ביופסיה: מהם הסיכונים?

כיצד בדיקת ביופסיה, הנחשבת להליך פשוט יחסית, עלולה להסתבך ולהוות בסיס לתביעת רשלנות רפואית? על כך במאמר שלפניכם.  

רובנו מקשרים את המונח "ביופסיה" לאבחון סרטן, ובצדק. בבדיקת ביופסיה נוטלים דגימה מאיבר או רקמה בגוף לצורך בדיקות מעבדה, כדי לדעת אם האיבר או הרקמה הנבדקים מכילים תאים סרטניים. למעשה, במקרים רבים, ביופסיה היא האמצעי העיקרי או היחיד שמאפשר אבחון סרטן אצל מטופל. לצד זה, משמשות בדיקות ביופסיה לאבחון דלקות, מחלות עור ומחלות כבד. כך או כך, לא ניתן להפריז בחשיבותן של בדיקות ביופסיה, בהיותן כלי אבחון רפואי מכריע.

בדיקת ביופסיה מתבצעת ע"י שאיבת חלקי רקמה או תאים באמצעות מחט או ע"י ניתוח שבו חותכים דגימה מהרקמה או האיבר או כורתים איבר שלם. נטילת ביופסיה אינה נחשבת להליך מסובך, למרות שמדובר בפעולה פולשנית. ואולם, כפי שמסביר עו"ד רן שפירא, ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, בראיון עמו, בדיקות ביופסיה עומדות במוקדן של תביעות רשלנות רפואית רבות.

מדוע זה קורה? ראשית, שיהוי בביצוע בדיקת ביופסיה עלול לגרום לכך שמחלת הסרטן או מחלה קשה אחרת תתגלה אצל מטופל מאוחר מדי ולהוביל לתוצאות טרגיות. שנית, פענוח לקוי של תוצאות בדיקת ביופסיה עלול להוביל לאבחון שגוי וכך למנוע ממטופל טיפול מתאים למחלתו. שלישית, ביצוע בדיקת ביופסיה באופן רשלני או מבלי שהתקבלה הסכמת המטופל לכך, עשוי אף הוא להיחשב לרשלנות רפואית, המצדיקה הענקת פיצוי למטופל.

בראיון עם עו"ד שפירא בסרטון שלהלן וכן במאמר זה תוכלו למצוא מידע נוסף על רשלנות רפואית הנוגעת לבדיקות ביופסיה:

שיהוי בביצוע ביופסיה

כיוון שבדיקות ביופסיה משמשות לאבחון סרטן ומחלות קשות נוספות, חשוב כי בדיקות אלה יבוצעו בהקדם האפשרי ובסמוך ככל האפשר להופעת תסמינים המעוררים חשד לכך שהמטופל לקה בסרטן או במחלה אחרת, הניתנת לאבחון באמצעות ביופסיה. שיהוי בביצוע הבדיקה בנסיבות כאלה עלול להיות הרה אסון, ואכן, בית המשפט הכיר לא אחת בקיומו של קשר סיבתי בין שיהוי בביצוע ביופסיה לבין הידרדרות במצבו הבריאותי של מטופל ולבין מותם של מטופלים.

כך למשל, בתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים (תא (י-ם) 6410/04), ייחס בית המשפט לקופת חולים לאומית אחריות חלקית למותה של מטופלת מנוחה, כיוון שרופאת עור בקופה, שבדקה את המטופלת נמנעה מלבצע לה ביופסיה, לאחר שהתגלתה יבלת בכף רגלה. רק כעבור למעלה מחצי שנה, ולאחר שבוצע למטופלת ניתוח להסרת הנגע, הסתבר, כי מדובר בגידול סרטני מסוג מלנומה. עם זאת, בשלב זה הסרטן כבר הלך והתפשט בגופה של המטופלת ומצבה הלך והידרדר עד שנפטרה כעבור פחות משנה.

בפסק הדין נקבע, כי בנסיבות המקרה, כיוון שהיבלת נותרה על כף רגלה של המטופלת למרות טיפול הקפאה שבוצע לה, וכיוון שהיה אמור להתעורר אצל הרופאה חשד כי מדובר בסרטן, התרשלה הרופאה בכך לא הפנתה את המטופלת לבדיקת ביופסיה. "אין מנוס מהמסקנה", נכתב בפסק הדין, "כי ניתן וצריך היה לאבחן את המלנומה בשלב מוקדם יותר מהשלב בו אובחנה בפועל, וכי האיחור באבחנה עולה כדי התרשלות של הנתבעת".

בה בעת, בית המשפט ייחס לקופת החולים אחריות למות המטופלת בשיעור של 25 אחוז בלבד. זאת הן משום שייחס למטופלת אשם תורם בכך שלא נבדקה אצל רופא כירורג פלסטיקאי, אף שהרופאה הפנתה אותה לבדיקה כזו, והן משום שהעריך כי התרשלות הרופאה הפחיתה את סיכויי ההחלמה של התובעת מ-50 אחוז ל-30 אחוז, ולא פגעה בהם באופן מוחלט. לפיכך, נפסקו ליורשי המנוחה פיצויים בסך של כחצי מיליון ש"ח, שהם כרבע מעלות נזקיהם, שהוערכו בכשני מיליון ש"ח.

