רשלנות באבחון מחלת וגנר – המקרים העשויים לזכות בפיצוי

מחלת וגנר הינה מחלה רב-מערכתית, נדירה למדי, אשר פוגעת בכלי דם של איברים שונים בגוף, ובעיקר בדרכי הנשימה, הריאות, הכליות, והעיניים. אבחון מהיר של המחלה וטיפול מתאים עשויים להביא לשיפור רב, אולם איחור באבחון, ועקב כך, גם בטיפול, עלול להביא להידרדרות מתמשכת ובלתי הפיכה במצב החולה, ולהוות בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית.

מחלת ורגנר

מחלת וגנר גורמת לדלקת בכלי דם שונים (כגון ורידים קטנים ועורקים בגודל בינוני וקטן), ועקב כך מגבילה את זרימת הדם לאיברים שונים בגוף, ופוגעת בהם. ברוב המקרים המחלה פוגעת בדרכי הנשימה העליונות, הריאות, הכליות, והעיניים, אם כי לעתים היא עלולה לפגוע גם באיברים אחרים בגוף. בנוסף, המחלה גורמת לייצור רקמה דלקתית בשם "גרנולומה", שהורסת רקמה תקינה.

מחלת וגנר אינה מחלה זיהומית, כי אם מחלה אוטואימונית, שגורמיה אינם ברורים דיים. עם זאת, מדובר במחלה נדירה למדי, אשר כמעט אינה מופיעה בילדות, כי אם בגילאים מבוגרים יותר, לרוב סביב גיל 40. המחלה מאופיינת במגוון רחב של תסמינים שאינם ייחודיים רק לה, אלא גם למגוון של מחלות אחרות, שנפוצות יותר ממנה (כגון מחלת ריאות, סרטן ריאות, מחלת כליות, ועוד) ומכאן גם נובע הקושי באבחונה. בתחילה המחלה מתבטאת בדרכי הנשימה, ובהמשך – במידה שהיא שאינה מאובחנת ומטופלת בהקדם האפשרי – יופיעו תסמינים נוספים שיכללו דימום מן האף, נזלת עם מוגלה, סינוסיטיס, צרידות, דלקות אוזניים, דלקת חניכיים, שיעול,  כאב חזה קוצר נשימה, ועוד.

מחלת וגנר נחשבה בעבר למחלה קטלנית, אשר הביאה למותה של כ-80% מהחולים בה תוך פחות משנה. אולם, בשנת 1973 החלו לטפל במחלה באמצעות תרופה בשם ציקלופוספמיד, אשר במשולב עם מתן סטרואידים הביאה להורדה דרסטית בשיעור התמותה מהמחלה, לכדי 13% מהלוקים בה, במעקב של 8 שנים.

המחלה קרויה על שמו של רופא גרמני בשם ד"ר פרידריך וגנר, שהיה הראשון לתאר את הדלקת, בשנת 1936. אולם, לאחר שהתגלה שהוא תמך במשטר הנאצי, ועל פי החשד אף ביצע ניסויים רפואיים ביהודים בגטו לודז', הוחלט בשנת 2011 לשנות את שם המחלה באופן רשמי ל-"גרנולומטוזיס עם פוליאנגיטיס", כלומר, גרנולומטוזיס עם דלקת בכלי דם מרובים, ובקיצורGPA  (המונח "גרנולומטוזיס" נובע ממראה הדלקת תחת מיקרוסקופ).

הסימפטומים של מחלת וגנר

כאמור, מחלת וגנר גורמת בעיקר לפגיעה בכלי דם של דרכי הנשימה, הריאות, הכליות, והעיניים, ועל כן תסמיניה העיקריים מופיעים במערכות אלו, אולם היא עלולה לכלול גם תסמינים רבים נוספים מעבר להם.

