קצבת שמירת היריון נועדה להבטיח זכויות סוציאליות לאישה העובדת גם בתקופה בה נבצר ממנה לעבוד, אך אינו מתייחס למצב בו נדרשת רק הפחתה של היקף העבודה. ההלכה הפסוקה אינה עקבית – אז מה חשוב לדעת?
למרות שעבור רבים משמעות המושג שמירת היריון היא מצב של מעקב רפואי הדוק של אישה בהיריון בסיכון, המושג עצמו אינו רפואי אלא לקוח מתוך חוק הביטוח הלאומי. כאשר אישה בהיריון מוגדרת במצב של סיכון ורופא מעריך שמאמץ, כולל עבודה, עלול לפגוע באישה ההריונית או בעובר, לפי חוק ביטוח לאומי [נוסח משולה] תשנ"ה-1995 (סעיף 57 סימן ה', סעיף 58) ובהתאם לתנאים המנויים בו, היא זכאית לקצבת שמירת היריון. הרעיון הסוציאלי שעומד מאחורי החוק הוא מיטיב, אולם המציאות מלמדת על לאקונה בחוק – החוק אינו מתייחס למצב של ירידה בהיקף העבודה, אלא מתייחס להיעדרות מלאה מהעבודה. המציאות מלמדת שהדברים אינם דיכוטומיים, כלומר לא תמיד הם בגדר שחור או לבן, לא פעם ישנם לא מעט מצבי ביניים. בהעדר התייחסות בחוק, עלינו להסתמך על ההלכה הפסוקה, אלא שזו אינה עקבית וכפי שמסתבר היא נתונה לפרשנות. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת שיוצר אי סדירות באופן נטול עקביות שיש לפעול ולהסדיר.
היריון בסיכון ושמירת היריון
כאמור, שמירת היריון היא המונח של ביטוח לאומי, אולם בממד הרפואי זהו מצב של היריון בסיכון בו נדרשת מנוחה של היולדת והימנעות ממאמץ שלא מאפשרים עבודה. היריון הוא מצב טבעי אך כידוע, עלול להביא עמו גם קשיים. אמנם לא כל קושי הוא בגדר סיכון, אך לעיתים במצבים רפואיים מסוימים (מצבה הרפואי של האם כמו פריצת דיסק, או התעוררות בעיות מיילדותיות כמו קיצור צוואר הרחם) וכאשר תנאי העבודה מציבים קושי מבחינת מאמץ, או סיכון, ממליצים הרופאים על שמירת היריון. במקרה כזה ואם האישה זכאית, היא יכולה להגיש תביעה לביטוח לאומי לקצבת שמירת היריון.
עיקר תנאי הזכאות לקצבת שמירת היריון:
- תושבות ישראלית
- שכירה/עצמאית שב-14 החודשים שקדמו לשמירת ההיריון שילמה לפחות 6 חודשים דמי ביטוח לאומי
- לפחות 30 ימים רצופים בהם העובדת נאלצה לא לעבוד כתוצאה מסיכון רפואי לאישה או לעובר, או כאשר טיב העבודה מהווה סיכון לאישה או לעובר ולא נמצאה משרה אחרת חלופית במקום העבודה.
- לא משולם תשלום משום גורם אחר עבור התקופה, כמו ביטוח או ימי מחלה.
כדי להגיש את התביעה יש צורך בתיעוד רפואי של מצבה של האישה ואישור מעסיק (או אישור תשלומי ביטוח לאומי לעובדת עצמאית), מילוי טופס של ביטוח לאומי (שהיום קיים בנוסח מקוון). במקרה שבו תביעת הקצבה נדחית, עומדת לזכות האישה זכות הערעור בבית הדין לעבודה. בהקשר זה יש לציין כי תשלומי חופשת הלידה אינם מושפעים במקרה של שמירת היריון אלא מחושבים לפי יום העבודה האחרון לפני היציאה לשמירת היריון.
האם ירידה בהיקף העבודה מאפשרת הכרה לגמלת שמירת היריון?
גמלת שמירת היריון היא בגדר תשלום עבור אבדן כושר עבודה זמני ונועד להגן על זכויות העובדת בהיריון. כאמור, במצב בו אישה נכנסת לשמירת היריון מלאה ומביאה אסמכתאות, לרוב ביטוח לאומי מקבל את תביעת הגמלה, אולם המצב נעשה מעורפל כאשר מדובר בהורדת היקף העבודה, למשל קיצור שעות העבודה, כתוצאה משמירת היריון. על פניה, פרשנות יבשה של החוק מחייבת היעדרות מהעבודה של ימים מלאים. זאת אומרת שרק היעדרות של ימים מלאים תוכר כשמירת היריון, אך פרשנות תכליתית של החוק תביא למסקנה כי שמירת זכויותיה של העובדת צריכה להיעשות גם במקרים של צמצום שעות העבודה, בהם נדרש פיצוי חלקי על אובדן כושר עבודה. גם בית המשפט חלוק בדעותיו במקרה זה ולא פעם אלה יבואו לידי ביטוי בהבדל בין דעת הרוב לדעת המיעוט.