הימנעות מביופסיה חוזרת ופענוח שגוי

רק למעלה משנה לאחר שאובחן אצל התובעת סרטן, החלה לקבל טיפול מתאים למחלתה – כך נטען בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה לפני מספר שנים לבית משפט השלום בתל אביב יפו, והוכרעה לאחרונה (תא (ת"א) 33302-10-14). לפי הנטען, לתובעת נערכו שתי בדיקות ביופסיה בחלל החזה באמצעות מחט, שבעקבותיהן סברו רופאיה בבית החולים איכילוב כי היא לוקה בגרסה מסוימת של סרטן מסוג לימפומה, אך הטיפול שהותאם לה כשל והמחלה המשיכה להתפשט. רק כעבור כשנה, לאחר שפנתה לבית החולים הדסה עין כרם, בוצעה לתובעת ביופסיה נוספת, שהעלתה שהיא לוקה דווקא בלימפומה מסוג הודג'קין, ורק אז הותאם לה טיפול לה הולם שהביא לנסיגה במחלה.

בין השאר ייחסה התביעה רשלנות לרופאים, כיוון שנמנעו מביצוע ביופסיה חוזרת לתובעת, על אף שהטיפול הכימותרפי שקיבלה לא עצר את המחלה, ועל אף שמומחים בכירים שפנתה אליהם לייעוץ פרטי המליצו לערוך לה ביופסיה כירורגית, בהיותה מדויקת יותר מביופסיית מחט. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע כי "הנתבעים לא הציגו כל גרסה משכנעת לשאלה מדוע לא לבצע ביופסיה נוספת", וכי היה צורך לשקול ביצוע ביופסיה נוספת, לאור העמימות שנוצרה אחרי הביופסיה השנייה באשר לסיווג מחלת התובעת, ולכל המאוחר, מעת שמומחה שפנתה אליו המליץ על ביופסיה נוספת.

לנוכח זאת ובעקבות כשלים נוספים שמצא בטיפול שניתן לתובעת, פסק לה בית המשפט פיצויים בסך 164 אלף ש"ח, וזאת לאחר שקבע כי למרות התרשלות הרופאים בטיפול, לא נפגעו סיכויי החלמתה. הפיצוי ניתן לתובעת בשל הטיפולים העודפים שעברה, עקב השיהוי באבחון מחלתה, ובשל עוגמת הנפש, הפסדי ההשתכרות וההוצאות שנגרמו לה עקב כך.

במקרה זה, לא יוחסה לרופאים רשלנות בשל עצם האבחון השגוי שאירע בעקבות הביופסיה, אלא בשל הימנעותם מביצוע ביופסיה חוזרת. עם זאת, בתביעה אחרת, שנדונה בבית המשפט העליון [ע"א  3709, 3264/96], יוחסה לרופא שטיפל בתובעת רשלנות בשל עצם השימוש בטכניקה שגויה לצורך בדיקת ביופסיה ובשל העובדה שהימנעותו משימוש בטכניקה הולמת הובילה לאבחון שגוי.

במקרה הנדון אובחן אצל התובעת גידול סרטני במוח, בעוד שבפועל סבלה מסוג נדיר של טרשת נפוצה. הטעות באבחון התגלתה רק לאחר שהתובעת עברה ניתוח להסרת שליש מהאונה הימנית של מוחה וכן טיפולי הקרנות. בית המשפט פסק כי היה על הרופא המטפל לערוך לתובעת בדיקת ביופסיה המבוססת על טכניקה של צביעה, לפני שבוצע בה הניתוח, שכן כך היה ניתן לאבחן אצלה טרשת נפוצה, וכך היו נמנעים ממנה הניתוח וטיפולי ההקרנות המיותרים שגרמו לה לנכות צמיתה. בגין נכות זו והנזקים הנלווים לכך נפסקו לתובעת פיצויים בסך מאות אלפי שקלים.

העדר הסכמה מדעת ועילות תביעה נוספות

אומנם בדיקת ביופסיה נועדה במהותה לסייע למטופל ואף להציל את חייו, אך כמו לצורך כל הליך רפואי, גם לצורך בדיקה כזו יש לקבל את הסכמת המטופל, בהתאם לחוק זכויות החולה, למעט בנסיבות חריגות. ביצוע ביופסיה ללא קבלת הסכמת המטופל ובלי שניתן לו הסבר הולם בדבר מטרת הבדיקה, סיכוניה והשלכותיה האפשריות, ייחשב להתרשלות ולפגיעה באוטונומיה של המטופל.

כך קבע, למשל, בית המשפט העליון כבר לפני כעשרים שנה במקרה מפורסם, שבו בוצעה למטופלת ביופסיה בכתפה במהלך ניתוח שנועד לטפל בליקוי בכף רגלה השמאלית (ע"א 2781/93). אומנם, הביופסיה בכתף בוצעה כי התעורר חשד שהמטופלת סובלת מגידול בכתפה, אך בית המשפט קבע, כי הרופאים התרשלו בכך שלא יידעו אותה מפורשות על הכוונה לבצע בה ביופסיה.

מכאן עולה שלא רק נזק הנגרם משיהוי בביצוע ביופסיה או מפענוח שגוי של הבדיקה עלול להוות בסיס לתביעת רשלנות רפואית. כך, ייתכן כי ביצוע ביופסיה ללא הסכמת המטופל תהווה עילת תביעה וכך גם נזק מיותר הנגרם למטופל בעת ביצוע הבדיקה עצמה, כגון זיהום בעקבות הבדיקה או פגיעה שלא לצורך באיבר כלשהו.

עם זאת, בין אם מדובר בשיהוי בביצוע ביופסיה או בכל כשל אחר הנוגע לבדיקת ביופסיה, יש להוכיח כי התנהלות הרופאים לא הייתה סבירה מבחינה רפואית, לשם ביסוס טענה בדבר רשלנות רפואית. כמו כן, בכל מקרה, יש להוכיח קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזק שנגרם למטופל.

לכן, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי אצל עורך דין העוסק ברשלנות רפואית לפני הגשת תביעה, כדי להעריך את סיכויי התביעה ולשקול את כדאיותה.