החיסונים משמשים כאמצעי ריפוי מודרני לשם התגוננות מפני מחלות זיהומיות שנגרמות על ידי חיידקים ונגיפים שמערכת החיסון הטבעית של הגוף איננה מסוגלת להתמודד עמם באופן עצמאי.
החיסונים משמשים כאמצעי ריפוי מודרני להתגוננות מפני פטוגנים, קרי, חיידקים ונגיפים מזיקים ומסוכנים שמערכת החיסון הטבעית של הגוף איננה מסוגלת להתמודד עמם באופן עצמאי, וזאת כדי לנטרל את השפעתם לפני שהם מספיקים לפגוע בגוף.
קיימים שני סוגים של חיסונים: חיסון פעיל וחיסון סביל. החיסון הפעיל מכיל את הפטוגן כשהוא חי אך מוחלש או כשהוא מומת, והוא מיועד לגרום למערכת החיסון הטבעית של הגוף לייצר נוגדנים משלה שיזהו את הפטוגן ויחסלו אותו (כגון חיסון נגד חצבת, אדמת, שפעת, ועוד). לעומת זאת, החיסון הסביל כבר מחדיר לגוף נוגדנים מוכנים בצורה ישירה, וזאת כאשר קיים צורך במתן טיפול מהיר לזיהום כך שאין מספיק זמן להמתין עד שהגוף ייצר נוגדנים משלו (כגון חיסון נגד טטנוס, כלבת, ועוד).
כנגד מחלות רבות ניתן להסתפק בחיסון אחד או סדרת חיסונים חד פעמית לכל החיים, מאחר שהנוגדנים ממשיכים להתקיים גוף המחוסן לכל משך שארית חייו, אולם ישנן גם מחלות שמצריכות הזרקה חוזרת של החיסון מדי מספר חודשים או שנים.
בשנים האחרונות התעורר פולמוס ציבורי נרחב לגבי השאלה עד כמה החיסונים אכן בריאים ועד כמה הם גורמים לתופעות לוואי מסוכנות, וזאת במיוחד בכל הקשור לחיסוני ילדים. שאלה זו התעוררה ביתר שאת גם לאחר פרוץ משבר וירוס הקורונה, ואף לפני שנמצא חיסון יעיל לנגיף זה. הציבור שמתנגד למתן חיסונים הינו קטן אמנם, אך קולו נשמע יותר ויותר, וזאת למרות שאין כל מחקרים מדעיים שתומכים בטענותיו (לפחות נכון לשנת 2020). מכל מקום, במאמר זה לא נעסוק בתקינותם ונחיצותם של החיסונים באופן כללי, אלא רק בהיבט של רשלנות רפואית.
עילות לרשלנות רפואית בחיסונים
כמו בכל הליך רפואי, גם הזרקת חיסונים עלולה להיות כרוכה ברשלנות רפואית, ובאופנים שונים, וזאת במיוחד כשהדבר נעשה בניגוד להוראות משרד הבריאות. עם זאת יובהר כי כדי לבסס תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית במתן חיסון, יש להוכיח קיומם של שלושה רכיבים עיקריים, שרלוונטיים לכל תביעת רשלנות רפואית: התרשלות של איש הצוות הרפואי, גרימת נזק למטופל שקיבל את החיסון, וקיום קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם למטופל. לפיכך, גם אם אירעה רשלנות רפואית לגבי מתן חיסון למטופל, אולם למרבה המזל לא נגרם למטופל כל נזק עקב כך, או שנגרם לו נזק קל וחולף, אזי לא יהיה מקום להגשת תביעה לפיצוי בנסיבות אלה.
משרד הבריאות נוהג לפרסם מעת לעת תדריכים לגבי מתן חיסונים שונים, כגון תדריך חיסון נגד שפעת, תדריך חיסונים ליוצאים לחו"ל, ותדריך למתן חיסוני שגרה. התדריך למתן חיסוני שגרה כולל חיסונים שניתנים במרכזי טיפות החלב ובתי הספר, בעיקר כנגד מחלות ילדות מסוכנות שעלולות לגרום לסיבוכים קשים ואף לתמותה, כגון חיסון נגד דיפתריה-טטנוס-שעלת [DTaP], חיסון נגד חצבת-חזרת-אדמת (שמכונה גם "החיסון המשולש"), חיסון נגד אבעבועות רוח, חיסון נגד צהבת/הפיטטיס מסוג A ו-B, ועוד.