פס"ד משעני: גמלת שמירת היריון היא גם חלקית
פסק דין זה מתאר באופן כללי מצב בו עובדת בהיריון החליטה לקחת ימי מחלה לטובת שמירת היריון למשך שלושה שבועות, שלאחריהם חזרה לעבודתה אך בהיקף מקוצץ של 5 שעות יומיות במקום תשע השעות שעבדה עד ליציאה לשמירת היריון, כמובן שבהוראת הרופא ובפיקוחו ובהסכמת המעביד. זאת אומרת שהיא לא נעדרה באופן מלא ממקום העבודה, אלא המשיכה לעבוד באופן שלא היווה סיכון לעבור ולה. תביעתה של הגב' משעני לביטוח לאומי נדחתה משום שלא הפסיקה לעבוד באופן מלא ולכן, הוגש ערעור לבית הדין לעבודה. דעת הרוב קבעה כי יש לפרש את החוק לפי תכליתו, לכן משום שהחוק נועד להטיח את הכנסתה, יש להחיל אותו גם במקרים של ירידה בהיקף העבודה. לכן, על אף שהחוק אינו דן במצב של גמלה חלקית, עדיין ניתן להקיש ממנו גם במצב כזה. לכן יש להבטיח גמלה פרופורציונית לירידה בהיקף העבודה ולקבוע גמלת שמירת היריון חלקית, גם אם המנגנון עצמו אינו קבוע בחוק אין בו כדי לאיין את הזכויות קליל. למעשה בית המשפט מסביר בפסק הדין כי יש לבחון את החוק גם לפני השינויים בנורמות ובתפיסות החברתיות ולכן אם הקלה בעומס העבודה מסייעת בשמירה על ההיריון והורדת הסיכון מבלי להשבית את חיי האישה לחלוטין, הרי שיש לאפשר את הגמישות גם בהגדרות הקבועות בחוק ולהתאימן לתכלית החוק ולא לפרשנות היבשה שלו. למעשה קבע פסק הדין שאין להפלות בין מי שנעדרת היעדרות מלאה מעבודתה בשל סיכון היריון ובין מי שנעדרת חלקית.
פס"ד סאיג-אבוקסיס: המגמה מתהפכת
בערעור שהוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי לבית הדין לעבודה, התקבל פסק דין הפוך לחלוטין לזה שתואר בפסקה הקודמת. בעקבות ערעור של המוסד לביטוח לאומי, דן בית הדין בשאלה האם היעדרות חלקית מהעבודה בעקבות שמירת היריון מזכה בתשלום גמלת שמירת היריון חלקית. במקרה הזה קיצצה האישה ב-20% את היקף עבודתה למשך חודש ולאחריו קיצצה עוד 20% לכדי 60% מהיקף המשרה עד ללידה וליציאתה לחופשת לידה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לגמלת שמירת היריון בתואנה שלא הפסיקה את עבודתה לצורך שמירת היריון. העובדת הגישה ערעור לבית הדין לעבודה בהתבסס על פס"ד משעני ותביעתה התקבלה. המוסד לביטוח לאומי ערער על ההחלטה וטען כי הבקשה אינה תואמת את לשון החוק ולכן דינה להידחות.
בפסיקתו קובע בית הדין כי ההחלטה בפס"ד משעני התקבלה משום תמיכתם של נציגי הציבור בהחלטת שופטת אחת ובניגוד לדעת המיעוט של שני שופטים אחרים, אך שלמעשה תכלית החוק לא תומכת בפרשנות הרחבה המחילה את החוק גם על היעדרות חלקית. למעשה קובע בית הדין שכדי לקבל את הפרשנות המקילה יש לבצע שינויים בחוק וללא שינויים ברורים אלה יש ללכת בהתאם לפרשנות החוק היבשה, המעניקה גמלה רק במקרה של היעדרות מלאה ממקום העבודה למשך 30 ימים לפחות. עוד נאמר בפסק הדין כי אין שמירת היריון חלקית, שמירת היריון משמעותה לפי בית הדין צורך בהשגחה תמידית ומי שיכולה לעבוד פחות אינה זקוקה לה ולכן גם אין לה צורך בגמלה. במילים אחרות גמלת שמירת היריון דינה להינתן רק במקרים בהם האישה אינה יכולה לעבוד בכלל ולכן היא מחושבת לפי ימים שלמים ולכך גם מתייחס החוק במילים מפורשות. לפיכך, אישה שמקצצת שעות עבודה אינה זקוקה להשגחה תמידית ולכן אינה נדרשת לגמלת שמירת היריון ואינה עומדת בקריטריונים לקבלה.
מכאן נראה שהלאקונה בחוק אינה פועלת לטובת המצב וראוי שהנושא יוסדר בחקיקה, עד אז לשאלה אם נשים זכאיות לגמלת שמירת היריון חלקית עשויות להיות יותר מתשובה אחת.
[עב"ל (ארצי) 289/05 המוסד לביטוח לאומי נ' אל על משעני]
[עב"ל (ארצי ) 746/08 המוסד לביטוח לאומי – פזית סאיג- אבוקסיס]
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
