מקרה מוכר מן הפסיקה של קטין אשר הגיש באמצעות הוריו תביעת רשלנות רפואית באבחון, או ליתר דיוק "אי איבחון" פגם מולד באשכיו. המקרה מגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון אשר מקבל את טיעוניו.
רשלנות רפואית באיבחון פגם מולד ? מקרה מהפסיקה:
ניר נולד בלידה טבעית ותקינה ובהמשך לכך התנהלו חייו על מי מנוחות וללא כל בעיה רפואית נראית לעין. אולם, בבדיקה שגרתית של בית הספר, אשר נערכה בהיותו בן שתים עשרה שנים, נתגלה כי הוא סובל מפגם מולד, כך שאשכיו אינם נמצאים בשק האשכים (אשך אחד נמצא בחלל הבטן והאשך השני בתעלה המוליכה לשק האשכים). לאור ממצא זה, פנו הורי הקטין לרופאת המשפחה שליוותה את התפתחותו מן היום הראשון. זו הפנתה את הקטין לביצוע ניתוח כירורגי, במהלכו הורדו האשכים לשקית האשכים. דע עקא, הניתוח גרם לצלקת ארוכה בביטנו של הקטין ובשל האיחור הגדול בהורדתם אף נפגמה פוריותו.
על רקע הנסיבות האמורות הגישו הקטין והוריו תביעת רשלנות רפואית כנגד רופאת המשפחה וקופת החולים המעסיקה אותה, במסגרתה תבעו כי בשל רשלנות רפואית מצד הנתבעים, לא אותר המום המולד במועד, עובדה שגרמה לטענתם לנזקים נפשיים אצל התובע, הנובעים מעקרותו ומאי יכולתו להביא ילדים לעולם.
בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבעים אחראים בעילת רשלנות רפואית באבחון ועליהם לפצות את התובעים בגין נזקיהם. על פי בית המשפט הפגם ממנו סבל התובע היה פגם מולד ועל פי הראיות שהוגשו במסגרת ניהול ההליך אף הוכח כי הרופאה הנתבעת הייתה מודעת לקיומו של המום עוד שהיה הניזוק כבן שנה. אולם, למרות ידיעתה, הרופאה לא נקטה בפעולות המצופות מרופא סביר בנסיבות העניין ונהגה ברשלנות לאורך כל הדרך, עד לגילוי המום על ידי רופא אחר. לגבי קופת החולים קובע בית המשפט כי היא אחראית באחריות שילוחית לנזקיו של התובע, בשל אותה רשלנות רפואית בטיפול במומו של הקטין, כאמור לעיל.
בהמשך לאמור לעיל בית המשפט פסק כי קיימת פגיעה ממשית בפוריותו של התובע וכי מתקיים קשר סיבתי בין אותה רשלנות רפואית מצידה של הרופאה לבין פגיעה זו. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף כי על מנת להכריע בגובה הפיצוי שייפסק לתובעים, יש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר יבדוק באופן פיסי את מצבו הרפואי של הניזוק ויעריך מה הם שיעורי הפגיעה בפוריותו.
בית המשפט פסק לניזוק פיצויים בגין הוצאות עתידיות שיוציא בעבור הולדת ילדים בשל הפוריות הפגומה, אולם לא פסק כל פיצוי בגין נזקים נפשיים וזאת משום שהוריו סירבו שהרופא שמונה על ידי בית המשפט יבצע בו בדיקות נוספות. אשר על כן, העמיד בית המשפט את הפיצוי המגיע לניזוק על סך של מאה ושבעים אלף שקלים.
בכל הנוגע לתביעת הפיצויים של הורי הקטין פסק בית המשפט פיצוי על אותן הוצאות שהוציאו בעקבות הטיפולים הרפואיים בו, אשר הוכחו על ידי קבלות וחשבוניות שצורפו לכתב תביעת רשלנות רפואית דנן. יחד עם זאת, גם לגביהם קבע בית המשפט כי אין לפסוק כל פיצוי בגין נזקים נפשיים, היות ועל פי ההלכה פגיעתם הנפשית אינה ברמה כזו המזכה אותם בקבלת פיצוי.
בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישו הנתבעים על קבלת התביעה ופסק כי אין להתערב בממצאים שנקבעו על ידי בית משפ קמא.
(ע"א 5664/98)
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
