לא הופנתה לבדיקות שהיו עשוית לאבחן את המום בעובר

תינוק לאם חרדית נולד עם מומים ותסמונת דאון. האם הייתה רשלנות מצד הרופאים במהלך ההיריון? האם מדובר ב"הולדה בעוולה"?

אחת הדרכים הוודאיות ביותר, למנוע הולדת תינוק עם תסמונת דאון, הינה ביצוע בדיקת מי שפיר, שזוהי אמנם בדיקה חודרנית, העלולה במקרים מסוימים לגרום להפלה. אך עם זאת, מדובר בבדיקה מהימנה אשר באמצעותה ניתן לגלות מומים רבים ובעיקר תסמונת דאון. ידוע כי, ככל שגילה של האישה ההרה גדול יותר כך ההמלצה היא לעבור את הבדיקה במהלך ההיריון ובמידת הצורך לבצע הפסקת הריון. אך מה קורה אם האמונה הדתית של האישה אינה דוגלת בהפסקת היריון האישה מסרבת לבצעה? המציאות המשפטית מראה כי בית המשפט לא יהסס להטיל את האחריות על האם בתוצאות כפי שאירע במקרה זה.

רחלי (שם בדוי) אם חרדית לתשעה ילדים, נכנסה להיריון עשירי במספר, בגיל 45. בשל גילה המאוחר של האם הומלץ לה לבצע בדיקת מי שפיר, אך היא סירבה לכך מטעמי דת, שכן בכל מקרה ותוצאה היא לא תבצע הפלה של הוולד. ההיריון היה תקין, אך עם זאת התינוק נולד עם מומים קשים ותסמונת דאון.

הוגשה תביעה כנגד הרופא המטפל לבית המשפט המחוזי בטענה לרשלנות רפואית, על כי לא הפנה את האם לבדיקות נוספות מלבד בדיקת מי שפיר שיתכן והיו מגלות את המומים שאיתם נולד התינוק. בנוסף נטען כי האישה לא סירבה באופן ברור לביצוע בדיקת מי שפיר וכי האב לא קיבל דיווח על אפשרות הבדיקה ותוצאותיה.

מדוע בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בגין רשלנות רפואית?

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בטענות כי העובדה שהרופא המטפל לא הפנה את האישה לביצוע בדיקות היריון נוספות כדוגמת סיסי שלייה, חלבון עוברי, שקיפות עורפית ויעוץ גנטי אינה מעידה על רשלנות רפואית שכן, לדברי הרופא, האישה סירבה לבצע בדיקת מי שפיר בשל אמונתה הדתית לפיה אסור לעבור הפלה בכל מקרה ועל כן לא היה מקום להפנותה לבדיקות נוספות אשר רובן היו מובילות לצורך בביצוע בדיקת מי שפיר.

בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי מקרה זה אינו נחשב ל"הולדה בעוולה" משום שבכל מקרה האם לא הייתה עוברת הפלה וכך ניתק הקשר הסיבתי בין הצורך בבדיקות הנוספות להולדת התינוק עם מומים ותסמונת דאון. טענת התובעים כי האב לא קיבל מידע ועדכונים על הבדיקה, נשללה אף היא שכן, האב לא היה חלק פעיל ושותף לבדיקות השונות וכיוון שכך ניתן היה להסתמך על ידיעת היולדת בנוגע לבדיקת מי השפיר ותוצאותיה.

האם ניתן היה למנוע את התוצאה של הולדת ילד עם תסמונת דאון ? הוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, נטען על ידי המערערים כי על הרופא המטפל הייתה החובה ליידע את האב על בדיקת מי השפיר ותוצאותיה האפשריות. עוד נטען כי הרופא היה צריך לשלוח את האם היולדת לבצע את הבדיקות הנוספות שהיו מסייעות בהבנת המצב הבריאותי של היולדת וקבלת החלטות בהתאם.

בית המשפט העליון תמך בפסיקת בית המשפט המחוזי וקבע כי אין חולק כי האם סירבה לעבור את בדיקת מי השפיר ולבצע הפלה במידת הצורך. לדעת בית המשפט העליון, סירובה של האם לבצע את בדיקת מי השפיר, הנחשבת לבדיקה המהימנה ביותר לבחינת תסמונת דאון, קבעה את גורל התינוק, והבדיקות הנוספות לא היו משנות את התוצאה. ולפיכך, אין קשר בין הנזק שנגרם לתינוק לבין אי ביצוע הבדיקות הרפואיות האחרות ולא ניתן לומר כי הייתה כאן רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל.

לעניין הטענה כי היה צריך ליידע את האב על הבדיקה ותוצאותיה, קבע בית המשפט העליון כי לא קיימת פרקטיקה המחייבת את זימון האב לבדיקות שעוברת היולדת או שיתופו. בנוסף, האב לא היה שותף בכל ההליך ולא ליווה את היולדת לבדיקות השונות ולכן, לא ניתן לטעון לפגיעה באוטונומיות שלו או בחובת היידוע. לדעת בית המשפט העליון, האישה היולדת, הינה בעלת יכולת לקבל החלטה על מצבה הבריאותי והיא זאת שקובעת אילו בדיקות יבוצעו בגופה ואלו לא ולכן, לא הייתה כל רשלנות רפואית גם בעניין זה.

בית המשפט העליון, דחה אם כן, ברוב דעות את הערעור וחייב את המערערים בשכר טרחת עו"ד והוצאות בית המשפט.