אי שינוי מיקום הזרקת חומר ההרדמה מהווה אפוא חריגה מהנורמה הרפואית המקובלת – כך קובע בית המשפט בתביעה שנדונה לפניו.
בית המשפט השלום בחיפה דן בתביעת רשלנות רפואית בהרדמה שהוגשה על ידי הניזוק, מר שטרית. על פי כתב התביעה שהגיש התובע עולה כי הוא אושפז בבית החולים "העמק" בעפולה, לצורך עריכת ניתוח לריסוק האבנים המצויים בכלייתו השמאלית. לצורך עריכת הניתוח החוץ גופי האמור, נדרש כי המטופל יעבור הרדמה ספינלית, היינו הרדמה באמצעות החדרת מחט לעמוד השידרה.
כעולה מהרשומות הרפואיות שצורפו לכתב התביעה, במהלך הליך החדרת המחט, כמפורט לעיל, נפגע השורש העצבי בגבו של התובע, אשר כתוצאה מכך חש כאבים חדים ברגלו הימנית וקפץ ממיטת הטיפולים כשהמזרק נעוץ בגבו. למרות זאת, הרופא המרדים המשיך בפעולות ההרדמה והשלים את הטיפול האמור. לאחר הניתוח אושפז התובע בבית החולים למשך חודש, כאשר הוא ממשיך לסבול מכאבים עזים ברגלו הימנית.
טענותיו המשפטיות של התובע מסתכמות בכך שלא נמסרה לו כל אינפורמציה אודות הליך ההרדמה הספינלית והסיכונים הכרוכים בה ואף לא הוצעה לו האפשרות של ההרדמה הכללית, המקובלת לעיתים בטיפול ריסוק אבנים בכליות. עוד נטען על ידי התובע כי רשלנות רפואית מצידו של הרופא המרדים היא זו שגרמה לפגיעה ברגלו, שכן על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היה על הרופא המרדים להפסיק את הליך ההזרקה במועד שבו נוכח כי שורש העצב של המטופל נפגע.
אל מול טענות התביעה, טוען בית החולים כי ניתנו לתובע הסברים מלאים אודות ההרדמה האמורה והיתרונות הטמונים בה ועל רקע זה הסכים הניזוק לבצעה. באשר לטענת רשלנות רפואית בהרדמה, גורס הנתבע כי הרופא המרדים פעל במקצועיות ועל פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים והנזקים (המוכחשים) שנגרמו לתובע הם חלק מהסיכון המוכר אשר כרוך בביצוע הרדמה ספינלית ואינם מהווים תוצאה של רשלנות רפואית בהרדמה.
בית המשפט דוחה את טענות התובע לגבי אי ההסכמה לביצוע ההרדמה ופוסק כי על פי הראיות שהוגשו לו סביר יותר כי הנתבע מסר לו את כל המידע הדרוש לפני עריכת ההרדמה ובכל מקרה, אף אם לא נמסרה מלוא האינפורמציה, הרי שלא מתקיים כל קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי, כאמור, לקבלת ההסכמה מדעת. ודוק, בית המשפט קובע כי אף אם היה נמסר לתובע מלוא המידע אודות ההרדמה הספינלית, הוא היה בוחר לבצעה ולו בשל העובדה שהסיכונים הכרוכים בהרדמה כללית הינם רבים יותר.
בנוגע לשאלת רשלנות רפואית בהרדמה, בוחן בית המשפט מקרים דומים שהובאו בפני בתי המשפט בעבר. כך, מזכיר בית המשפט מקרה של תובעת אשר אושפזה אף היא בבית החולים הנתבע לצורך ריסוק אבנים בכליות וגם בה בוצעה הרדמה ספינלית, אשר גרמה לה לפגיעה ברגל שמאל. באותו מקרה קבע בית המשפט כי הנתבעים אחראים לנזקיה וחייב אותם בפיצויה. לא זו אף זו, בית המשפט מאמץ פסיקה נוספת שניתנה על ידי בית משפט המחוזי במקרה אחר ולפיה הפרקטיקה הרפואית המקובלת במקרים של פגיעת מחט המזרק בעצב המטופל הינה כי על הרופא לסגת באופן מיידי מהחדרת המחט ולנסות לבצע את ההרדמה על ידי הזרקה לאיזור אחר.
אשר על כן, לאור אימוץ ההלכות האמורות, פוסק בית המשפט כי על בית החולים לפצות את התובע בסכום של כחמישים אלף שקלים.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
