רשלנות רפואית כלי דם – בנושא זה עסק פסק הדין המובא בכתבה זו. בית המשפט דחה את התביעה. קראו מדוע.
על קצה המזלג ניתן להגדיר כלי דם כצינור אשר נושא דם מלב או אליו. קיימים שני סוגי כלי דם – וורידים ועורקים. הוורידים מובילים דם דל בחמצן מרקמות הגוף ללב ואילו העורקים מובילים דם המכיל חמצן רב מהלב לכל רקמות הגוף השונות.
ביום 31.8.10 ניתן על ידי בית משפט השלום באשקלון פסק דין שעסק בתביעת רשלנות רפואית כלי דם שהוגשה על ידי ניזוקה. במסגרת כתב התביעה מפרטת הניזוקה את השתלשלות האירועים שהובילה לנזקיה הנוכחיים: הכל החל מכאבים מהם סבלה התובעת באיזור האגן ודימומים שהופיעו באיזור לאחר מכן. תסמינים אלו הובילו את התובעת לבקר בקופת החולים, אשר הזמינה אותה לוועדת ניתוחים בבית החולים "סורוקה". מסקנות הוועדה היו כי יש לבצע בה ניתוח פרוסקופיה על מנת לאבחן את הסיבה למצבה הרפואי. במסגרת הניתוח האמור ניפח הצוות הרפואי את בטן התובעת בעזרת פחמן דו חמצני והחדיר מכשיר בשם טרוקר לבטנה בכדי לראות את הנעשה בתוכה. למען לא ייצא הנייר חסר, יובהר כי טרוקר הוא מן מקל דק שבקצהו ישנו להב, באמצעותו חודרים לבטן. כאשר הלהב חודר קופץ חלק המכסה אותו בכדי שלא ייגע בחלקים הפנימיים בגוף ויזיק להם. דרך המכשיר האמור מוכנסים לבטן כל המכשירים שבעזרתם מתבצע הניתוח.
דע עקא, במקרה דנן החדרת הטרוקר הובילה לדימומים בבטן התובעת. הרופאים המנתחים, אשר הבחינו בדימומים הפנימיים החליטו לפתוח את ביטנה באופן מיידי כדי לעצור את הדימום. לאחר סיום הניתוח התברר כי החדרתו של הטרוקר גרמה לפגיעה בכלי דם פנימיים ולנקבים פנימיים, אשר טופלו במסגרת הניתוח המתקן.
במסגרת טענתה העיקרית של התובעת, לפיה מדובר בטיפול המהווה רשלנות רפואית כלי דם, סברה התובעת כי הצוות הרפואי לא נקט במידת הזהירות הנדרשת ממנו בעת ביצוע ניתוח הפרוסקופיה והוא אף השתמש במכשור שאינו תקין ולמעשה פעל באופן בלתי מיומן ובניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת. עוד נטען כי בנסיבות דנן זה יש מקום להחיל כלל "הדבר מדבר בעד עצמו", לפיו על בית החולים להוכיח כי לא הייתה רשלנות רפואית כלי דם מצידו בנסיבות העניין.
בית החולים הנפגע הכחיש מכל וכל את טענות התובעת. במסגרת כתב הגנתו הוכחשה קיומה של רשלנות רפואית כלי דם משום ושלא ניתן להטיל כל דופי בטיפול שהוענק לתובעת. ודוק, על פי כתב ההגנה הצוות הרפואי פעל בצורה סבירה וקיים את כל חובותיו כלפי התובעת. בנוסף, כמו כל ניתוח, אף ניתוחי פרוסקופיה כרוכים בסיכונים והנזק שנגרם לתובעת מצוי במסגרת הסיכונים שניתן לצפות מניתוח זה.
בית המשפט קובע, ראשית, כי אין כל מקום להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" וכך משאיר על כתפי התובעת את הנטל להוכיח כי עסקינן בטיפול רפואי המהווה רשלנות רפואית כלי דם. לא כל שכן, לאחר שעיין בראיות ושמע את עדויות המומחים והצוות הרפואי שביצע את הניתוח בתובעת, מצא בית המשפט כי ההתנהלות בביצוע הניתוח הייתה על פי הפרקטיקה המקובלת ועל כן דחה את תביעת התובעת. במסגרת קביעתו האמורה חזר בית המשפט על ההלכה כי לא כל מחדל או מעשה של רופא הגורם לנזקים למטופל, מהווה רשלנות בעיניו של בית המשפט.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