כל אחד מהתדריכים למתן חיסונים כוללים הוראות והנחיות שונות לגבי אופן מתן החיסונים הספציפיים שנכללים בהם, ובכללם באיזה גילאים ניתן לתת כל חיסון, באיזה אופן (כגון זריקה או תרסיס), ולמי אסור לתת את החיסון. לפיכך, מתן חיסון בניגוד להוראות אלו עלול להוות רשלנות רפואית, וזאת כפי שיודגם להלן.
מתן חיסון שלא במועדו. כאמור, כל אחד מהתדריכים קובע את הגילאים שבהם ניתן לתת כל חיסון ובאיזה אופן. כך, לדוגמא, תדריך חיסוני השגרה קובע שיש לתת את החיסון נגד הפטיטיס B בשלוש מנות: לאחר הלידה, בגיל חודש, ובגיל חצי שנה, ואילו החיסון נגד חצבת, חזרת, ואדמת, וכן נגד אבעבועות רוח, ניתן בשתי מנות, בגיל שנה בטיפת חלב ובגיל 6. לפיכך, מתן מנות החיסון הללו שלא במועדם, עלול להוות רשלנות רפואית. [ראו בנוסף: קיבל חיסון באיחור, חלה במחלה].
לגבי תינוקות שנולדו כפגים, קובע תדריך זה שיש לתת להם את החיסונים בהתאם לגילם הכרונולוגי ועת מצבם הבריאותי יציב, גם אם הם עדיין מאושפזים. עוד קובע תדריך זה כי יש לתת להם את החיסונים לפי הלוח והמינון הרגיל לתינוקות ובהתחשב בהוריות הנגד הספציפיות. החיסון להפטיטיסB יינתן להם לפי משקלם בשעת הלידה ונשאות הנגיף אצל האם. מתן מנות החיסון לפגים שלא בהתאם להוראות אלו, עלול אף הוא להוות רשלנות רפואית.
מתן חיסון לבעלי רגישות יתר לחיסון. אין לתת חיסון למי שידוע שיש לו רגישות יתר כלפי החיסון או אחד ממרכיביו. הדבר אמור במיוחד לגבי חיסון שניתן במספר מנות, כאשר כבר ידוע שהמחוסן כבר פיתח בעבר תגובה חמורה כלפי המנה הקודמת של אותו חיסון או אחד ממרכיביו. מתן חיסון בניגוד להוראות אלו עלול אף הוא להוות רשלנות רפואית.
בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדון מקרה חמור ביותר של רשלנות רפואית בגין מתן חיסון משולש לתינוקת. תיק זה עסק בתינוקת שנולדה פגה, ואשר בגיל חודשיים קיבלה בטיפת חלב את המנה הראשונה של החיסון המשולש. לאחר הזריקה הראשונה, התינוקת הגיבה בעוויתות והתכווצויות שרירים בכל הגוף, ובבכי בלתי פוסק. הוריה של התינוקות דיווחו על כך לאחות טיפת חלב ולרופאה המטפלת, אך הן אמרו להם שאין מקום לדאגה. כעבור חודשיים, ובעקבות הוראת הרופאה המטפלת, ניתנה לתינוקת מנה שניה של החיסון בטיפת חלב, וזאת למרות שההורים הודיעו גם לאחות שם על תגובתה החריפה של התינוקת למנה הראשונה. גם הפעם התינוקת הגיבה באותו אופן חמור, וגם הפעם הרופאה המטפלת ואחות טיפת חלב אמרו להורים שאין מה לדאוג, מאחר שמדובר בתגובות שנגרמות לתינוקת בשל היותה פגה. אולם, בדיעבד הסתבר שעיניה של התינוקת התהפכו לאחר המנה השניה, ואישוניה נעלמו לגמרי. ואם לא די בכך, הרופאה המטפלת שוב הפנתה את ההורים לביצוע קבלת המנה השלישית של הזריקה, ולאחר מכן כבר הסתבר שהתינוקת סובלת משיתוק מוחין קשה ופיגור. בית המשפט קבע כי מתן החיסונים בנסיבות אלו מהווה רשלנות רפואית חמורה. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה שכלל תשלום פיצוי בגובה של מספר מליוני ש"ח.
