איסכמיה כלילית עשויה להישאר חבויה במשך שנים ולהתפרץ פתאום, לטיפול בחדר המיון חשיבות אדירה בהצלת חיים ומניעת סיכונים, כאשר מתרחשת טרגדיה על בית המשפט לפסוק אם מדובר ברשלנות או בתופעה שלא ניתן לשלוט בתוצאותיה.
אחת הסיבות השכיחות להגעה לחדר מיון היא כאבים בחזה, מגוון סיבות עלולות לגרום לכך ואחת העיקריות שבהן היא מחלת לב איסכמית. איסכמיה, ששמה מיוונית פירושו הגבלת-דם, היא באופן כללי מצב רפואי בו בשל פגיעה בכלי דם, למשל חסימה או היצרות, יש ירידה בזרימת הדם לאיבר או רקמה בגוף. כאשר מדובר בהיצרות של עורק אחד או יותר מעורקי הלב, נקרא המצב איסכמיה לבבית, או מחלת לב איסכמית (כלילית). הירידה באספקת הדם ללב פוגעת בתפקוד הלב, אלא שלרוב בשלבי ההתפתחות הראשונים של המחלה לא יחווה המטופל תסמינים והמחלה עלולה להישאר חבויה ולהתבטא בשלבים מאוחרים יותר ובצער בצורה חמורה יותר, כמו אוטם שריר הלב (התקף לב), או תעוקה במאמץ (אנגינה פקטוריס).
איסכמיה כלילית ורשלנות רפואית
המחלה נגרמת בדרך כלל כתוצאה מהסתיידות, לרוב בשל כולסטרול ותאים דלקתיים, שגורמת להיצרות כלי הדם ומביאה כאמור לירידה בזרימת הדם הסדירה ללב. ישנם לא מעט גורמים אפשריים למחלה ביניהם גנטיקה, עישון, יתר שומנים בדם, לחץ דם גבוה, סוכרת, הימנעות מפעילות גופנית והשמנה. מכיוון שהמחלה בדרך כלל מתפתחת לאט לרוב וללא תסמינים מורגשים, היא, כאמור, לרוב מאובחנת מאוחר. בדרך כלל כאבים בחזה או קוצר נשימה, שמעידים על התפתחותה של המחלה.
במקרים של מעקב רפואי קבוע, אם מתעורר חשד לאיסכמיה לבבית, הדרך לאבחן את המחלה נעשית באמצעות בדיקות שונות, חלקן לא פולשניות כמו אק"ג, בדיקת ארגומטריה (מבחן מאמץ), MRI, אקו לב במאמץ, מיפוי לב או סריקת CT של הלב שמכונה צנתור וירטואלי וחלקן פולשניות כמו צנתור כלילי – בהתאם להערכת הרופא המומחה, היינו קרדיולוג. היצרות של 70% או יותר מחייבת התערבות ובכך מתכוונים בדרך כלל לבלון, שנמצא בקצה הצנתר ודוחק את הגורמים להסתיידות ולעיתים אף בשילוב סטנט, תומך, בעורק – בהתאם למצב.
מודעות לגורמי הסיכון והימנעות מאלה שניתן, אימוץ אורח חיים שכולל תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית ומעקב רפואי, שכולל לעיתים גם טיפול תרופתי הם הדרכים למנוע הדרדרות ומצב מסכן חיים. במקרים של איסכמיה חריפה יש חשיבות אדירה לפניה לחדר מיון וטיפול מהיר, שלרוב כולל מתן חמצן, תרופות מדללות דם ולעיתים גם התערבות כירורגית דחופה, כמובן תלוי מצב. חשיבות הטיפול המהיר חיונית במקרים של איסכמיה לבבית, שכן זו מחלה שעלולה לסכן חיים וגם להביא עמה סיבוכים שונים. עם זאת, זוהי מחלה חמקמקה ולא תמיד ניתן הטיפול בזמן. אז עולה השאלה אם המצב היה בלתי נמנע או שטיפול רפואי נכון יכול היה למנוע את הנזק. לכן, שאלת הטיפול במקרים אלה עולה לעיתים גם בתביעות של רשלנות רפואית, כמו במקרה הבא.
4 שעות אחרי שהגיע לחדר המיון התמוטט ונפטר
לבית משפט השלום בירושלים הגיעה תביעת רשלנות רפואית איסכמיה כלילית, בה התובעים, בשם עזבון המנוח, טענו כי התרשלות הרופאים בטיפול במנוח שלקה באיסכמיה לבבית היא שגרמה לנזק שהביא למותו ואילו הנתבעים דחו את הטענה. אך בטרם נפנה אל טענות הצדדים, חשוב להבין את השתלשלות העניינים, כפי שהיא עולה מפסק הדין.
