חברת הביטוח התרשלה ולכן תפצה על טבעת יהלום שאבדה

חברת איי.די.איי סירבה לפצות מבוטחת שאיבדה טבעת יהלום. בית המשפט קבע שהחברה התרשלה כשלא הציעה למבוטחת ביטוח מפני אובדן תכשיטים, ולכן תשלם למבוטחת.

כל פוליסת ביטוח מגדירה מהו "מקרה הביטוח", שעל בסיסו יהיה זכאי המבוטח לפיצוי. אך מה אם חברת הביטוח לא הציגה למבוטח את כל הסיכונים האפשריים מפניהם הוא יכול לבטח את עצמו? האם בנסיבות אלו זכאי המבוטח לתבוע מהחברה תגמולי ביטוח בגין סיכון שהתממש אך חורג מהכיסוי הביטוחי בפוליסה?

על פי פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, התשובה לכך עשויה להיות חיובית. מדובר בתביעת ביטוח שהגישה מבוטחת נגד איי.די.איי חברה לביטוח, לאחר שזו סירבה לפצותה על טבעת יהלום שאבדה לה, כנראה לאחר שאצבעה נתקעה בדלת ארון בגדים בביתה. החברה טענה כי הפוליסה שרכשה המבוטחת מכסה אותה רק מפני גנבת תכשיטים ולא מפני אובדן. אולם בית המשפט קבע כי על החברה היה להציע למבוטחת לבטח את תכשיטיה גם מפני אובדן, ולכן הטיל על החברה לפצות את המבוטחת באופן חלקי.

חובה על המבטח ליידע על סיכונים רלוונטיים

בתיק הנדון לא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך שפוליסת ביטוח הרכוש, שרכשו המבוטחת ובעלה מחברת הביטוח, לא כיסתה אותם מפני סיכון של אובדן תכשיטים אלא רק מפני גניבה. עם זאת, המבוטחת טענה כי החברה לא הציעה לה לרכוש הרחבה לפוליסה, הכוללת את ביטוח מפני "כל הסיכונים" הנוגעים לתכשיטים ובכלל זה אובדן. בכך יש משום התרשלות. בגין התרשלות זו, טענה המבוטחת, יש לחייב את חברת הביטוח לפצותה על אובדן הטבעת, ששווייה מוערך ב-10,000 שקלים.

לאחר שבחן את טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את טענתה העקרונית של המבוטחת. בפסק הדין צוין כי הפוליסה נמכרה למבוטחת, בהתקשרות ישירה, על ידי נציג טלפוני של חברת הביטוח, ולא באמצעות סוכן ביטוח. לכן "במקרה כזה אין לפטור את חברת הביטוח מהחובה להתאים לכל מבוטח את הביטוח המתאים לצרכיו ולסיכוניו." עוד נקבע כי על המבטחת "להביא בפני המבוטח, במקרים מתאימים, באופן יזום מידע מתאים באשר לסיכונים שבחר המבוטח לבטח עצמו בגינם, כמו גם הסיכונים שיכול הצרכן להוסיף ולבטח עצמו מפניהם". בנוסף הדגיש בית המשפט כי על חברת הביטוח להבהיר למבוטח את משמעות הכיסויים שהוא רוכש ואת משמעות החריגים לכיסוי. כמו גם, להדגיש בפניו את הסיכונים הנובעים מאי רכישת רכיבי ביטוח מסוימים ולהבהיר באילו נסיבות הביטוח כלל לא חל.

במקרה זה, ציין בית המשפט, היה צריך משווק הפוליסה, ששוחח עם בעלה של המבוטחת (אשר רכש את הביטוח) להרחיב מהו סוג הסיכונים מפניהם הוא מבקש לבטח את התכשיטים. כמו כן, "להבהיר לו תוך כך את ההבדל בין ביטוח מפני גניבה למול ביטוח מפני אובדן שניתן במסגרת הרחבה של 'כל הסיכונים"'. הנימוקים לכך הם שההרחבה היא סוג ביטוח רלוונטי לסוג הסיכון שהמבוטח ביקש לבטח את עצמו מפניהם, וכי שמדובר בסיכון שהמבוטח עשוי היה לסבור שהוא מבוטח מפניו, "באשר הוא לא אמור לדעת את ההבדל הביטוחי בין מקרה של 'אובדן' למקרה של 'גניבה'".

התרשלות אך גם אשם תורם

בית המשפט קבע כי הפרת החובה המוטלת על המבטחת – ליידע את המבוטחת על האפשרות להרחיב את הכיסוי הביטוחי בפוליסה גם למקרי אובדן התכשיטים – היא בבחינת התרשלות מצד חברת הביטוח. על כן, נקבע יש להטיל על החברה אחריות לנזק שנגרם למבוטחת ולחייבה בפיצוי.

עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעתה של המבוטחת רק באופן חלקי, וקבע כי על חברת הביטוח לפצותה בסכום של 7,000 שקלים בלבד ולא בסכום של 10,000 שקלים, לפי שוויה של טבעת היהלום האבודה. זאת בנימוק שיש לייחס למבוטחת אשם תורם לכך שרכשה את הפוליסה ללא ההרחבה, ולכן יש להטיל עליה 30 אחוזים מהאחריות לנזק שנגרם לה.

"קיימת אחריות של המבוטח לבדוק את פרטי הפוליסה שרכש ואם זו עונה על דרישותיו ועל כוונותיו עם רכישתה, ולו בשל טעות שיכולה לקרות בעריכת הפוליסה", נאמר בפסק הדין. לו היתה המבוטחת בודקת את הפוליסה, היא היתה יכולה לגלות בשלב מוקדם כי הפוליסה אינה מכסה את "כל הסיכונים" ולפעול לשינוייה של הפוליסה.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המבוטחת כי לא היתה יכולה לבדוק את הפוליסה שכן לא קיבלה לידיה העתק של הפוליסה. נקבע כי "קיימת אחריות גם למבוטח לוודא כי קיבל עותק של פוליסת הביטוח שרכש, אם גילה בחלוף זמן סביר ממועד עריכת הפוליסה כי עותק כזה לא הגיע אליו".

[תק (פ"ת) 28372-10-16 עדי בלכר נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ]