סרטן הכליה הינו צמיחה לא מבוקרת של תאים ברקמות הכליה.
בגוף האדם יש כידוע שתי כליות, שנמצאות בצידו האחורי של הגוף, אחת בכל צד של עמוד השדרה, מתחת לקשת הצלעות ומעט מעל המותניים.
הכליות ממלאות תפקידים חשובים בגופנו. בין היתר, הן משמשות כאיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, ומופקדות על סילוק עודפי נוזלים ותוצרי פירוק של הגוף, שמירת מאזן הנוזלים בגוף, ניקוי הדם מרעלים, שמירת לחץ הדם, איזון מאגר המלחים והמינראלים בגוף, הפרשת הורמונים שחיוניים ליצירת כדוריות דם אדומות, וכן עצמות חזקות ובריאות.
סרטן כליה – מהו?
קיימים סוגים שונים של סרטן הכליה, כאשר שני העיקריים שבהם הינם RCC (Renal Cell Carcinoma) בשיעור של למעלה מ- 90%, ו-TCC (Transitional Cell Carcinoma).
מבין כלל מחלות הסרטן, שיעור סרטן הכליה הינו 3%-2%, אם כי אבחונו הולך וגדל עם השנים בעקבות עליה בביצוע בדיקות ההדמייה לסוגיהן. גיל האבחנה הממוצע הינו 65 שנים. בארץ, מתגלים מדי שנה כ-600 חולים חדשים שחולים במחלה זו, אם כי רובם (70%) מאובחנים עם מחלה מקומית שמוגבלת לכליה בלבד.
גידולי הכליה מתקדמים לאט יחסית, ומקובל לחלק אותם ל-4 שלבים, לפי שיטת TNM (T לגבי גודל הגידול; N לגבי התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה; ו-M לגבי התפשטות הגידול לאיברים אחרים):
- הגידול אינו גדול מ-7 סנטימטרים ומתמקד בתוך הכליה בלבד, ללא כל התפשטות לבלוטות הלימפה או לאיברים נוספים.
- הגידול עולה על 7 סנטימטרים בגודלו, אך עדיין נשאר מוגבל לתחום הכליה. לא נצפתה התפשטות של הגידול לבלוטות הלימפה או לאיברים המרוחקים.
- הגידול התחיל להתפשט מחוץ לכליה, ויתכן שהגיע לאחד מכלי הדם הגדולים הסמוכים לכליה, כגון וריד הכליה או הווריד החלול. ייתכן גם שהתפשט לאזור השומן המקיף את הכליה או לבלוטות הלימפה הסמוכות, אך עדיין לא חצה את גבולות מעטפת הכליה.
- הגידול חדר ופרץ את מעטפת הכליה, ויש אפשרות שהוא התפשט גם לבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) באותו הצד. קיים סיכוי שהגידול התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות ואף לאיברים מרוחקים בגוף.
סרטן כליה – גורמי סיכון למחלה
כיום ידועים מספר גורמי סיכון להתפתחות סרטן הכליה:
- עישון. עישון נחשב לגורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות סרטן הכליה, שאף מכפיל את הסיכון לחלות במחלה זו. ככל שמעשנים יותר סיגריות, ובמשך יותר שנים, כך גם גדל הסיכון להתפתחות סרטן הכליה.
- השמנת יתר. מי שלוקה בהשמנת יתר, ובמיוחד נשים, נמצא בסיכון יתר לחלות בסרטן הכליה לעומת מי שמשקלו תקין.
- מטופלי דיאליזה. מי שלוקה באי ספיקת כליות ומטופל בדיאליזה, נמצא בסיכון יתר להתפתחות סרטן הכליה.
- מין. גברים לוקים בסרטן הכליה פי 2 לעומת נשים.
- גיל. אנשים מעל גיל 50 נמצאים בסיכון יתר להתפתחות סרטן הכליה.
- לחץ דם גבוה.
- גנטיקה. ישנן קיימות מחלות גנטיות מסוימות, אם כי יחסית נדירות, שהסובלים מהן מצויים בסיכון גבוה מהאחרים לחלות בסרטן הכליה, כגון תסמונת וון היפל לינדאו.
סרטן כליה – סיכויי החלמה
ככל שאבחון מחלת סרטן הכליה נעשה בשלביה המוקדמים שלה, ניתן לטפל בה בהצלחה ועד לריפוי מלא. אולם, אם המחלה מאובחנת כשהיא כבר מפושטת ועם גרורות, הסיכויים להצלחת הטיפול נמוכים.
כפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן, כיום רוב גידולי הסרטן בכליה מתגלים בשלביהם המוקדמים, ועל כן ניתן לטפל בהם בהצלחה ועד לריפוי מלא.
