למחלת הזאבת ביטויים שונים, במקרה שלפנינו הפרעה המטולוגית חייבה כריתת טחול של מטופלת, אך הניתוח הרשלני הסתיים בתביעת נזיקין ובפיצוי של מעל מיליון שקלים.
זאבת, Lupus או בשמה הרפואי Systemic Lupus Erythematosus, היא מחלה כרונית שביטוייה משתנים מחולה לחולה, שנמשכת כל החיים ומאופיינת בתקופות של התפרצות תסמינים ונסיגה. עדיין לא ברור לחלוטין מה גורם למחלה, אם כי ככל הנראה קיים מרכיב גנטי. זאבת היא מחלה אוטואימונית, הנפוצה משמעותית יותר בקרב נשים מאשר גברים, בה מערכת החיסון תוקפת איברים או רקמות בגוף במקום להגן עליהם. זו מחלה מסובכת לאבחון היות ותסמיניה דומים גם לתסמינים של מחלות אחרות וכאמור ביטוייה משתנים מחולה חולה. המחלה עצמה חשוכת מרפא ולכן הטיפול בהתאם לחומרת המחלה מכוון תסמינים בדרך כלל, אם כי ישנם טיפולים שנועדו לרסן את מערכת החיסון וכולם נועדו להגדיל את תקופות ההפוגה של המחלה.
לבד מתשישות ועייפות כרונית, ישנם מספר תסמינים שניתן באופן כללי לציין וביניהם: עור: לרוב הופעת פריחה שמזכירה מבנה של פרפר על האף והלחיים, רגישות לעור והופעת נגעים. מפרקים: דלקות, נוקשות או כאבי מפרקים או נפיחות ואדמומיות במפרקים בעיקר בשעות הבוקר. פגיעה במערכות פנימיות: תסמינים יכולים להיות קוצר נשימה, היווצרות קרישים, אנמיה, אי ספיקת כליות וגם פגיעות נוירולוגיות כמו בלבול, אבדן זיכרון ועוד.
מכיוון שהתסמינים יכולים להעיד גם על בעיות אחרות לא פעם האבחון עשוי לקחת זמן בשל הבלבול האינהרנטי. אבחון בזאבת לרוב מתחיל לאחר שזוהו מספר תסמינים ומחייב בדיקות דם וביצוע בדיקות נוספות כמו אקו לב, צילום חזה. אחרי אבחון הטיפול לרוב יתמקד בטיפולים נוגדי דלקת למיניהם ולעיתים בסטרואידים ובתרופות מדכאות מערכת חיסונית – בהתאם להחלטת הרופא הנשימה, או במערכת כלי הדם והלב, בכליות או במערכת העצבים.
למרות חשיבות האבחון והטיפול בזאבת, ישויות בהחלט להתרחש טעויות בשלבים אלה. טעויות אלה עשויות להיות טראגיות לעיתים אך לא תמיד הן בגדר רשלנות רפואית. כדי להוכיח קיומה של עילת תביעה לפיצוי עקב טיפול רפואי רשלני, על התובע להוכיח מלבד להתרשלות נזק וקשר סיבתי בין השניים. רשלנות עלולה להתבטא בין היתר באבחון מאוחר של המחלה, אי מתן טיפול תרופתי או מתן טיפול רפואי שגוי ולעיתים רשלנות במסגרת טיפול או ניתוח הנעשים כתוצאה מפגיעה של המחלה באחד מאיברי הגוף. במקרה שלפנינו התבטאה הרשלנות בניתוח להסרת הטחול.
הניתוח להסרת הטחול השתבש והביא לזיהום חמור
רויטל מזרחי אובחנה בזאבת, בין פגיעות המחלה היא סבלה מבעיית קרישיות המכונה טרומבוציטופניה, בה הגוף מייצר מספר נמוך של טסיות, אותם תאים המיועדים לציור קרישי דם. לשם כך טופלה בתרופה מקובלת, סטרואיד בשם פרדינזון במינון גבוה. תופעות הלוואי הקשות שפגעו באיכות חייה והיא הופנתה לניתוח להסרת הטחול אצל פרופ' שילוני בהדסה עין כרם.
