איחור באיבחון סרטן

האם איחור באיבחון סרטן שד של בחורה צעירה מקים לה עילת תביעה של רשלנות רפואית? על שאלה זה משיב בית המשפט בכתבה.

רשלנות רפואית באבחון סרטן

מקרה שהיה, כך היה: ברת רות פנתה מיוזמתה לרופא המשפחה שלה בבקשה שיערוך לה בדיקה לגילוי סרטן השד. פניה זו נעשתה עקב העובדה שאימה של גברת חזון לקתה באותה מחלה בהיותה בת  35 בלבד.
אותו רופא משפחה סירב לבצע את הבדיקה המתבקשת, בטענה כי גילה של גברת חזון הוא צעיר מדי (במועד הפניה היא הייתה כבת שלושים וארבע) ואין לבצע את הבדיקה לפני גיל ארבעים, אף אם הסיכון שהאדם יחלה במחלה הוא גבוה.

 

אנו לרשותך לכל שאלה – פורום רשלנות רפואית
שנתיים לאחר שביקשה להיבדק, נתגלה גידול סרטני בשד של גברת חזון ובעקבות כך היא אולצה לעבור ניתוח להסרת השד כולו, בנוסף לטיפולים אינטנסיביים למניעת התפשטות המחלה. בשל נזקיה האמורים הגישה רות חזון תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט, במסגרתה טענה כי רופא המשפחה התרשל בכך שסרב לבצע את הבדיקות המתבקשות, קל וחומר לאור ההיסטוריה הרפואית של אימה, כמפורט לעיל. סירוב זה, ממשיכה התובעת לטעון, גרם לכך שאיבחון הסרטן נעשה רק בשלב מתקדם של המחלה, על כל הנובע מכך.
במסגרת הדיון בתביעת רשלנות רפואית דנן, עסק בית המשפט בעיקר בשאלת ההתרשלות. ודוק, יש לבדוק האם העובדה שאותו רופא סירב לבצע את הבדיקה חורגת מהפרקטיקה הנהוגה בתחום הרפואי, כמו גם מסטנדרט ההתנהגות של הרופא הסביר, בנסיבות העניין. מבחינת הפרקטיקה שהייתה מקובלת בתקופה בה ביקשה התובעת להיבדק, עולה כי נהוג היה לקבל בקשות מסוג דא ובנסיבות העניין רופא סביר היה מבצבע בדיקות לאיבחון המחלה ולכל הפחות, היה שולח את התובעת לרופא מומחה. משלא נהג כאמור, יש לראות בהתנהגותו של הרופא רשלנות רפואית שהובילה לאיבחון מאוחר של מחלת הסרטן, כמו גם לנזקים רבים שילוו את התובעת לאורך כל ימי חייה.

 

טענתו העיקרית של הנתבע הייתה כי לא קיים כל קשר סיבתי בין התרשלותו לנזקי התובעת, היות וקיים אשם תורם מצידה של התובעת, המנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, או לכל הפחות, מפחית מאחריותו של הרופא בגין אותם נזקים. במסגרת טענה זו טען רופא המשפחה כי עצם העובדה שהתובעת לא הלכה להיבדק אצל רופא מומחה ו/או לא ביצעה בדיקה לגילוי המחלה על חשבונה, מהווה אשם תורם. את טענתו תמך הנתבע בפסק דין רשלנות רפואית אחר שעסק באיחור באיבחון של גידול סרטני בשד, שם נקבע כי מתקיים אשם תורם מצידה של הניזוקה, ברמה של חמישה עשר אחוזים.
בית המשפט לא קיבל את טענתו האמורה ופסק כי התובעת סמכה על קביעתו ושיקול דעתו של רופא המשפחה, אשר ייעץ לה לא לערוך את הבדיקה לאור גילה הצעיר. לעניין פסק הדין עליו הסתמך הנתבע, כאמור, קבע בית המשפט כי אין להשליך את הקביעה באותו מקרה על הנסיבות הספציפיות של מקרה דנן, היות והאשם התורם בפסק הדין עליו התבסס הנתבע נבע מכך שהניזוקה לא יידעה את הרופא אודות ממצאי בדיקה שנערכו לה.
לאור קביעותיו האמורות, קיבל בית המשפט את תביעתה של הניזוקה וקבע כי יש לראות בהתנהגות הרופא רשלנות רפואית שגרמה לנזקיה של התובעת. בשל כך נפסק לתובעת פיצוי בגובה של כשש מאות אלף שקלים.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.