הלקח המר שבאי קבלת ייעוץ מוקדם

עברת טיפול רפואי כושל, אך לא עשית דבר. שנים חלפו, ולפתע הבנת כי הנזקים משמעותיים וכי יש לבחון את המשמעויות המשפטיות ואפשרות לקבלת פיצוי. ניגשת לייעוץ, ואז, לראשונה, הבנת פנית בשלב מאוחר מדי. הנזק כעת, גדול הרבה יותר. על חשיבות הייעוץ, בכתבה הבאה.

החשיבות בקבלת ייעוץ מוקדם ככל שניתן

רבות נאמר ונכתב על חשיבות השימוש במשרד עו"ד לרשלנות רפואית במקרים בהם ניזוק מטופל בעקבות טיפול רפואי כושל. יחד עם זאת, לא די שייעשה שימוש כאמור על ידי הניזוק, אלא קיים צורך כי שימוש זה ייעשה במהרה, לפני תום תקופת ההתיישנות של עילת התביעה.

התמהמהות בפנייה למשרד עו"ד עלולה להביא לסילוקה על הסף של תביעת נזיקין בשל התיישנות עילתה.

יש וחשוב שיובהר – פנייה במועד מאוחר מדי, אף אם טרם חלפה לה תקופת ההתיישנות, עשויה להעמיד את עורך הדין בהיעדר יכולת לבצע בדיקות מעמיקות ומקיפות, באופן בו גם אם תוגש בסופו של דבר תביעה, שוללת את האפשרות מצד עורך הדין לערוך את מלוא הבדיקות כנדרש.

מקרה להמחשה

את הלקח החשוב המפורט לעיל למד מר שלומוב על בשרו. בשנת 1983 הוא החל לקבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש של בית החולים על שם הרצוג. לטענתו, בית החולים הפסיק לו את הטיפול התרופתי למספר חודשים, זאת על אף התנגדותו לכך. כתוצאה מכך החלה הרעה במצב בריאותו, דבר אשר גרם לפיטוריו ממקום עבודתו ואף לתקיפת אשתו על ידי שפיכת מים רותחים.

את תביעתם בגין הנזקים שנגרמו להם, כמפורט לעיל, הגישו מר שלומוב ואישתו תשע עשרה שנים לאחר שארעו אותם נזקים נטענים. במסגרת התביעה הם דרשו כי בית המשפט יחייב את בית החולים לשלם להם סך של כשישה עשר מיליון שקלים בגין נזקיהם, כאשר חוות הדעת הרפואית שתמכה את תביעתם קבעה כי הטיפול שניתן בתובע היה רשלני ויש לראות בכך גורם משמעותי לנזקיהם של התובעים.

הנתבעים שכרו את שירותו של משרד רשלנות רפואית עו"ד, על מנת שייצגם בתביעה שהוגשה כנגדם.

טענתו הראשונית של באי כוחם הייתה כי יש לדחות את התביעה על הסף, מבלי לדון בה, היות ועילת התביעה התיישנה זה מכבר. לעניין טענה זו השיב התובע כי היה מודע לקשר הסיבתי שבין הרשלנות לנזק שנגרם לו רק כחמש עשרה שנים לאחר שארע הנזק בפועל ועל כן יש להחיל את החריג להתיישנות התביעה, לפיו אם מסיבות שאינן תלויות בו, לא היה מודע הניזוק לעובדות המהוות את עילת התביעה, תחל תקופת ההתיישנות מהמועד שבו נתגלו לו אותן עובדות.

בית המשפט המחוזי קיבל את גרסתם של הנתבעים שנפרסה במסגרת בקשתם לדחיית התובענה על הסף, אשר הוגשה באמצעותו של משרד עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית.

זאת ועוד, אף הערעור שהוגש על ידי התובעים נדחה על ידי בית המשפט העליון, אשר מצא, בהסתמך על הראיות, כי התובעים היו מודעים לנזקם בזמן אמת, עם ההידרדרות במצבו של התובע לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. בנוסף, על פי הראיות שהביאו הצדדים, עולה כי התובע יזם הליכים שונים כנגד הנתבעים, עוד לפני שהגיש את תביעתו, דבר המעיד על כך שהיה מודע לקשר הסיבתי הלכאורי שבין רשלנות הנתבעים לנזקיו.

אף את הטענה המתבססת על סעיף 11 לחוק ההתיישנות דחה בית המשפט. על פי סעיף זה אין להביא בחישוב תקופת ההתיישנות את הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו, בין היתר בשל מחלת נפש ובתנאי שלא היה לו אפוטרופוס במשך התקופה. בית המשפט דחה אף את טענה דנן וקבע כי התובע היה מסוגל לדאוג לענייניו לאורך כל הדרך. אשר על כן, בשל התמהמהותו בהגשת התביעה, כמו גם בפניה למשרד רשלנות רפואית עו"ד, סרב בית המשפט בעניינו, קל וחומר שלא פסק פיצוי לנזקיו הלכאוריים.