סרטן כליה – תסמינים, אבחון, וטיפול
תסמינים: התסמינים של מחלת סרטן הכליה מופיעים בדרך כלל כשהמחלה נמצאת בשלביה המתקדמים, והם כוללים הם כוללים בעיקרם דם בשתן, כאבים במותן, כאבי גב, ולחץ דם גבוה.
הבעיה עם תסמינים אלו שהם אינם ייחודיים רק לסרטן הכליה, ובדרך כלל מעידים על קיומה של בעיה רפואית אחרת.
לדוגמא, לחץ דם גבוה שכיח מאד בקרב האוכלוסיה הכללית, כאשר לרוב הוא איננו נובע מסרטן הכליה. כאב במותן יכול להעיד על הימצאות אבנים בדרכי השתן, וגם הוא נובע באופן נדיר מסרטן הכליה.
אבחון: בעבר, רוב החולים היו מאובחנים בשלבים המתקדמים של המחלה, לאחר שכבר הופיעו תסמינים ונוצרו גרורות. כיום, בעקבות העליה בביצוע בדיקות הדמייה שנעשות מסיבות אחרות, כגון אולסטרסאונד בטן לבירור הסיבה לכאבי בטן, או CT גב לבירור הסיבה לכאבי גב, רוב הגידולים בכליה מתגלים באקראי. למרבה המזל, רוב הגידולים שמתגלים באקראי גם מתגלים בשלבים המוקדמים של המחלה, כך שניתן לטפל בהם בהצלחה עד לריפוי מלא.
לרוב גם אין צורך לעשות ביופסיה לאחר אבחון הגידול בכליה כדי לאמת את האבחון, אלא מקובל לבצע בדיקות הדמייה נוספות ובדיקות מעבדה שונות כדי לקבל מידע על היקף התפשטות הגידול, כגון צילומי רנטגן ן-CT של החזה, מיפוי עצמות, ספירת דם, בדיקות כימיה, ועוד.
טיפול: אופן הטיפול בסרטן הכליה נקבע בעיקרו לפי מאפייניו של הגידול: גודלו, מיקומו, מידת התפשטותו לכלי דם שמנקזים את הכליה, ו(אי) קיומן של גרורות. בנוסף יש לקחת בחשבון את מצבו הכללי של החולה, (אי) קיומן של מחלות נוספות שלו, תפקודו היומיומי, ויכולתו לעבור ניתוח או טיפולים אחרים.
הטיפול היעיל ביותר נגד סרטן הכליה הינו ניתוח להסרת הגידול, מאחר שסרטן זה בדרך כלל עמיד ואיננו מגיב להקרנות או טיפולי כימותרפיה. מאחר שרוב הגידולים שמתגלים הינם קטנים, ניתן להסתפק בביצוע כריתה חלקית של הכליה, ובאמצעות גישה לפרוסקופית, דרך חתך קטן בדופן הבטן. כאשר הגידול כבר גדול מדי או כשהוא התפשט לכלי דם גדולים, יש להסיר אותו באמצעות ניתוח פתוח.
כאשר לא ניתן מסיבה כלשהי לבצע את הניתוח לכריתת הגידול, כגון מצבו הכללי של החולה או גילו המבוגר, קיימת אפשרות להקפיא את הגידול באמצעות אלקטרודות דקות שמוחדרות לתוך הגידול ומעבירות לתוכו טמפרטורה נמוכה מאד, וזאת במהלך ניתוח לפרוסקופי או בדיקור ישיר דרך העור תחת הכוונת אולטרא סאונד או MRI.
לאחר הטיפול בגידול באמצעות ניתוח או הקפאה, העל המטופל להיות במעקב סדיר וקבוע אצל אורולוג ואונקולוג, ולבצע בדיקות הדמייה ודם תקופתיות, כדי לוודא שלא אירעה חלילה הישנות של המחלה.
דוגמאות למקרי רשלנות רפואית
למרבה הצער, אף בעיה רפואית איננה חסינה מפני רשלנות רפואית, וכך גם לגבי הטיפול בסרטן הכליה.
רשלנות זו עלולה להתרחש לכל אורך שלבי הטיפול במחלה (אבחון, טיפול, ומעקב) ובכל מיני אופנים, כפי שיודגם להלן:
- אבחון המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב אבחון המחלה יכולה להתבטא, בין היתר, באי אבחון בכלל של המחלה, או אבחון מאוחר שלה, או אבחון שגוי שלה.
- הטיפול במחלה: הרשלנות הרפואית בשלב הטיפול במחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן טיפול בכלל, מתן טיפול שאינו מתאים לחולה, ביצוע רשלני של הטיפול, ואי קבלת הסכמה מדעת לטיפול.
