הזרקת חומר הרדמה לילדה בת 5 במהלך טיפול שיניים השתבשה ולילדה נגרם נזק מוחי – מקרה קצה? ללא ספק, עם זאת בית המשפט פסק שיש להרחיב את יריעת ההגנה על הניזוק ולבחון קיומה של רשלנות בהתאם לנסיבות המקרה.
בתביעות רשלנות רפואית על התובע לבסס 3 טענות: קיומה של התרשלות, הוכחת נזק וקשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית לנזק. הוכחת ההתרשלות נעשית בדרך כלל בהתאם למבחן הרופא הסביר, כלומר אם הרופא הנתבע פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל. כל זה טוב ויפה במקרים סטנדרטיים, אבל מה דינם של מקרי קצה שהם נדירים במיוחד? או מקרים שהם ראשוניים שעוד לא נוצר סטנדרט טיפול לגביהם?
זריקת הרדמה שהסתיימה בפגיעה מוחית של ילדה בת 5
רביד משה, היתה רק בת חמש כאשר הגיעה עם אמה למרפאת שיניים באשקלון לצורך ביצוע טיפול שיניים שגרתי. היא התקבלה לטיפול ע"י ד"ר קליפורד, רופא מאנגליה שהתנדב במרפאה במסגרת פרויקט שיקום שכונות. כדי להקל על הילדה לקראת הטיפול כנוהל מקובל, הזריק הרופא זריקת אלחוש מקומי בלסת התחתונה והפנה אותה לחדר אחר לצילום. שם התמוטטה הילדה כעבור דקות, משם נקלחה למרפאה קרובה שממנה הופנתה לחדר מיון. בתום אשפוז ארוך של מספר שבועות היא שוחררה לביתה כשהיא סובלת מהפרעות נוירולוגיות, שיתוק חלקי בגפיים והפרעות קוגניטיביות.
הוריה של רביד תבעו בשמה את הרופא והמרפאה. את ד"ר קליפורד בגין רשלנות רופא השיניים בהזרקה, בשימוש במזרק ללא אפשרות שאיבה, בשימוש בחומר הקדמה לא מתאים ובמינון שגוי ואת המרפאה, לה ייחסו התובעים אחריות שילוחית, בשל אופן הניהול, העסקת רופא לא מתאים והעדר ציוד החייאה. התביעה נידונה בבית המשפט המחוזי שדחה את התביעה נגד ד"ר קליפורד על כל ראשיה, אך לא דן באחריות הנתבעים האחרים או בשיעור הנזק שנגרם לילדה.
האם העדר פרקטיקה מקובלת תפטור רופא שיניים מרשלנות?
המקרה הגיע עד לבית המשפט העליון לדיון נוסף. מכיוון שהנזק לילדה היה חריג בהיקפו ובהחלט לא מקרה שכיח עולה קושי להתייחס לסטנדרט סביר הואיל ואין באמת. לכן השאלה העיקרית בה דן בית המשפט היא האם העובדה שלא ניתן היה לצפות לרמת חומרת נזק גבוהה, שכן היא היתה אמורה להביא רק לנמנום קל וסחרחורות לכל היותר, מסירה מהרופא את נטל האחריות וכמובן כפועל יוצא גם את האישום ברשלנות רפואית שיניים.
שאלה זו היא הבסיס למבחן הציפיות, מבחן בו בוחן בית המשפט את הציפיות של הרופא, כלומר האם הרופא היה אמור לקחת בחשבון את הנזק שנגרם – כך ניתן לקבוע אם היתה התרשלות ואת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. רמת ציפיות זו מבוססת כמובן על הידע הרפואי שקיים בנושא. מבחן זה נקבע משום שבמקרי קצה בהם אין פרקטיקה מקובלת, עדיין יש צורך בדרך לקבוע את קיומה, או העדרה, של רשלנות. העדר פרקטיקה מקובלת אינה מספיקה כדי לפטור רופא מאחריות במקרה של רשלנות, ההגנה על הניזוק צריכה להיות רחבה עד כמה שניתן.
הרופא לא פעל לצמצם פוטנציאל נזק ולכן התרשל
במקרה של רביד משה, בית המשפט נדרש לפסוק האם הנזק המוחי שנגרם לילדה היה באיזשהו אופן צפוי. על כך עונה בית המשפט בשלושה שלבים:
הראשון, שהעובדה שהנזק במציאות היה חמור ממה שהיה מוכר לרפואה באותה תקופה אינו מוריד מאחריות הגורם הרפואי. אלא שבמקרה הזה קובע בית המשפט שלמעשה סוג הנזק, ולא בהכרח הנזק הספציפי ממנו סובלת הילדה, כבר היה מוכר בזמן הטיפול. לכן, על הרופא היתה מוטלת האחריות לצפות לאפשרות כזו ולנקוט בכל אמצעי זהירות. עובדה זו מניחה את הקשר הסיבתי בין רשלנות הרופא לנזק ממנו סבלה התובעת.