הניתוח תוכנן להתבצע בגישה לפרוסקופית (ניתוח זעיר פולשני), כלומר ביצוע מספר חתכים זעירים בבטנה של המטופלת, העברת צינורות הולכה, או שרוולים קטנים, דרכם מועברים המכשירים כולל מצלמה קטנה המאפשרת הסתכלות פנימית על מקום הניתוח וסביבתו. אחרי ניתוק הטחול הוא מוכנס לשקית שם הוא נכתש על מנת להכינו להוצאה מגוף המטופלת. אלא שלאחר ניתוק הטחול ובעת כתישת הטחול נקרעה השקית וחלקי טחול התפזרו בחלל הבטן. הצוות המנתח נאלץ לבצע חתך גדול יותר בבטן כדי להוציא את חלקי הטחול ולשטוף את חלל הבטן.
חמישה ימים לאחר הניתוח שוחררה רויטל מבית החולים, כבר באותו ערב היא חזרה בשל תלונות על כאבי בטן לחדר מיון ואושפזה ליומיים נוספים ושוחררה ללא כל אבחנה או הוראות טיפול ובמפתיע ללא אזכור לשחרור, כאילו היו שני האשפוזים בגדר אשפוז אחד ארוך. יום לאחר מכן חזרה רויטל לבית החולים בשל כאבי בטן ודימום וגינאלי, טופלה ושוחררה שוב. לאחר ארבעה ימים שבה רויטל לבית החולים והפעם אובחנה בזיהום תוך-בטני ונותחה שוב. בניתוח התברר כי הסיבה לזיהום בחלל הבטן הוא שני נקבים במעי שככל הנראה אירעו במהלך הניתוח הראשון וגרמו לזיהום. הניתוח בסופו של דבר השיג את מטרתו, כלומר הפסקת הטיפול בסטרואידים אך הוביל לבעיות אחרות ומשום כך החלטה רויטל לתבוע את בית החולים והרופא המטפל בטענה כי הניתוח היה רשלני מעיקרו.
משולחן המנתחים אל אולם בית המשפט
התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ונידונה על ידי כבוד השופט דוד חשין. בכתב התביעה טענה רויטל כי לא נתנה הסכמה מדעת וכי הרישום הרפואי לקוי מה שגרם לנזק ראייתי. בית המשפט העביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים, זאת אומרת שעליהם היה להוכיח כי לא התרחשה רשלנות רפואית.
לאחר היפוך הנטל, פנה בית המשפט לבחון את סוגיית האחריות והקשר הסיבתי. לשאלת כתישת הטחול, קבע בית המשפט כי בית החולים והרופאים לא הצליחו להוכיח כי הכתישה נעשתה בהתאם לפרוטוקול הרפואי שהיה מקובל באותה התקופה ומכאן שיש לראות בכך רשלנות. לשאלת הקשר הסיבתי בין רשלנות זו לנזקים מהם סבלה המטופלת, פסק כבוד השופט דוד חשין כי ניקוב המעי נעשה בשלב השני של הניתוח הראשון לאחר התפוצצות השקית שהכילה את הטחול ובשל חוסר זהירות של הצוות המנתח.
בדונו בקביעת שיעורי הנכות קבע בית המשפט כי נכותה התפקודית של רויטל בשל מחלת הזאבת נותר גם לאחר הניתוח, למרות שהניתוח היטיב עם מצבה ולכן שיקלל זאת גם דיון בשאלת גובה הפיצוי בגין רשלנות הצוות המנתח בהתאם לראשי הנזק. בסופו של דבר נקבע פיצוי של למעלה ממיליון שקלים. למרות פסק הדין המיטיב ערערה התובעת, רויטל על פסק הדין, אולם בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור ופסק דינו של בית דין קמא נותר על כנו.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