נתנאל מרגלית, אדם כבן 73, סבל מאסטמה מילדות וסוכרת וטופל בהתאם וכתשעה חודשים לפני האירוע אושפז בשל קשיי נשימה ושיעול, שוחרר והיה במעקב של רופאת משפחה. אחרי שבסוף שבוע הוא חש חולשה וקשיי נשימה, הוא פנה ביום ראשון לרופאת המשפחה. הרופאה ערכה בדיקת א.ק.ג שהייתה תקינה, אך בכל זאת הפנתה אותו לחדר מיון להמשך בירור ובהפנייתה ציינה כי לאחרונה חש מר מרגלית בחזהו וסובל מקוצר נשימה. מר מרגלית הגיע בצהריים לבית החולים ללא סימני מצוקה ונבדק על ידי האחות. במהלך התשאול ולקיחת המדדים, הוא לא התלונן על כאבים בחזה ולאור רמת התפקוד הגבוהה שהפגין, הוא תויג כחולה שאינו דורש טיפול דחוף. כשעתיים לאחר הגעתו נערכה לו בדיקת א.ק.ג. וחצי שעה מאוחר יותר, כשהגיע תורו, הוא נבדק על ידי רופא תורן, ד"ר גורביץ. הרופא החליט על מתן תרופה, חומר משתן בשם Fussid, בהזרקה לווריד. מצבו של מר מרגלית החריף, הוא נקלע למצוקה נשימתית ובתו קראה לצוות. עם הגיעו טיפל הרופא, ד"ר גורביץ, במר מרגלית בריסוס לפה של תרסיס מסוג isoket, השייכת למשפחת הניטראט וניתן להרחבת כלי הדם במקרים של תעוקת חזה. מר מרגלית התמוטט ואיבד את הכרתו, הצוות ניסה להחיות אותו, אך נאלץ לקבוע את מותו.
האם הטיפול היה רשלני או שמא סבל המטופל מאיסכמיה לא מאובחנת?
אלמנתו של מר מרגלית הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים קפלן וקופת חולים הכללית, המפעילה את בית החולים, בטענה כי הטיפול במר מרגלית היה רשלני. הנתבעים דחו כמובן את הטענה בתואנה שמר מרגלית לקה באיסכמיה חריפה, ממנה נפטר וכי אין לכך קשר לטיפול שקיבל בחדר המיון של בית החולים וכי האיסכמיה היא שאחראית למותו.
מפסק הדין עולה כי הרישום הרפואי, היינו גיליון המעקב הרפואי מחדר המיון, היה לקוי, חלק מרישומי הרופא נעשו מיד לאחר הבדיקה ואת חלקם המשיך הרופא לאחר הטיפול במטופל ואף לאחר פטירתו ולכן הוא אינו משקף את המציאות כפי שהתרחשה. בין היתר לא ברור מה פרק הזמן שחלף בין הטיפול בתרופה ובין הטיפול בתרסיס ומה היה מצבו של מר מרגלית בכל אחד משלבי הטיפול. מאידך ברור, גם לאור הטיפול שניתן, שמצבו של מר מרגלית היה טוב יחסית בהגיעו לבית החולים וכי ההחלטה להזריק לו Fussid מעידה על כך לא פחות, שכן אם מצבו היה קשה שתי התרופות, התרסיס והחומר המשתן היו ניתנות יחד כעזרה ראשונית במצב של אי ספיקת לב. עם זאת הרישום לקוי ובבית המשפט אף הועלתה האפשרות על ידי אחד הרופאים כי התרופה שהוזרקה הייתה לא נכונה, אולם הרופא המטפל העיד כי הוא בדק שאכן האחות נתנה לו מזרק מאמפולה של תרופת fussid. בתום הרישום הלקוי והחסר, שככל הנראה רובו נכתב לאחר מותו של מר מרגלית, כתב ד"ר גורביץ כי סיבת המוות איננה ידועה, בתעודת הפטירה נרשם כי מר מרגלית נפטר מבצקת ריאות.
בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי יש להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים עקב הרישום הלקוי שאינו משקף את המציאות כפי שהתרחשה ולכן מוביל לתהיות שעלולות להעיד שהייתה התרשלות. לאור הרישום הלקוי, עדות בתו של מרגלית שליוותה אותו בחדר המיון ועדות הרופא המטפל בחדר מיון, ד"ר גורביץ קיבל בית המשפט את הטענה כי מצבו הרפואי של מר מרגלית הדרדר לאחר הזרקת ה-Fussid ולכן על בית החולים להוכיח כי לא התרחשה רשלנות בטיפול. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים שסירוב האלמנה והמשפחה לבצע נתיחה שלאחר המוות פגע ביכולת לקבוע את סיבת המוות והסכים עם טענת התובעים, כלומר עזבון המנוח, שהם לא היו מודעים שקיים ספק לגבי סיבת המוות ושלא ניתן להם הסבר מספק להסכמה לניתוח שלאחר המוות. יתרה, סירוב התובעים לנתיחה שלאחר המוות לא מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות אפשרית של הצוות ומותו של מר מרגלית. בית המשפט פסק כי הנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה וכי מכל הסברות שהועלו לגבי מותו של מר מרגלית, ההנחה שהוזרק לו חומר אחר יותר מתקבלת על הדעת כגורם שהביא להידרדרות המהירה במצבו. בית המשפט פסק לטובת עזבונו של מר מרגלית פיצוי על סך 150,000 שקלים בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט.
[ת"א (שלום ירושלים) 11963/01 עזבון המנוח נתנאל מרגלית ז"ל נ' מרכז רפואי קפלן]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
