אלו העוסקים בטיפולי דיאליזה (לדוגמא, האופן שבו הותאמה הכליה המושתלת למטופל היה רשלני היות ולא וידאו כי סוג הדם של המושתל והמשתיל הוא זהה).

המקור לתביעות בבתי המשפט

מלבד לכך, עשויות תביעות רשלנות רפואית בשל אי ספיקת כליות להגיע לפתחם של ערכאות שיפוטיות מסיבות נוספות, כגון:

• מעקב וטיפול רפואי שהוביל להיווצרות המחלה
• מתן טיפול תרופתי לא מתאים
• רשלנות באבחון המחלה
• עיכוב בטיפול עקב המחלה
• אי מתן טיפול רפואי בדיאליזה בכלל ו/או במועד

אי ספיקת כליות בפסיקת בתי המשפט בתביעות רשלנות רפואית

בית המשפט המחוזי בירושלים דן בתביעת רשלנות רפואית אי ספיקת כליות, אשר הוגשה על ידי מטופל כנגד קופת חולים כללית ובית החולים "קפלן". בנסיבות המקרה לא דובר על רשלנות באופן שבו טופלה אי ספיקת הכליות, אלא בהתרשלות שהובילה ליצירת התופעה המסוכנת.

על פי כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, עולה כי הוא הגיע לראשונה לבית החולים לאחר שסבל מכאבים באזור מותנו השמאלית. לאחר שנבדק על ידי הצוות הרפואי של חדר המיון, הוא אובחן כמי שסובל מעיוות בכלייתו השמאלית ולאור כך שוחרר מבית החולים עם המלצה להמשך מעקב אצל רופא נפרולוג (המתמחה ברפואת הכליות). דע עקא, לאחר שחרורו התגברו ואף התפשטו הכאבים באזור, עובדה שאילצה את התובע לפקוד את חדר המיון של בית החולים עוד מספר פעמים, כאשר בכל פעם ביצע בו הצוות הרפואי בדיקות שונות והעלה מסקנות מגוונות לעניין הגורם לכאביו.

כעבור מספר חודשים אובחן כי כלייתו השמאלית של התובע הינה קצרה יותר מכלייתו הימנית, עובדה שהקשתה על תפקודה והעמיסה על אופן פעילותה של הכליה הימנית התקינה. על פי הנטען בכתב התביעה, האיחור באיבחון האמור, אשר הוביל לטיפול לקוי בתפקוד כליותיו של התובע, הובילו לכך שהתובע סובל כיום מאי ספיקת שתי כליותיו. חוות הדעת הרפואית שהוגשה כתמיכה לטענות שהועלו בכתב תביעת רשלנות רפואית אי ספיקת כליות דנן, הצביעה על כך שהאבחון הרשלני יצר עומס על פעילות הכליה הימנית של התובע, אשר לימים קרסה גם היא.

לאור כל האמור לעיל, התובע טוען כי על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו ובין היתר בשל העובדה שייאלץ לקבל טיפול דיאליזי למשך כל ימי חייו.

בית המשפט קיבל את טענותיו של התובע וקבע כי יש להטיל על בית החולים את האחריות לנזקיו, שכן על פי הפרקטיקה הרפואית שהייתה מקובלת במועד בו בוצעו בו הבדיקות היו צריכים הרופאים לאתר את הבעיה הרפואית ממנה סבל תובע במועד ועל ידי הפנייתו לבדיקות המקובלות. הנתבעים סטו מחובת הזהירות המוטלת עליהם ועל כן יש לראות בהתנהגותם ככזו המהווה רשלנות רפואית אי ספיקת כליות.

ת.א 1026/98