רשלנות רפואית קוליטיס

במסגרת כתבה זו נעמוד על  מחלת הקוליטיס, והמקרים בהן ייתכן ותוגשנה בעטייה תביעות רשלנות רפואית, לרבות מתן דוגמא מן הפסיקה.

קוליטיס הינה מחלה דלקתית של המעי הגס (שמה העברי הינו דלקת כיבית), אשר עשוייה להיגרם כתוצאה ממצבי לחץ, תזונה לקויה, זיהום סביבתי ואף בשל נטייה גנטית. התסמינים שמאפיינים את הופעת הקוליטיס הם ירידה בתיאבון, שלשולים דמיים, בחילות, כאבי בטן, טמפטורה גבוהה וכדומה. איבחון המחלה נעשה באמצעות בדיקת קולונוסקופיה (במסגרתה נלקחת ביופסיה לבדיקת מעבדה) ובדיקות צואה.
רשלנות רפואית קוליטיס יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. כך, יכולה להיות מוגשת תביעה עקב איחור באבחון המחלה, או אבחון לקוי של מצב המטופל, אי מתן טיפול רפואי ו/או מתן טיפול רפואי ו/או תרופתי שגוי.
לשם בחינת סיכוי תביעתכם, מומלץ להיוועץ עם עורך דין רשלנות רפואית הבקיא בתחום.
בטרם נפנה אתכם לדוגמא של רשלנות רפואית קוליטיס מן הפסיקה, נבקש להבהיר כי באפשרותכם לפנות אלינו בכל עת להערכת סיכוי תביעתכם באמצעות טופס יצירת קשר המופיע באתר (צד שמאל), או בטל 03-5117722. פנייתכם חסויה ואינה כרוכה בתשלום.
מקרה שהיה בפסיקה בנושא הרפואי נשוא כתבה זו, כך היה:
איתן סבל בתחילת שנות השישים מהתפרציות תכופות של מחלת המעי הגס, אשר אובחנה כקוליטיס על ידי רופא המשפחה שלו. בעקבות כך ניתן לו טיפול תרופתי שנועד לטפל באותן דלקות (תרופה בשם סלזופרין). כחמש עשרה שנים מאוחר יותר החל לסבול מהופעת פצעים בעור, עליית טמפרטורת הגוף ותסמינים מדאיגים נוספים. לאור הופעת התסמינים הוא אושפז בבית החולים "מאיר" ושוחרר לאחר שלא נמצאה הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל. מצבו הרפואי הלך והידרדר, תוך שהתסמינים המופיעים בגופו מחמירים ועל כן אושפז פעם נוספת בבית החולים. הפעם, אובחן התובע כחולה במחלת הבכשט, אולם הצוות הרפואי סייג אבחנה זו והסביר למטופל כי הוא אינו בטוח במאת האחוזים כי זו אכן המחלה בה הוא לוקה.
לאור האיבחון האמור החל המטופל לקבל טיפול בסטרואידים, אולם מצבו הלך והדירדר עם השנים. כך, שבע שנים לאחר אישפוזו השני, כאמור לעיל, הוא סבל מהתמוטטות חוליה בגבו, אירוע אשר הותיר אותו נכה במאת האחוזים. רק בשלהי שנת 1990 אובחן המטופל כמי שסובל מקוליטיס כרוני ובעקבות כך הופסק הטיפול הסטרואידי שניתן לו וחודש הטיפול התרופתי שנועד לדכא את מחלת הדלקת הכיבית.
לאור השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגיש המטופל תביעת רשלנות רפואית קוליטיס לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתה טען כי רשלנות רפואית קוליטיס מצידו של בית חולים "מאיר" הובילה לנזקים מהם הוא סובל כיום.
בית המשפט מחלק את הדיון בתביעת רשלנות רפואית קוליטיס דנן לשני שלבים. השלב הראשון הינו דיון באשפוז הראשון שבוצע בבית החולים, אשר לאחריו שוחרר התובע ללא כל אבחנה למצבו הרפואי. על פי בית המשפט, כאשר רופא אינו בטוח מהי המחלה שגורמת לתסמינים המופיעים במטופל פלוני, עליו לנבור בהיסטוריה הרפואית של אותו מטופל ולעשות כל שאל ידו כדי לאתר את אותה בעיה. במקרה דנן, עיון בגיליון הרפואי של התובע היה מלמד את הצוות הרפואי שטיפל בו כי הוא סבל בעבר ממחלת קוליטיס, המאופיינת בתסמינים דומים לאלו שהופיעו אצלו במהלך האישפוז, על כל הנובע מכך.
אשר על כן, בית המשפט מסיק כי התנהלותו של בית החולים במהלך האישפוז הראשון של המטופל עולה כדי רשלנות רפואית קוליטיס, שכן היה על הרופא הסביר בנסיבות האמורות לערוך לתובע בדיקת ביופסיה, אשר היה בה כדי לאתר את הקוליטיס ממנה סבל. לא זו אף זו, בית המשפט מוצא רשלנות רפואית קוליטיס אף באישפוזו השני של התובע בבית החולים הנתבע. כעולה מפסק הדין הרשלנות באישפוז זה הינה חמורה יותר, שכן בעקבותיה ניתן לתובע טיפול תרופתי ארוך שהזיק למצבו הבריאותי.
לעניין הקשר הסיבתי שבין הרשלנות לנזקיו של התובע, נפסק כי אין חולק שהתמוטטות החוליה בגבו נגרמה מהטיפול הסטרואידי הממושך, אשר נבע מאותה אבחנה מוטעית של מצבו הרפואי, כמפורט לעיל.
ת.א 22/92