אובדן כושר עבודה לעצמאי

איך ביטוח אובדן כושר עבודה יכול להשפיע על עתידך הכלכלי כעצמאי בהשוואה לשכיר? האם ההבדלים בין הפוליסות משקפים יתרונות או חסרונות מסוימים? ובמה דווקא הם מתבטאים – האם בסכומי הכיסוי, בתנאי הביטוח, או אולי במשהו שלא ציפית? דלגו איתנו לעומק הפרטים – המענה בכתבה.

ההבדלים בין עצמאיים לשכירים בכל הנוגע לביטוח אובדן כושר עבודה

הבדל ראשון ובסיסי בין ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי לבין ביטוח דומה המבטח עובד שכיר, טמון באופן שבו נרכש הביטוח. ודוק, החל משנת 2008 וצו הרחבה שפורסם, מוטלת חובה על כל מעסיק לבטח את עובדיו השכירים בביטוח פנסיוני, אשר מכיל במרבית המקרים גם ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. לעומת זאת, עובד עצמאי חייב לרכוש בעצמו ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי. המשמעות של הבדל זה הינה כי לעובד העצמאי יש יותר חופש בבחירת סוג הפוליסה והתוספות הנרכשות על ידו והוא אינו מוגבל בזמן לצורך כך. בהקשר זה יש לציין כי לעובד השכיר אמנם קיימת אפשרות לרכוש תוספות עצמאית וכן לבחור את סוג הגוף שיבטח אותו, אולם עליו לעשות זאת בתוך זמן מסוים והוא אינו "בעל" הפוליסה.

משמעות נוספת הנובעת מההבדל האמור, טמונה באופן שבו חברת הביטוח מקבלת את התשלומים החודשיים (דמי הביטוח). כך, בכל הנוגע לפוליסת אובדן כושר עבודה לעצמאי, האחריות להעברת התשלומים הקבועים למבטחת מוטלת עליו, בעוד בכל הנוגע לעובדים השכירים, המעסיק הוא זה שמפריש בכל חודש סכום קבוע מכיסו וממשכורתו של המבוטח, לצורך העברתו לחברת הביטוח, ואילו חלק נוסף מופרש על ידי העובד.

הבדל נוסף בין סוגי הפוליסות הוא סכום הפיצוי שיתקבל בעקבות קבלת תביעת ביטוח שהוגשה על ידי המבוטח. כך, עובד שכיר שאיבד את כושרו לעבוד בעבודתו יקבל, לכל היותר, פיצוי בסך של שבעים וחמישה אחוזים ממשכורתו הממוצעת בשנים עשר החודשים שקדמו למקרה הביטוחי.

לעומת זאת, בשל מאפייניה המיוחדים של אופן העבודה כעצמאי, לעובד המבוטח בביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי בדרך כלל אין הכנסה חודשית קבועה. על כן, בבואו של המבוטח לרכוש פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי, עליו להעריך את ממוצע הכנסותיו ולבטח שבעים וחמישה אחוז מסכום זה. יש לציין כי ככל שגדלה משכורתו החודשית של המבוטח, כך גדל גובה הפרמיה המשולמת בגין פוליסת הביטוח.

אנקדוטה חשובה בעניין של שכר העבודה הממוצע הינה כי העובד השכיר מתוגמל בגין שעות עבודה נוספות שהוא עובד בכל יום, כאשר בכל הקשור לעצמאיים, אין כל משמעות לשעות העבודה. השכר הממוצע לצורך קבלת התגמול על פי פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי נקבע ללא כל קשר לשעות העבודה שעבד העצמאי בשנים עשר החודשים שקדמו לאירוע הביטוחי.

לא זו אף זו, בהקשר אובדן כושר עבודה זמני, חוק דמי מחלה מעניק לעובדים שכירים זכות לקבל תשלום מהמעסיק בגין ימים בהם נעדרו מהעבודה בשל מחלה, זאת עד לתשעים ימי היעדרות. במידה והיעדרותו של העובד נמשכת מעבר למכסת הימים האמורה, הוא יקבל תגמולים מכוח ביטוח אובדן כושר עבודה. דע עקא, הדין אינו קובע זכאות לתשלום בגין איבוד כושר העבודה של עובדים עצמאיים, למעט מקרים חריגים של היעדרות מהעבודה בשל אירוע טרור, מילואים, תאונות דרכים או תאונות עבודה.

אשר על כן, על אותם עובדים לדאוג כי ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי שנרכש על ידם מכסה אותם באופן הולם, כך שהוא מתחשב בעובדה כי החוק אינו מעניק להם זכאות לקבל תשלומי שכר בשל אי יכולתם לעבוד בין אם באופן זמני ובין אם אופן קבוע עקב מחלה.