- מעקב אחר המחלה: הרשלנות הרפואית בשלב מעקב המחלה עלולה להתבטא, בין היתר, באי מתן הנחיות מעקב לחולה, מתן הנחיות חלקיות או שגויות לחולה, אי מתן הפניות לבדיקות מעקב, פיענוח שגוי של ממצאי בדיקות המעקב או התעלמות מהן.
רשלנות רפואית באבחון סרטן הכליה בראי הפסיקה
במסגרת ת"א 53623-05-17 פלוני נ' מדינת ישראל, אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בת"א, נדונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי חולה סרטן הכליה כנגד בית החולים "אסף הרופא", שנמצא בבעלות המדינה.
לטענת התובע, הגורמים המטפלים מטעם בית החולים התרשלו בכך שאבחנו אצלו באיחור של כשנתיים את המחלה, והתפשטות הגידול לריאות גרמה להפחתה משמעותית בסיכויי ההחלמה שלו.
בשנת 2012 הופנה התובע, שהיה אז בן 42, על ידי רופא המשפחה שלו לבית החולים, לאחר שהתלונן על כאבי בטן חזקים והקרנות למפשעה ולאשך הימניים שלו במשך 4 ימים.
בבית החולים עבר התובע בירור בחדר המיון שכלל בדיקות רבות, לרבות מעבדה ודימות, אולם לא נמצא בהן ממצא ראוי לציון.
התובע אושפז במחלקה הכירורגית של בית החולים ועבר בדיקת CT. בדיקה זו כבר איתרה אצלו ממצא בקוטר של 4 ס"מ בכלייתו השמאלית, והמליצה לערוך לתובע בדיקת אולטרסאונד חוזרת שתתמקד בממצא זה.
אולם, המלצה זו לא בוצעה בבית החולים, ולמחרת הוא שוחרר ממנו, בצירוף הנחיה לבצע המשך מעקב אצל הרופא המטפל שלו.
כעבור שנתיים, בשנת 2014, לאחר שהתובע החל לסבול מבעיות במערכת השתן, הוא התובע בדיקת CT נוספת, וזו גילתה שהממצא שהתגלה שנתיים קודם לכן בכלייתו השמאלית, גדל לגודל של 6.5 ס"מ, ואף נחשד כגידול סרטני. בנוסף, התברר שהוא התפשט לוריד הכליה וגם שלח גרורה לריאה הימנית שלו.
בעקבות זאת עבר התובע ניתוח דחוף לכריתה מלאה של הכליה השמאלית שלו בבית החולים רמב"ם. בשנים שלאחר מכן הוא עבר ניתוחים נוספים לכריתת הגרורות שהתגלו בריאתו הימנית, ובנוסף התגלו אצלו גורורת נוספות בריאתו השמאלית, בלב, באגן, ובעמוד השדרה. התובע קיבל גם טיפול אימונולוגי וטיפול בסטרואידים, אולם אלו הופסקו בעקבות תופעות הלוואי שלהם, ומאז הוא לא קיבל כל טיפול נוסף. בשנת 2019 נאלץ התובע להפסיק לעבוד עקב מחלתו.
בכתב תביעתו טען התובע שבית החולים התרשל בכך שלא טרח לבצע את ההמלצה לערוך בו בדיקת אולטרסאונד חוזרת שממוקדת בממצא שהתגלה בבדיקת ה-CT. לדבריו, אם הבדיקה הייתה מבוצעת, ניתן היה לגלות את הגידול בכלייתו כבר בשנת 2012, במקום כעבור שנתיים תמימות, ובשעה שהוא כבר גדל באופן משמעותי ומסוכן.
בכתב הגנתו, לא טען בית החולים כל טענת הגנה לגבי טענת ההתרשלות כלפיו בעניין אי ביצוע בדיקת האולטרסאונד החוזרת. תחת זאת, בחר בית החולים להתמקד בסוגיית אובדן סיכויי ההחלמה, בטענה שמדובר בשיעור של פחות 50%, בעוד התובע טען שמדובר בשיעור שעולה על 50%.
לאור זאת, קבע בית המשפט בפסק דינו שאין כל מחלוקת שבית החולים התרשל בעניין זה.
בעניין אובדן סיכויי ההחלמה, ציין בית המשפט את ההלכה הפסוקה לפיה פגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של מעל ל- 50% (כפי שטען התובע) תוביל לפיצוי מלא של הנפגע על כל נזקיו, בעוד פגיעה בסיכויי ההחלמה שפחותה מ- 50% (כפי שטען בית החולים) שאינה זניחה תביא לפיצוי יחסי.
בית המשפט קיבל את טענת התובע בעניין זה, וקבע לו פיצוי מלא בגין נזקיו בסכום עתק של כ-9.6 מליון ₪, כולל שכ"ט עו"ד וכיסוי הוצאות משפט.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