השני, מהרופא לא מצופה לצפות את תהליך גרימת הנזק או את היקפו, אבל עליו לקחת את הנזק בחשבון גם אם הוא חריג – בכך נוצר קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. במילים אחרות, הרופא יכול היה באותה קלות להשתמש במזרק שואב ומראש למזער את פוטנציאל הנזק. התנהגות סבירה של רופא זהיר תהיה לבחור באמצעי שבכוחו לצמצם נזק אפשרי. הימנעות זו מהחלפה, שלא היה בה טרחה רבה יותר, מהווה מחדל, או במילים אחרות רשלנות.[ראו בנוסף: כיצד תדעו כי נפלתם קורבן לרשלנות רפואית?]
השלישי, גם אם תגובת המטופל היא חריגה על הרופא לשאת במלוא הנזק, או כפי שקרה במקרה הזה בו "גולגולתה הדקה" של רביד משה, שהיתה בגדר רגישות מולדת, היתה המקור לנזק, אך היא עדיין באחריות הרופא המטפל. בית המשפט פסק כי אין חובה לצפות את הנזק הספציפי שנגרם, אלא מספיקה הידיעה שנזק כזה עלול להתרחש כדי לקבוע רשלנות. במקרה הזה השימוש במזרק לא שואב מקיים את הקשר הסיבתי שנדרש להתקיים בעוולת רשלנות (לפי פקודת הנזיקין סעיף 35).
הרחבת הדרישה מצד ה"רופא הסביר"
פסק דין זה יוצר הלכת פסיקה חדשה שהלכה למעשה מרחיבה את הדרישה מהרופא הסביר ומגדילה את רשת הביטחון המשפטי של הניזוק. בית המשפט העליון, שפסיקותיו מחייבות בית משפט קמא, קובע באופן תקדימי שפרקטיקה מקובלת היא לא הפרמטר היחיד בבחינת קיומה של עילה משפטית כנגד רופא מטפל. פרקטית המשמעות של פסק הדין היא שרשלנות רפואית צריכה להיבחן לגופה ושפרקטיקה מקובלת אינה מגן אוטומטי מפני תביעה.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
רשלנות רפואית בילדה
רופא השיניים היה צריך לצפות ולדעת כי נזק כזה עשוי לקרות(תמיד יש פעם ראשונה), ולמנוע ולמזער נזק חמור זה. האחריות והמחדל לדעתי חלים על הרופא.
רשלנות רפואית
אם נצא מנקודת מבט ש,,רופא אינו אלוהים ( שגם הוא טעה לפעמים ) הרי שיש לנו בעיה כפולה..האחת חוסר מושלמות והשניה חוסר רצון להעיד נגד רופא אחר..כוון שצינת שבמקרה ישן יש בעיה אחרת ..אולי אז לא היתה אפשרות אחרת פרט לזריקה ..תהליך המעבר ל משחות על חוש , דיקור סיני וגז צחוק הגיע לרפואה ממש לא מזמן לעניות דעתי לפני כ 20 שנה בערך…שלא להמעיט את חומרת המצב , האחריות הרפואית ומצב המטופל ..קשה מאוד לקבוע אחריות במצב זה שכל לא היו כול אלטרנטיבות פרט ל אידורפינים האישיים של מהטופל והיכולת שלו לסבול כאב…אבל מדובר בילדה קטנה ..לאור מצבים דומים יש היום רופאי שיניים מיוחדים לילדים המכירים בבעיה טוב יותר מבעבר.
טוב להזהר שבעתים מאשר להכות על חטא
ילדים זה דבר עדין במיוחד ולכן נדרשת מידת זהירות מוגברת , וטוב להזהר שבעתים מאשר להכות על חטא
רשלנות רפואית בטיפולי שיניים
תודה לעו"ד רפאל אלמוג על הפוסט המאלף.
יש רופאי שיניים חסרי רגש ונטולי רגישות כלפי הפציינטים שלהם ואני חשתי מבשרי תופעה זאת והתייראתי לטפל בשיניי הקלוקלות תקופה ממושכת, עד שגיליתי רופאת-שיניים מלאכית, ששחררה אותי מהסיוטים והחזירה לי את האומץ לחייך בשיניים תקינות.
תל אביב
כנראה שיש ציפיות מרופאים להעריך אפשרות לנזק גם במקרים בודדים. עצוב במיוחד כשמדובר בילדים.