המרדף חרג מהנהלים ורוכב האופנוע נהרג

שיחת טלפון אנונימית הביאה הורים לתבוע בתביעה אזרחית את המשטרה, השוטרים, העירייה והפקחים בגין מוות ברשלנות וחידדה את הדיון בהבדל בין עילות התביעה במקרה של תאונות דרכים.

תאונת דרכים מוגדרת בחוק הישראלי באופן עמום למדי כתאונה בה נגרם נזק גוף לאדם שעשה שימוש בכלי רכב מנועי, בכפוף להגדרת החוק, לצרכי תחבורה. עוד קובע החוק כי קיימת אחריות מוחלטת לפיצוי, כלומר לכל ניזוק הזכות לקבל פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונה ללא קשר לשאלת האחריות.

כמו כמעט לכל חוק, גם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("חוק הפלת"ד") כולל חריגים. למשל, במקרים בהם הרכב אינו מבוטח בביטוח חובה, שזו בפני עצמה עבירה פלילית, אין זכאות לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד. עם זאת נהג רכב שלא ביטח ביטוח חובה עדיין יוכל לתבוע פיצויים בתביעת נזיקין אזרחית. הליך שבפני עצמו אינו פשוט ומחייב את התובע להוכיח את אשמתו של צד שלישי בתאונה.

שיחת טלפון הביאה לתביעת נזיקין ופיצויים בסך 800,000 שקלים

לעיתים המצב אינו ברור לחלוטין ועל בית המשפט לקבוע אם מדובר בתאונת דרכים וקיימת עילת תביעה בהתאם לחוק הפלת"ד או אם עילת התביעה היא עפ"י פקודת הנזיקין. ההבדל המשפטי בין שתי העילות הוא כאמור גדול. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה שהובא בפני בית המשפט בשנת 2004, כשהוגשה תביעת רשלנות בשם עזבון המנוח והוריו בשל מות המנוח שפרץ מחסום משטרתי ונזרק עליו קרש על ידי אחד השוטרים.

כדי להבין את המקרה עלינו לחזור לנובמבר 2002, עת נסע תומר נעים ז"ל על אופנועו בין ראשון לציון לנס ציונה. כשעמד ברמזור הבחינו שוטרים בניידת שעמדה לידו שלוחית הרישוי שלו מוסתרת. הדבר עורר את חשד השוטרים שהחליטו לפרוץ במרדף, מבלי שהופעלו הסירנה והאורות, והאופנוען גם לא נקרא לעצור. שוטרים נוספים אלתרו "מחסום חי", כלומר חסימת הכביש על ידי המכוניות במקום, בעוד שוטר ופקח מסתתרים בין שיחי אי התנועה. כאשר תומר עבר את המחסום השליך עליו אחד השוטרים, שהתחבא בשיחים, קרש. הפגיעה העיפה את תומר מהאופנוע ואילו האופנוע המשיך ופגע בשוטרת שעמדה בהמשך. תומר מת במקום והשוטרת מתה מפצעיה בבית החולים. כאשר נציגי המשטרה הגיעו להודיע להורים, רינה ושושן נעים, הושמט נושא הקרש והמרדף. יתרה מכך, לדברי האב נציגי המשטרה אף דחקו בו לא להסכים לנתיחה אחרי המוות של בנו.

ביום השלישי לשבעה קיבל האב שיחת טלפון אנונימית ובה סיפר לו המתקשר על הקרש שפגע בבנו וקרוב לוודאי הביא למותו. זה הביא את ההורים לחקור את הנושא ואף למצוא את הקרש. בסופו של דבר למרות מאמציהם של ההורים השוטרים לא הועמדו למשפט פלילי, אולם ההורים החליטו לאור הממצאים לתבוע את השוטרים, המשטרה, הפקח והעיריה בתביעת נזיקין כיורשיו של הנפגע בגין מוות ברשלנות.

השוטרים פעלו באמצעים לא סבירים ובצורה מסוכנת

השאלה המקדמית לה נדרש בית המשפט האם קיימת לתובעים עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד או על פי פקודת הנזיקין ועל כך הכריע בית המשפט המחוזי כי העדרו של ביטוח חובה של המנוח לא מקים להוריו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך קמה להם עילה מתוקף פקודת הנזיקין.

הסוגיה הבאה בה דן בית המשפט לה נדרש בית המשפט המחוזי היתה האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעים ובאיזה אופן. בית המשפט בחן את מהלך האירועים שהביאו למותו של תומר וקבע כי המרדף הסמוי וחסימת הכביש לא היו אמצעים סבירים בנסיבות העניין ונעשו ללא שיקול דעת בוודאי בהתייחס לסיכון של פגיעת אזרחים תמימים. בנוסף קבע כי עצירת האופנוע נעשתה שלא לפי הנהלים ובצורה מסוכנת. אם לא די בכך, זריקת הקרש היתה בגדר החלטה לקויה של קצין המשטרה שצריך היה להניח שפגיעה כזו עלולה לגרום למות האופנוען.

אחרי שנטל ההוכחה שזריקת הקרש לא גרמה לנזק ולא היתה בה התרשלות עבר לנתבעים, פסק בית המשפט כי לא רק שלא עמדו בנטל, אף גרמו לנזק ראייתי המתבטא בדיווח לקוח אי לקיחת קסדת המנוח לבדיקה ושכנוע האב לוותר על נתיחה שלאחר המוות. משכך נדרש בית המשפט לבחון את תרומתם של הנתבעים השונים להתרשלות. בפסק הדין הטיל בית המשפט על קצין המשטרה קיינר ועל המשטרה את מירב האחריות בגרימת מות המנוח, בשל שרשרת החלטות שגויות שהביאו לשימוש באמצעים לא סבירים ולמות המנוח.

דרישת הנתבעים לייחס למנוח אשם תורם ביחס של 100% בשל נהיגה במהירות גבוהה בניסיונותיו להימלט לברוח מהמשטרה נדחתה בחלקה ובית המשפט ייחס למנוח אשם תורם בשיעור 50%. כבוד השופטת ציפורה ברון, קבעה כי בקביעת חובת הזהירות של המשטרה עומדים השיקול ההרתעתי ושיקול הצדק שמטים את הטלת האחריות כאשר פעולות רשלניות תוך מילוי התפקיד גורמות לנזק. בכך דחתה את בקשת הנתבעים להפעיל את עיקרון לפי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

[ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר ואחרים]