כיצד יתכן שבחורה צעירה מתלוננת במשך שנים, על בעיות בריאותיות שונות ואף רופא לא מאבחן את היותה חולה בטרשת נפוצה? האם הייתה כאן רשלנות רפואית?
התלונות לא הועילו
ציפי (שם בדוי) בחורה צעירה, ילידת 1986 החלה מגיל 17 לסבול מכאבי צוואר, ותחושת נימול בבטן, בידיים וברגליים. היא הופנתה על ידי רופאת המשפחה לביצוע בדיקות אצל אורתופד, נוירולוג ובדיקות מעבדה והתברר כי היא סובלת ממחסור בוויטמין B12 ובהתאם לכך ניתן לה טיפול בכדורים והזרקה. ציפי לא עשתה את בדיקות האורתופד והנוירולוג אליהן הופנתה.
כעבור מספר חודשים החלה לחוש כאבי גרון, עייפות, כאבי צוואר וגב תחתון. הרופא הפנה אותה לבדיקת אף אוזן גרון ושוב לבדיקת אורתופד. רק כעבור שלושה חודשים פנתה ציפי לרופא האורתופד בשל כאבי גב תחתון שלא חלפו וזה לא מצא באמצעות הצילום שערך והבדיקה כל מגבלת תנועה והפנה אותה לבצע בדיקת נוירולוג ובדיקות מעבדה. הפעם פנתה ציפי לרופא נוירולוג והתלוננה על כאבי ראש, סחרחורות ותחושת נימול ומשלא נמצאו ממצאים חריגים בבדיקה, הופנתה לבדיקת EMG, וקיבלה מרשם לתרופות הרגעה.
חלפו עוד כמה חודשים ושוב חזרה ציפי לרופא המשפחה, בשל כאבי ראש, תחושת נימול, כאבי צוואר. בדיקות הרופא לא העלו דבר ועל כן הפנה אותה לבדיקות אצל רופא עיניים ורופא עור. בדיקת רופא העיניים שערכה ציפי נמצאה תקינה, היא חזרה לרופא המשפחה גם עם תוצאות בדיקת EMG שהיו תקינות והופנתה שוב, לבדיקת אורתופד. בדיקת האורתופד לא העלתה דבר והיא הופנתה לקבלת חוות דעת נוספת של אורתופד וגם הלה לא מצא דבר אך הפנה אותה לבדיקה פסיכיאטרית.
הפסיכיאטר בדק אותה, ולא אבחן כל בעיה והפנה אותה לבצע בדיקה נוירולוגית נוספת. ציפי לא פנתה לנוירולוג לשם ביצוע הבדיקה. כל זאת אירע עד שנת 2004. בינתיים היא קיבלה פטור משירות צבאי והחלה למעט בפניות לרופאים בשל בעיותיה הבריאותיות. רק ב- 2007 חזרו כל המיחושים הקודמים ונוספה קפיצת עפעף. היא פנתה לרופא המשפה וזה הפנה אותה לבדיקת נוירולוג. במסגרת בדיקת הנוירולוג הועלו חשדות למחלה, בוצעה בדיקת MRI ובה אובחנה סופית כי היא סובלת מטרשת נפוצה.
הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בגין רשלנות רפואית, על כי האיחור באבחון הוביל להרעת מצבה הבריאותי ושניתן היה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם יותר ובהתאם לכך להתחיל בטיפול. הצוות הרפואי טען מנגד, כי החולה קיבלה טיפול הולם בהתאם למצבה וכי לא ניתן היה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם יותר, ובנוסף, היא לא ביצעה את בדיקת הנוירולוג הראשונה אליה הופנתה ואף הפסיקה טיפול רפואי שניתן לה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק כי לא הייתה רשלנות בטיפול.
האם אכן היה ניתן לגלות את המחלה בשלב מוקדם יותר? כך פסק בית המשפט העליון
בערעור שהוגש, נטען על ידי המערערים, בהסתמך על חוות דעת רפואיות כי ניתן היה לאבחן את המחלה ב- 2003 ולמנוע את הדרדרות המחלה ולמזער את הנזק הנוירולוגי שנגרם לחולה. מנגד טען הצוות הרפואי בתמיכה בחוות דעת רפואית כי הטיפול שניתן היה תקין לגמרי וכי הטרשת הנפוצה התפרצה רק ב- 2007. בנוסף נטען כי הייתה רשלנות מצד ציפי החולה כיוון שלא פנתה לנוירולוג עת נתבקשה לכך.
בית המשפט העליון דן בטענות הצדדים ותמך בפסיקת בית המשפט המחוזי לפיה יש להעדיף את חוות הדעת הרפואית אשר ניתנה על ידי המומחה מטעם הצוות הרפואי ועל פיה ניתן היה לאבחן את התפרצות המחלה רק ב- 2007 ועד למועד זה קיבלה החולה טיפול נאות כפי הנדרש, בהתאם לתוצאות הבדיקות שנערכו לה.
בית המשפט העליון אם כן, בדעת רוב השופטים דחה את הערעור, ללא פסיקת הוצאות.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
