הנתונים החמורים על רשלנות רפואית בישראל

הסטטיסטיקה לגבי מקרי רשלנות רפואית בישראל ולגבי תביעות משפטיות לפיצוי בתחום זה מעוררת שאלות מטרידות אודות מערכת הבריאות. 

קרוב לאלפיים מקרי פטירה בישראל בעשור שבין 2005 ל-2014 עוררו חשד כי הנפטרים נפלו קורבן לרשלנות רפואית. כך עולה ממסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מיוני 2017 על "טיפול משרד הבריאות ברשלנות רפואית בישראל" (להלן: "מסמך הכנסת"). סך המקרים האמור לא כולל מקרי מוות מזיהום, שמספרם מגיע לאלפים בשנה, ושחלקם נובע מתנאי טיפול לא נאותים, כפי שצוין במסמך. לכן יש להניח כי הרבה יותר מאלפיים מטופלים נפטרו בעשור הנ"ל עקב רשלנות רפואית.

זהו רק אחד הנתונים המדאיגים שנאספו בעשור האחרון בנוגע לרשלנות רפואית בישראל. כך למשל, דו"ח של משרד הבריאות מיוני 2016 בדבר מקרים שעוררו חשד לכשלים בטיפול רפואי מצביע על שלל ליקויים חוזרים בהתנהלות אנשי ומוסדות רפואה בארץ. בין הליקויים: חוסר ניסיון מקצועי, שימוש בציוד לא תקין, הימנעות מעריכת בדיקות חיוניות, התעלמות מנתונים רפואיים ועוד.

במקביל, בין 2005 ל-2017 זינק מספר תביעות הרשלנות הרפואית המוגשות בכל שנה לבתי המשפט בארץ חלק מהנתונים מצביעים על עלייה של עשרות אחוזים וחלקם על הכפלת מספר התביעות. כמו כן, לפי מסמך הכנסת, סכום הפיצויים השנתי ששולם בגין תביעות רשלנות רפואית נגד מוסדות רפואה ממשלתיים עלה מ-כ-132 מיליון ש"ח ב-2005 לכ-262 מיליון ש"ח ב-2015.

מה עוד מלמדת הסטטיסטיקה ואילו לקחים מטופלים אמורים להפיק ממנה?

עילות התביעה, סיכויי הצלחה וגובה הפיצוי

במסמך הכנסת מוצג הנתון הבא מתוך נתוני הנהלת בתי המשפט: בשנת 2010 הוגשו 1,109 תביעות רשלנות רפואית כנגד מוסדות רפואה בישראל, ואילו בשנת 2015 הוגשו  1,985 תביעות כאלה, כלומר מספר התביעות כמעט הוכפל תוך חמש שנים. ככל שמדובר בתביעות נגד מוסדות רפואיים ממשלתיים, מצביע דו"ח מבקר המדינה מ-2012, העוסק במשרד הבריאות, על עלייה של 22 אחוז במספר התביעות בין 2005 ל-2010, ואילו לפי מסמך הכנסת, מספר התביעות מסוג זה עלה מ-597 ב-2005 ל-1,008 ב-2015.

במה עוסקות התביעות? לפי מחקר שנערך והוצג בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, כמעט מחצית מתביעות הרשלנות הרפואית שהגיעו לדיון בבית המשפט בשנים האחרונות נוגעות לרשלנות בתחום ההריון והלידה (ראו: רשלנות רפואית בהריון ולידה: כיצד נדע אם נפגענו ומה אפשר לעשות), ואילו הסיבה הנפוצה ביותר שבגינה מוגשות תביעות היא ביצוע רשלני של פרוצדורה רפואית. בכך עוסקים 46 אחוז מתיקי הרשלנות הרפואית בעוד ש-31 אחוז מהתיקים עוסקים בהתרשלות באבחון. עילות תביעה פופולריות נוספות הן: התרשלות בבחירת טיפול, התרשלות במעקב אחרי המטופל והתרשלות בטיפול אחרי ניתוח.

עוד לפי המחקר, 48 אחוז מתביעות הרשלנות הרפואית שהוגשו בשנים האחרונות הוכרעו לטובת התובעים. זהו שיעור מרשים, וכך גם שיעור התביעות שהוכרעו נגד מוסדות רפואה ציבוריים, המגיע ל-54 אחוז. סכומי הפיצוי הגבוהים ביותר נפסקים בתיקי גיניקולוגיה ומיילדות: פיצוי ממוצע של 1.4 מיליון ש"ח לתיק, ובאופן כללי, גובה הפיצוי הממוצע בתביעות רשלנות רפואית עלה עם הזמן. למשל, גובה הפיצוי הממוצע שנפסק בשנים האחרונות בגין פגיעה באוטונומיה של המטופל עקב מניעת מידע או ביצוע טיפול ללא הסכמה, ומבלי שנגרם נזק נוסף למטופל, עומד על כ-234 אלף ש"ח.

יותר מדי תביעות או יותר מדי רשלנות?

לפי טענה נפוצה בקרב גורמים במערכת הרפואה בישראל, העלייה במספר תביעות הרשלנות הרפואית בארץ אינה מצביעה על הידרדרות באיכות הטיפול הרפואי שמקבלים מטופלים, אלא נובעת מגורמים אחרים. מה למשל? גידול באוכלוסייה, מודעות גוברת של הציבור לכשלים אפשריים בטיפול רפואי והתקדמות בטכנולוגיה הרפואית, שמעלה את רף הציפיות של המטופלים.