להלן פירוט התסמינים העיקריים של מחלת וגנר:

  • תסמינים של דרכי הנשימה העליונות והריאות: הפרשה מוגלתית או דמית מהאף, כיבים בריריות האף והפה,  התנקבות של מחיצת האף והרס של גשר האף (עד להתמוטטות גשר האף), כאבי אוזניים, ירידה באיכות השמיעה, דלקת אוזניים.
  • תסמינים של דרכי הנשימה התחתונות: פליטת כיח דמי, שיעול (לרבות שיעול דמי), צרידות, כאבים בחזה, קוצר נשימה, ועוד.
  • תסמינים במערכת הכליות: הפרשה של חלבון ו/או דם בשתן, הפרעות שונות בתפקוד הכליות, ואף אי ספיקת כליות במקרים החמורים ביותר.
  • תסמינים בעיניים: דלקות עיניים, כיבים בקרנית העין, חסימה של תעלת הדמעות, בלט של העין.
  • תסמינים נוספים: חום, הזעות לילה, עייפות וחולשה, ירידה בלתי רצויה במשקל, בעיות בעור, במפרקים, במערכת העצבים ההיקפית, במערכת העצבים המרכזית, ועוד.

כיצד ניתן לאבחן את מחלת וגנר?

כאמור, מדובר במחלה שקשה לאבחן, הן מאחר שמדובר במחלה נדירה יחסית והן מאחר שמדובר במחלה שמאופיינת במגוון רחב של תסמינים שונים שאינם ייחודיים רק לה, אלא אופייניים גם למגוון של מחלות אחרות, שאף נפוצות יותר ממנה, כגון מחלת ריאות, סרטן ריאות, מחלת כליות, ועוד.

יחד עם זאת, עדיין ניתן לאבחן את המחלה, ולהיעזר לשם כך (מעבר לאבחון התסמינים הקליניים שלה)  באמצעות שורה של בדיקות שונות:

  • בדיקת דם. בדיקת הדם משמשת לבדיקת נוגדנים לחלבון C-ANCA, שמופיעים אצל 80% – 90% מהחולים במחלת וגנר, אם כי אין די בנוכחות נוגדנים אלו כדי לאבחן את המחלה באופן וודאי.
  • צילום חזה. מדובר בבדיקה שכיחה מאד לאיתור המחלה, מאחר שאצל 85% מהחולים במחלת וגנר קיימת מעורבות של הריאות. אצל 30% מהחולים במחלה יימצאו ממצאים ריאתיים גם ללא תסמינים קליניים. במידת הצורך ניתן לערוך גם בדיקת CT לצורך הערכת שיעור המעורבות הריאתית.
  • ברונכוסקופיה. בדיקה של דרכי הנשימה ולקיחת דגימה באמצעות החדרת מכשיר ברונכוסקופ לדרכי הנשימה דרך הפה או האף.
  • ביופסיה של הכליות. הביופסיה של הכליות משמשת לבדיקת נוכחות של מאפיינים מיקרוסקופיים שספציפיים למחלה.
  • בדיקת שתן. בדיקת השתן משמשת לבדיקת נוכחות חלבון או דם בשתן, לצורך הערכת המעורבות של מערכת הכליות.

כיצד ניתן לטפל במחלה?

מאחר שמחלת וגנר הינה מחלה אוטואימונית, הטיפול העיקרי במחלה נועד להחליש את מערכת החיסון של הגוף, וזאת על מנת לדכא את התגובה הדלקתית שמתחוללת בו, ואשר גורמת לפגיעה באיבריו השונים.

לשם כך מקובל לתת לחולים שלוקים במחלה זו טיפול משולב שכולל מתן סטרואידים, לצורך השגת שליטה על הדלקת, ביחד עם תרופות שמדכאות את מערכת החיסון, כגון ציקלופוספמיד, שהוזכר לעיל. במקרה שמדובר במחלה שעמידה לתרופה זו, ניתן לשקול טיפול בתרופה בשם ריטוקסימב, ואם גם היא אינה יעילה, יש לעבור לתרופה בשם סלספט.

כאשר מדובר בחולים שסובלים מדמם ריאתי חמור או ממחלה כלייתית חמורה, יש לשקול ביצוע הליך החלפת פלזמה (פלסמה-פרזיס). במסגרת הליך זה מחליפים את הפלסמה (הרכיב הנוזלי של הדם), שמכילה את גורמי המחלה (נוגדנים עצמיים) בפלסמה חדשה, שנקיה מגורמי המחלה.

במידה וחלילה מדובר במחלה מתקדמת ביותר, שכבר גרמה לנזק בלתי הפיך לכליות, יש לשקול גם השתלת כליה.

עילות רשלנות רפואית הנוגעות למחלת וגנר

הטיפול הרפואי במחלת וגנר חשוף אף הוא, מטבע הדברים, לעילות שונות של רשלנות רפואית. עילות אלו יכולות להתרחש לכל אורך שלבי הטיפול הרפואי, החל באבחון המחלה אצל החולה, וכלה בטיפול שניתן לחולה כדי להתגבר עליה.