היתרונות והחסרונות ברכישת ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי

כאמור, בשנת 2008 נכנס לתוקף צו הרחבה, המחיל את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוחים פנסיונים מקיפים על כל העובדים השכירים הנמצאים במעגל העבודה. נפקותו של אותו צו ההרחבה הינה כי קיימת כיום חובה על המעסיקים בישראל לרכוש למועסקים על ידם פוליסת ביטוח פנסיוני. במסגרת הביטוח הפנסיוני מפריש המעסיק מדי חודש סכום מסויים ממשכורתו של המבוטח, אשר יקבל את הסכום הכולל עם הגיעו לגיל הפנסיה או לגיל הפרישה, על פי האמור בהסכם הביטוח. זאת ועוד, פוליסת ביטוח דנן מכילה במרבית המקרים אף ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, כך שהעובד מכוסה במקרים בהם הוא מאבד את כושרו לעבוד באופן זמני או קבוע.

דע עקא, ההסדר האמור לעיל אינו חל בכל הנוגע לעובדים עצמאיים, שאינם מועסקים על ידי מעסיק. אשר על כן, צריכים אותם עובדים לרכוש ביטוח אובדן כושר עבודה עצמאי מיוזמתם ובכוחות עצמם. עובדה זו אמנם מאפשרת חופש לאותו מבוטח, אשר יכול לבחור את סוג הביטוח על פי בחינת הפוליסות המוצעות לו על ידי חברות הביטוח השונות, אך יחד עם זאת, יש בחופש זה מקום לטעויות ולרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה עצמאי שתנאיו מקפחים את המבוטח.

למרות המכשול המפורט לעיל, עובדים עצמאיים רבים מקלים ראש ברכישת ביטוח אובדן כושר עבודה עצמאי, כך שהם רוכשים את הפוליסה מבלי לבדוק את תנאיה ומבלי להיוועץ עם איש מקצוע טרם רכישתה. מבוטח שנוהג כאמור, עלול למצוא את עצמו במצב בו הוא אינו יכול לעסוק עוד בעיסוקו ולמרות שהוא סבור כי ביטח עצמו מפני מצבים מסוג זה, הוא מגלה כי תנאי הפוליסה שרכש שוללים ממנו את זכאותו לכיסוי הביטוחי.

קיימות שתי פוליסות אובדן כושר עבודה עצמאי סטנדרטיות. הראשונה, מבטחת את העובד העצמאי במקרים בהם הוא אינו יכול לעסוק עוד בכל עיסוק שהוא. השניה, מצומצמת יותר, מבטחת את המבוטח במקרים בהם הוא איבד את כושר עבודתו לעסוק בעבודה בה עבד בחמש השנים שקדמו למקרה הביטוחי.

ההבדל העיקרי בין פוליסות ביטוח אובדן כושר עבודה עצמאי המפורטות לעיל הינו בהגדרה המצומצמת יותר של מקרה הביטוח המזכה בתשלום תגמולי ביטוח. כאמור, המבחן לזכאותו של המבוטח הוא מבחן רפואי תפקודי. בפוליסה הסטנדרטית, מלאכת הרופא התעסוקתי קשה יותר ועליו לבחון את יכולתו של המבוטח לעסוק מלבד למקצועו גם בעיסוקים סבירים אחרים, הרלבנטיים לכישוריו, לניסיונו להשכלתו. לעומת זאת, בפוליסות המקצועיות, מלאת הרופא התעסוקתי פשוטה יותר – עליו לבחון את יכולות של המבוטח לעסוק בעיסוק בו עסק ערב איבוד כושר העבודה בלבד. ברי, כי האחרון הינו ביטוח טוב יותר עבור המבוטח.

בהקשר זה אף חובה להבהיר כי אופי עבודתו וניסיונו של כל עובד, עצמאי או שכיר, משתנים ברבות השנים ולכן עליו לעדכן את האופן שבו מגדירה פוליסת הביטוח את עיסוקו, ניסיונו וכישוריו, זאת בכדי להימנע ממצב שבו הגדרת העיסוק בפוליסה אינה משקפת את מצבו של המבוטח בהווה, כך שהיא מאפשרת לחברה המבטחת לשלול את זכאותו לקבלת תגמולים על פי הפוליסה.

לאור האמור לעיל ברי כי על אף שרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה באופן עצמאי מלווה ביתרונות רבים, יש לבצע בדיקה מדוקדקת של תנאי הפוליסה, טרם רכישתה, בכדי למזער את החסרונות הטמונים בה, כמפורט לעיל.