מנגד, נתונים שונים מחזקים את הסברה שהעלייה במספר התביעות נובעת, ולו בחלקה, מליקויים קשים ואפילו הולכים ומחמירים בהתנהלות מוסדות רפואה בארץ. למשל, לפי מסמך הכנסת, אותם מקרי פטירה שעוררו חשד לרשלנות רפואית, אירעו בהשפעת נסיבות שלכאורה ניתן היה למנוע, ובהן: תופעות לוואי של תרופות והרעלות מתרופות, תקלות בניתוחים, תקלות במכשור רפואי, ויותר מכול: סיבוכים של ניתוחים. נתונים אלה, לצד ממצאי דו"ח משרד הבריאות שהוזכר במבוא, מלמדים על מספר נקודות תורפה עיקריות במערכת, שמעלות את הסיכון לגרימת נזק למטופלים ואף למותם.

כמו כן, לפי מסמך הכנסת, המתייחס לממצאי הלשכה המרכזית הסטטיסטיקה, שיעור הפטירות כתוצאה מזיהומים עלה בישראל בעשור האחרון, והוא מהגבוהים בעולם. בבתי חולים שיעור הפטירות מזיהומים גבוה במיוחד ועומד על 37 אחוז. לפי דו"ח של משרד הבריאות מ-2018 בנושא זה ("חיידקי התראה בבתי חולים כלליים"), המספר הגבוה ביותר של מקרי הזיהום הנרכשים אותר דווקא בבתי חולים במרכז הארץ ובערים הגדולות: בבתי החולים בילינסון והשרון בפתח תקווה, בבתי החולים הדסה עין כרם ושערי צדק, בבית החולים בני ציון בחיפה ובבית החולים לניאדו בנתניה.

כשמצרפים לכך את ממצאי דו"ח המבקר המדינה מ-2011, המצביעים על ליקויים חמורים בהתמודדות עם זיהומים במוסדות רפואיים, בהחלט מתחזקת ההשערה, כי הגידול במספר תביעות הרשלנות הרפואית משקף, בין השאר, הידרדרות בתנאי הטיפול שמציעים מוסדות רפואה בישראל.

יתר על כן, גם אם העלייה במספר התביעות מעידה על מודעות גוברת של מטופלים לזכויותיהם ולחולשות המערכת הרפואית, אין בכך כל פסול. להפך, הדבר מציב רף גבוה יותר בפני הגורמים המקצועיים וועשוי לתרום לשיפור מערכתי. כך למשל, לאור הגידול שנמצא במספר תביעות הרשלנות הרפואית, המליץ מבקר המדינה ב-2012 על פיתוח תחום הבטיחות הרפואית במוסדות רפואה בישראל וכן כי מוסדות רפואה יקפידו יותר לדווח על אירועים חריגים ועל עריכת תחקירי אירועים.

איך מתמודדים עם המערכת הרפואית?

למרות הנתונים שהוצגו לעיל, מטופלים רבים מקבלים טיפול רפואי נאות ואפילו מצוין בישראל, גם במערכת הרפואה הציבורית וגם ברפואה הפרטית. כמו כן, לא כל נזק שנגרם למטופל נובע מרשלנות רפואית, לעיתים מדובר בתולדה של סיבוך בלתי נמנע בטיפול. לכן, הגשת תביעת רשלנות רפואית אינה עניין של מה בכך, ולפני הגשת תביעה מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מתאים.

בה בעת, אין חולק, כי רשלנות רפואית היא תופעה הרבה יותר מדי שכיחה בישראל, ולכן חשוב שמטופלים יעמדו ככל הניתן על זכותם לקבלת מידע רפואי מלא ולא יהססו לדרוש חוות דעת נוספת ועריכת בדיקות נוספות, אם נוצר אצלם חשש כי להתרשלות מצד הגורם המטפל באבחון הבעיה הרפואית, בטיפול עצמו או במעקב שלאחריו. עם זאת, מטופלים אינם אחראים למנוע התרשלות מצד אנשי המקצוע ולרוב אין להם שליטה ממשית על הטיפול הניתן להם. למעשה, רשלנות רפואית מתגלה בעיקר בדיעבד, לאחר שנגרם נזק למטופל, ואז נותר לו להחליט אם להגיש תביעה לפיצוי.

איחור או טעות באבחון הבעיה הרפואית, ביצוע הליך רפואי ע"י גורם בלתי מיומן, ומחדל בעריכת בדיקות נדרשות למטופל הם בין הליקויים הנפוצים שמצדיקים הגשת תביעה, אך אלה הן רק דוגמאות בולטות. בפועל, כל ליקוי בטיפול עשוי להוות בסיס לתביעה, כל עוד ניתן להוכיח כי גרם נזק למטופל. כמו כן, יש להביא בחשבון כי בתי המשפט מתייחסים בכובד ראש מיוחד לרשלנות בתחום ההריון והלידה, ובכלל זה רשלנות במעקב הריון (ראו: כשלים במעקב הריון: מקרים המחייבים בחינה משפטית), ומגלים נכונות לפסוק פיצויים ניכרים בתביעות העוסקות בכך.

נוסף לכך, ניתן לשקול הגשת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה של המטופל ובגין הפרת זכותו, לפי חוק, כי תתקבל הסכמתו מדעת לטיפול (ראו: עמוד הסכמה מדעת). יש שיטענו כי הכרת בתי המשפט בפגיעה באוטונומיה כעילת תביעה עצמאית מובילה לריבוי מיותר של תביעות רשלנות רפואית, אך קשה לקבל זאת. ראשית, אין סיבה שהפרת זכויות מטופלים לא תזכה למענה משפטי הולם. שנית, הכרת בעילת תביעה זו מעבירה מסר חשוב למערכת הרפואה בישראל, ועשויה לעודד שיתוף מידע חיוני בין רופאים למטופלים וכן הפעלת שיקול דעת זהיר ומעמיק יותר מצד רופאים.