רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה

פאוכרומוציטומה הינה גידול סרטני המתפתח בבלוטת יותרת הכליה (מדולה). לרוב, מדובר בגידול שאינו ממאיר, כאשר התסמינים המאפיינים את הופעתו הם עליה בלחץ הדם, תיאבון מוגבר, כאבי ראש תכופים ועוד.
בית המשפט השלום בירושלים דן בתביעת רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה שהוגשה לפתחו ופסק לתובע פיצוי בגין נזקיו. כתב התביעה תיאר השתלשלות אירועים לפיה התגלה בגופו של מר אלפר גידול ממאיר ביותרת הכליה. אולם, על אף איבחון המחלה התובע לא קיבל טיפול מיידי, בין היתר משום שהגידול לא שלח גרורות לגופו. כך, רק שלוש שנים לאחר האיבחון הראשוני של המחלה עבר התובע ניתוח להסרת הגידול שכבר שלח גרורות לכבד ולחלקים נוספים בגוף.
על פי הטענות שמעלה התובע בכתב תביעת רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה דנן עולה כי עוד בשנת 1993, חמש שנים לפני איבחון המחלה, היה על הרופא הנתבע, רופא המשפחה של התובע, לחשוד בקיומה. את טענה זו מבסס התובע על העובדה כי כל תסמיני המחלה הופיעו בגופו. הרופא הנתבע והמוסד הרפואי במסגרתו הוא הועסק טענו בכתב הגנתם כי לא היה ניתן לאתר את הפאוכרומוציטומה בשלביה המוקדמים. בנוסף, במקרה האמור מדובר במחלה נדירה, שכן רוב הגידולים בבלוטת יותרת הכליה הינם גידולים שפירים שאינם שולחים גרורות לחלקי הגוף.
לאור טענות הצדדים, כאמור, מחלק בית המשפט את הדיון לשתי שאלות מרכזיות. הראשונה, האם היה ניתן לאתר את המחלה לפני שנת 1998 והשניה, בהנחה שאכן הגידול היה מאובחן מוקדם יותר, האם עובדה זו הייתה מפחיתה את הנזקים מהם סובל התובע כיום. על מנת לתת מענה לשאלות דנן פונה בית המשפט לחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע, לפיה עולה כי עסקינן במקרה מובהק של רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה שכן התסמינים בגופו של התובע היו חריגים ומדאיגים עוד בשלבים האשונים של התפתחות המחלה, עובדה שחייבה את הרופא הנתבע לחשוד כי מדובר בגידול סרטני המכונן בכלייתו.
אל מול מסקנה זו עמדה מסקנתו של הרופא המומחה מטעמם של הנתבעים, אשר לפיו מדובר במחלה נדירה ובנסיבות מיוחדות, אשר שילובן יחד מוביל למסקנה כי לא היה ניתן לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים. לאור ההבדלים התהומיים בין חוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדין, מינה בית המשפט חוות דעת של רופאה מומחית מטעמו. לדידה, באופן תאורתי היה ניתן להאריך את הגודל של הגידול בבלוטת יותרת הכליה של התובע עוד בשנת 1994 ובנוסף, לדעתה, נסיבות העניין מלמדות ששנה מאוחר יותר, בשנת 1995, כבר צריך היה לאבחן את המחלה ממנה סבל התובע.
על בסיס חוות הדעת האמורה מבסס בית המשפט את קביעתו ופוסק כי התשובה לשאלה הראשונה שעומדת במחלוקת בין הצדדים הינה כי היה על הרופא הנתבע לאתר את הגידול הסרטני בכלית התובע מוקדם יותר מהמועד בו איבחן אותו בפועל ועל כן מדובר במקרה של רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה.
לאחר שנתן מענה חיבוי לשאלה דנן, עובר בית המשפט לדון בשאלה הנוספת שהעסיקה אותו וקובע כי ברור מאליו שהצלחת ריפויו של התובע הייתה גדולה יותר לו היה מתגלה הגילוי מוקדם יותר, בעודו קטן וטרם שלח גרורות לכבד ולשאר חלקי הגוף.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט מקבל את תביעת רשלנות רפואית פאוכרומוציטומה דנן ומחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו.

 

ת.א 15275/01