כאמור, מדובר במחלה שקשה יחסית לאבחן אותה, הן בשל נדירותה והן בשל היותה מאופיינת במגוון תסמינים שאינם ייחודיים רק לה. יחד עם זאת, גם בהתחשב בנתונים אלו, עדיין עלולים להתרחש מקרים שבהם אירעה רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון המחלה, אשר היו יכולים להימנע במידה שאנשי הצוות הרפואי היו מתנהגים כראוי ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל באותם המקרים.

רשלנות זו יכולה להתבטא באי אבחון בכלל של מחלה, אבחון שגוי של המחלה, או אבחון מאוחר שלה. חשוב להבין שלמועד האיבחון ישנה חשיבות קריטית מאחר שאבחון מוקדם ככל הניתן של המחלה יכול להביא לשיפור ניכר במצב החולה, בעוד שאבחון מאוחר שלה עלול לעתים להיות מאוחר מדי, עקב הידרדרות בלתי הפיכה במצב החולה, והגעתו למצב של כשל נשימתי חמור או כשל כלייתי שמצריך השתלת כליה.

מצבים של רשלנות רפואית באבחון המחלה עלולים להתרחש בכל מיני נסיבות, ולמשל: בירור חלקי של מצב החולה והתעלמות מתסמינים שאמורים להדליק אור אדום ולהפנות את החולה לביצוע הבדיקות הנדרשות לאבחון המחלה; הפנייה לביצוע בדיקות חלקיות בלבד של המחלה, או העדר הפנייה להמשך בדיקות נוספות על סמך ממצאי הבדיקות הקודמות; פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות (כגון אבחון שגוי של צילום החזה של החולה כמי שלוקה בשחפת ובעקבות זאת מתן תרופות מיותרות שאינן מתאימות לטיפול במחלת וגנר, שגורמות לתופעות לוואי בלתי רצויות ותוך בזבוז זמן יקר עד לאבחון הנכון של המחלה); ביצוע רשלני של בדיקות האבחון (כגון שימוש רשלני במכשיר ברונכוסקופ), ועוד.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

בנוסף לכשלים רפואיים בכל הקשור לאבחון מחלת וגנר, עלולים להתרחש כשלים רפואיים גם בכל הקשור לטיפול במחלה, לאחר שהיא כבר אובחנה כראוי. הטיפול העיקרי במחלה נעשה כאמור באמצעות טיפול משולב של מתן סטרואידים, לצורך השגת שליטה על הדלקת, ביחד עם מתן תרופות שמדכאות את מערכת החיסון. בהקשר זה עלולה להתרחש רשלנות רפואית עקב מתן סטרואידים/תרופות מסוג שאינו מתאים לטיפול במחלת וגנר או במינון שאינו מתאים לה או למצב החולה הספציפי.

בנוסף, יש לקחת בחשבון את תופעות הלוואי של טיפול זה, מאחר שהסטרואידים עלולים לגרום לתופעות שונות כגון אוסטיאופורוזיס, ואילו התרופות לדיכוי מערכת החיסון גם מחלישות את יכולתו של הגוף להתמודד ולהתגבר על זיהומים שונים של הגוף. לפיכך, יש לעקוב אחר מצב החולה באופן צמוד לצורך ניטור תופעות לוואי אלו ומתן טיפולים ככל הנדרש לצורך הפחתתן  או התגברות עליהן. אי ביצוע מעקב זה כנדרש עלול, איפוא, אף הוא להוות רשלנות רפואית.

עילת רשלנות נוספות שעלולה להתרחש בהקשר זה הינן מתן סטרואידים ותרופות לדיכוי מערכת החיסון של החולה מבלי להסביר לו מראש את תופעות הלוואי שהם עלולים לגרום לו, ומבלי לקבל את הסכמתו לקבלתם מתוך מודעות לקיומן של תופעות הלוואי הללו.

במידה שמתעורר חשד לביצוע רשלנות רפואית לגבי אבחון או טיפול במחלת וגנר, מומלץ לפנות להתייעצות עם עו"ד שבקיאים ומנוסים בתביעות רשלנות רפואית, וזאת כדי לבדוק היתכנות להגשת תביעה כזו בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך