כשל באבחון סוכרת

רשלנות רפואית באבחון מחלת סוכרת זיכתה מטופל בפיצוי כספי על סך 3 מיליון שקלים. עיינו בכתבה וגלו מדוע.

מאיר אברמוביץ הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון מחלה כנגד שירותי בריאות כללית, כשהוא מייחס לרופא מטעמה, רשלנות וחוסר אחריות, שגרמו להשחתת גופו ונפשו.

לדברי מאיר, הוא החל לסבול בשנת 2002 מפצעים מזוהמים ברגליו, ועל אף תלונותיו החוזרות ונשנות, לא ערך לו הרופא בדיקת גוף, ואף לא תישאל אותו על סימפטומים נוספים מהם סבל. מעבר לכך, הסתפק הרופא בטיפול אנטיביוטי ובמשחות, ולא שלח אותו לבצע בדיקות דם, במטרה לברר מהו מקור הפצעים.

מאיר ממשיך וטוען, כי רק בראשית שנת 2005, לאחר שנבדק במרפאה על ידי רופאה מחליפה, הוא נשלח לעבור בדחיפות בדיקות דם, שהעידו כי בדמו ישנם ערכי סוכר גבוהים מאוד. לאור תוצאות הבדיקות, הוא החל לקבל טיפול מסיבי, במטרה לאזן את רמת הסוכר שבדמו, אך אלו לא צלחו, ולבסוף נאלצו הרופאים לבצע כריתה של רגלו הימנית. בחודשים לאחר הכריתה אוזן מצבם של ערכי הסוכר שבדמו של מאיר, אך הוא נותר סובל מדלדול שרירי הידיים ומתופעות נוספות.

אי הפניה לבדיקות הובילה לקטיעת הרגל

לאור כל זאת, תובע מאיר את קופת החולים, בטענה כי התרשלות הרופא, שנמנע מלערוך בדיקות בסיסיות, היא שהובילה להתדרדרות במצבו ולקטיעת רגלו.

מנגד, טוענת קופת החולים, כי לא קיים קשר סיבתי בין הטיפול שמאיר קיבל, או לא קיבל, מהרופא, לבין ההתדרדרות הבריאותית במצבו, שכן מצבו הרפואי נובע ממלחת הסוכרת.

בית המשפט בחן את עדויות הצדדים ומצא כי התנהלותו של הרופא הייתה חריגה. ראשית, הוא ניהל את רישום הביקורים הרפואיים בצורה חסרה ביותר. שנית, העובדה שמאיר לא ביקר אצלו במשך שנים, ובשנת 2002 ביקר אצלו למעלה מ-10 פעמים, לא עוררה את חשדו. שלישית, הוריו של מאיר שסבלו אף הם מסוכרת, היו מטופלים אצל הרופא, ובכל זאת הוא לא קישר בין הופעת הפצעים המוגלתיים לבין מחלתם של ההורים, על אף שהדבר היה מתבקש. לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי הרופא פעל באטימות בלתי נתפסת, ובכך הפר את חובת הזהירות שלו כלפי מאיר.

בית המשפט הוסיף וקיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, וקבע כי מסתבר יותר לומר שכבר בשנים 2002-2003 סבל מאיר מסוכרת. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי האבחון המאוחר של הסוכרת, החיש את הופעתם של הסיבוכים והגביר את עוצמתם, עד לכדי כריתת רגלו של מאיר, ועל כן ניתן לקבוע שרשלנותו של הרופא היא שהובילה לתוצאות הקשות.

בית המשפט חישב את הנכות הנפשית שנגמרה למאיר כתוצאה מהאירועים, וכן את שאר ראשי הנזק הרלוונטיים, בהם, קיצור תוחלת חייו המשוערים של מאיר, הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, העזרה שהוא נזקק לה בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, התאמת דיור לאור נכותו, ועוד. בסיכום העניין, פסק בית המשפט, כי על קופת החולים לשלם למאיר קרוב ל-3 מליון שקלים, עקב רשלנותו הרפואית של הרופא.

ת"א (תל אביב-יפו) 1702-08