תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי ומתן טיפול תרופתי שגוי נדחתה אחרי שכשלה ב"מבחן חמשת השלבים" שקבע ביהמ"ש. על חובת הזהירות והקשר הסיבתי במחלות כליה.
קרוב למרכז הגב ומתחת לצלעות נמצאות הכליות, איברים קטנים בגודל של אגרוף, שתפקידם בגוף הוא סינון הדם, שמירה על איזון כימי והפרשת הורמונים. הסינון נעשה באמצעות איברים קטנים הנמצאים בתוך הכליות ונקראים נפרונים. הכליות אחראיות גם על וויסות הכימיקליים: הן משחררות לדם כימיקלים, כמו זרחן ואשלגן, בהתאם לצורך ומפנות את היתרות המיותרות שאריות מהגוף. את הפסולת והמים מפרישות הכליות אל שלפוחית השתן, משם הם יוצאים מהגוף. לולא פעילות הכליות היתה הפסולת מצטברת בגוף וגורמת לנזקים.
אדם בריא, בעל שתי כליות המתפקדות באופן מלא, יכול בהחלט לחיות חיים תקינים גם עם כליה אחת בלבד. בשלבים ההתחלתיים של מחלת כליות לרוב לא ניתן להרגיש בתסמינים, רק כאשר הבעיה מחריפה, בעיקר כאשר יש קושי בהטלת שתן או להפך הטלת שתן תכופה, יתחיל החולה בתהליך האבחון. לצורך אבחון המחלה יש לבצע 3 בדיקות: בדיקת לחץ דם, בדיקת דם לגילוי חלבון בשתן ובדיקת רמת קריאטינין בדם.
בעיות בכליות מסווגות בדרך כלל לפי שתי דרגות חומרה: אי ספיקת כליות כרונית ואי ספיקת כליות חריפה. בין הגורמים העיקריים למחלות כליה ניתן למנות: לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות גלומרולריות וסיבות תורשתיות. הרופא שהתמחותו במצבים כאלה ובטיפול בהם נקרא נפרולוג. הבעיות החמורות מתחילות כאשר תפקוד הכליה יורד מתחת ל-25%, כאשר הוא מתחת ל-15% יש צורך בהתערבות, אם באמצעות דיאליזה או השתלת כליה, בתרומת איברים או תרומה מאדם חי.
אמות מידה אובייקטיביות לביסוס רשלנות בטיפול מחלות כליה
רשלנות רפואית בתחום הנפרולוגיה או מחלות הכליה, נעות בין טיפול רפואי שהביא להיווצרות המחלה, דרך תחום האבחון השגוי או המאוחר שלרוב יעכב את הטיפול הרפואי ועלול לגרום לסיבוכים, עבור לתחום מעקב לקוי ועד לתחום ההשתלות.
חשוב להבין כי אין די בקיומו של נזק למטופל, או בסמיכות של החלטה רפואית לנזק שנגרם למטופל כד לטעון לרשלנות. על מנת להוכיח את הטענה להראות קשר סיבתי בין התנהלות לקויה של צוות רפואי מטפל ובין הנזק שנגרם למטופל. סבירות ההחלטות הרפואיות נמדדת בהתאמה לנוהל הטיפול הסטנדרטי ובהתאם לאמות מידה אובייקטיביות וסבירות. לכן, קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת חשובה לקביעת קיומה של רשלנות.
האמנם אבחנה שגויה הובילה לאי ספיקת כליות ודיאליזה?
הגב' קפלן, בת 60 ורוקחת במקצועה, הגיעה לחדר המיון בבית החולים "סורוקה", עם מספר תלונות שעיקרן כאבי בטן וקוצר נשימה. עם קבלתה נלקחה ממנה בדיקת דם, הכוללת תפקודי כליות ובוצעה בדיקת אולטרסאונד של הבטן. היא אובחנה בדלקת חריפה של כיס המרה, החלה טיפול תרופתי מתאים ואושפזה בבית החולים. למחרת התעוררה עם בצקות מפושטות בכל הגוף, תופעה שלא פעם מלמדת על בעיית תפקוד בכליות.
לטענתה, הצוות הוסיף לתת לה טיפול בהתבסס על האבחנה השגויה מה שהוביל לטענתה לאי ספיקת כליות, טיפולי דיאליזה במשך כ-6 שנים עד לניתוח להשתלת כליה, שלאחריה הוכרה כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. מנגד, לטענת קופת חולים כללית, הטיפול שניתן לגב' קפלן היה סביר ומקובל וכי ההחמרה במצבה, אם התרחשה, היא בשל העובדה כי היא סבלה ממצב רפואי קודם של תסמונת המוליטית אורמית, שגורמת לאי ספיקת כליות ועליה לא דיווחה.
מבחן חמשת השלבים
בהתאם לפסיקת העליון בפס"ד כדר כדי להוכיח רשלנות רפואית, יש לצלוח חמישה שלבים:
- קיומה של חובת זהירות (בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] סעיף 36-36)
- הוכחה כי החובה הופרה
- קיומו של נזק בעקבות הפרת החובה
- קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק
- קביעת היקף הנזק
עמדת התובעת בפסק הדין נדחתה. ביישום המבחן הנ"ל, קבע בית המשפט כי הנזק לא נגרם כתוצאה מטיפול רשלני והמשך מתן תרופה שגויה וכי פעולת בית החולים היתה סבירה. שתי חוות דעת הוגשו בפני בית המשפט, האחת של רופא פנימאי וקרדיולוג מטעם הגב' קפלן והשני נפרולוג מומחה מטעם קופת החולים. בסופו של יום, השופטת מצאה את עדות המומחה מטעם קופת החולים, מוצקה יותר. לעניין הקשר בין מינון היתר של התרופה השגויה וביסוס הנזק, לא הוכח קשר סיבתי בין מינון יתר, גם אם ניתן (ולפי הרישומים הרפואיים הוא לא ניתן), מכיוון שגם במקרה של מינון יתר המחלה לא היתה מתפרצת תוך יום אלא תוך יותר משבוע.
לפיכך, תביעה זו לא עברה את רף המשוכה הראשונה ולכן לא נידון סעיף הנזק. בפסק הדין מביאה השופטת ציטוטים מפרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי עת נקבעה לגב' קפלן נכות של 100% לפיהם הרקע לאי ספיקה כלייתית אצלה הוא ככל הנראה כתוצאה תסמונת המוליטית אורמית שנגרמה משילוב של לחץ דם גבוה ושלשולים לאורך זמן.
למרות שאין ספק שהתובעת עברה מסכת ייסורים שלא נעלמה מעיניי בית המשפט, לא די בקיומו של נזק, קשה ככל שיהיה כדי להוכיח חבות. בית המשפט פוסק לפי הוראות הדין והראיות שמובאות לפניו, לכן יש חשיבותה עליונה לגיבוש תשתית ראייתית מוצקה בטרם הגשת תביעה.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
