טעות באבחנה – האמנם?

בפסק דין שניתן בימים אלה נקבע – לא כל טעות באבחנה מקימה בסיס לתביעת רשלנות רפואית. עיינו בכתבת עורך דין רשלנות רפואית.

יואל, יליד שנת 1970, הובהל לביה"ח בהיותו בן 4, כאשר הוא סובל מחום גבוה ומנפיחות בלסת, והטיפול האנטיביוטי שקיבל מס' ימים קודם לכן לא שיפר את מצבו.
הוא הגיע לביה"ח במצב ירוד מאוד. מצבו היה קשה והוא עבר סדרה ארוכה של בדיקות כדי לנסות ולאבחן מה מקור החום הגבוה והנפיחות בלסת מהם סבל.
הרופאים, לאחר שקיבלו את תוצאות הבדיקות, סברו שמדובר בגידול ממאיר בבלוטות ולכן הורו מיד על מתן טיפול כימותרפי, במקביל למתן הטיפול האנטיביוטי.

יש לכם שאלה ? התייעצו עם עו"ד בעמוד פורום רשלנות רפואית
יואל עבר 4 טיפולים כימותרפיים, כאשר בסיומו של הטיפול הרביעי הופיעו אצלו פרכוסים וקשיי נשימה. הוא איבד את הכרתו ששבה אליו רק לאחר מס' שבועות. לאחר 6 חודשים הוא שוחרר מביה"ח כשהוא נותר נכה בשיעור של 90% – חלקו השמאלי נותר משותק והוא סובל מפיגור שכלי ומהתקפים אפילפטיים עד היום.
יואל, באמצעות הוריו, הגיש תביעה נזיקית כנגד קופת החולים, בטענה שהצוות הרפואי התרשל כאשר טעה באבחון ובטיפול ? הצוות הרפואי אבחן גידול ממאיר ובעקבותיו הורה על מתן טיפול כימותרפי, כאשר התברר שכלל לא היה מדובר בגידול ממאיר אלא בזיהום ויראלי בשם מונקלאוזיס. בכתב התביעה נטען שהנזק שנגרם ליואל הוא כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים שקיבל ואשר בהם לא היה כל צורך.

השאלה שעמדה בפני ביהמ"ש ? האם הטעות של צוות הרופאים באבחנה ובטיפול מהווה רשלנות רפואית ?
כדי לקבוע האם הצוות הרפואי התרשל בבדיקה ובאבחון על ביהמ"ש לבחון האם הרופא פעל באופן סביר וברמה המקובלת שהיו נהוגים אז (לפני למעלה מ- 30 שנה).
למרות שאין מחלוקת על הטעות של הצוות הרפואי באבחנה ובטיפול, ביהמ"ש דחה את התביעה. ביהמ"ש קבע שלא כל טעות של רופא באבחנה או בטיפול מהווה בהכרח רשלנות רפואית. המבחן על-פיו ביהמ"ש יבדוק האם מעשיו או מחדליו של רופא מהווים רשלנות רפואית באבחון או בטיפול הוא על-פי פעולותיו של רופא ממוצע בשעת מעשה ולא לפי מבחן של חכמים לאחר מעשה.
ביהמ"ש קבע שעל הרופא לבסס את החלטותיו לפי הספרות המקצועית, הניסיון הקודם והנורמות הרפואיות המקובלות באותה עת, כלומר, אם פעולותיו של הרופא היו סבירות וברמה המקובלת שהיתה נהוגה בזמן הטיפול, לא תוטל אחריות ברשלנות בבדיקה או באבחון, גם אם התברר, בדיעבד, כי אבחנתו או מתן הטיפול היו שגויים.
ביהמ"ש בחן את חוות הדעת שהוגשו, הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבעים, וקבע שכלל לא מדובר ברשלנות רפואית באבחון או בטיפול, אלא בטעות מצערת וטרגית של הצוות הרפואי באבחון ובטיפול שניתן ליואל בעקבותיו. החרפת מצבו של יואל וסכנת החיים בה הוא היה נתון, למרות הטיפול האנטיביוטי שקיבל במשך מס' ימים קודם לכן, יצרה דחיפות אצל הצוות הרפואי אשר החליט על מתן טיפול כימותרפי, במקביל להמשך מתן טיפול אנטיביוטי. עובדה זו חיזקה את תחושת ביהמ"ש שדווקא החלטה זו מצביעה על כך שהצוות הרפואי אשר טיפל ביואל נמנע מלקחת סיכונים מיותרים.

יש לציין כי ביהמ"ש קבע גם כי לא הוכח קשר סיבתי בין מתן הטיפול הכימותרפי לבין הנזק שנגרם ליואל.
כאמור, התביעה נדחתה אך ראוי לציין כי ביהמ"ש התחשב במצב הקשה של התובע, הן הגופני והן הכלכלי, ונמנע מלהטיל עליו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.