מתן חיסון למי שסובל מבעיה אימונולוגית קשה. לא ניתן לתת חיסונים למי שסובל מבעיה אימונולוגית קשה, מולדת או נרכשת, בשל חשש להתפתחות סיבוכים קשים ומיותרים עקב החיסון. מדובר למשל במי שמקבל במכוון טיפול לדיכוי המערכת החיסונית שלו, מאחר שהוא סובל ממחלה אוטואימונית כלשהי או בגלל שהוא מועמד להשתלת איבר. מתן חיסון לאדם כזה עלול אף הוא להוות רשלנות רפואית.
מתן חיסון לנשים הרות. ככלל, אסור לתת לנשים הרות חיסונים שמכילים את הפטוגן בצורה מוחלשת, כגון חיסון נגד אדמת או אבעבועות רוח, מאחר שהם עלולים להזיק לעובר שלהן, אולם ניתן לתת להן חיסונים שמכילים את הפטוגן כשהוא מומת, וכאשר קיימת התוויה לכך, כגון חיסון נגד שפעת, חיסון נגד שעלת, וחיסון כנגד הפטיטיס B לנשים הרות שהינן עובדות מערכת הבריאות. מתן חיסון מוחלש או חיסון מומת שלא בהתאם להתוויות לנשים הרות מהווה אף הוא רשלנות רפואית.
שימוש בחיסונים מקולקלים. למותר לציין שחשוב להקפיד על שימוש בחיסונים תקינים ולהימנע לחלוטין משימוש בחיסונים מקולקלים. לפיכך, יש להקפיד על בקרה שוטפת של תנאי האיחסון וההעברה של החיסונים, ובין היתר להקפיד על אחסון החיסונים במקרר בטמפרטורה שמתאימה לכל חיסון באופן ספציפי, ולשמור על שרשרת הקור בכל שלבי העברת החיסונים, תוך שמירה על מניעת הקפאתם וחשיפתם לאור בעת ההעברה. הפרת הכללים הללו עלולה לפגום בתקינות החיסונים ולהביא חלילה לשימוש בחיסונים מקולקלים, דבר שעלול להוות רשלנות רפואית חמורה ולגרום לנזקים קשים.
אופן הגשת תביעת רשלנות רפואית לגבי חיסונים
עקרונית, קיימות שתי דרכים להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית לגבי חיסונים.
האפשרות הראשונה הינה הגשת תביעת פיצויים רגילה לפי פקודת הנזיקין ובעילת רשלנות רפואית, בפני בית המשפט המתאים. לשם הגשת תביעה זו, יש כאמור להוכיח קיומה של התרשלות מצד הצוות הרפואי וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לנזק שנגרם למטופל.
האפשרות השניה הינה הגשת תביעה לפי חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש'ן- 1989, וזאת בפני ועדה שבראשה יושב שופט שלום ולצִדו שני רופאים מומחים בתחום החיסונים. לשם הגשת תביעה זו, אין צורך להוכיח אשם מצד מי שנתן את החיסון, ועל כן אין צורך להוכיח שאירעה רשלנות, אולם עדיין יש צורך להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מתן החיסון לבין הנזק שנגרם למטופל. יש לשים לב כי הגשת תביעה זו מוגבלת לרשימת החיסונים שמופיעה בתוספת לחוק זה, וכי הפיצוי שיכול להינתן לפי חוק זה הינו מוגבל. בנוסף, מי שהגיש תביעה לפי חוק זה מנוע מלהגיש תביעה בגין אותו מקרה גם לפי פקודת הנזיקין בעילת רשלנות רפואית.
בכל מקרה שבו קיים חשד לרשלנות רפואית לגבי מתן חיסונים, מומלץ לפנות לעו"ד שמתמחים ומנוסים בתביעות רשלנות רפואית לשם בדיקת היתכנות הגשת תביעה לקבלת פיצויים בגין כך.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
